עדות הבנות: "שי איים עליי ו'סידר' לקוח בתחנה"

מחשש שאכן יממש את איומיו, הלכה עמו לתחנה המרכזית בתל-אביב. בעדותה במשטרה סיפרה, כי שם "הוא ביקש ממני לשכב עם גברים ואיים עליי שאם לא אעשה מה שיבקש - לא יהיה לי טוב. לא הייתה לי ברירה אז הייתי חייבת לשמוע לו. הוא נסע איתי לתחנה, 'סידר' לי לקוח - ועשיתי את זה איתו באוטו".

מיטל (שם בדוי) סיפרה כי פיתחה תלות מוחלטת לארביב, שאפשרה לו לנצל את עובדת היותה רעבה ללחם כדי לאלץ אותה לעסוק בזנות בחסותו. "הייתי רעבה ולא היה לי מה לאכול. הייתי חייבת כסף ואז הוא שכנע אותי לבצע אקט של סאדו-מאזו בתמורה ל-100 שקלים שהוא ישלם לי".

מיטל סיפרה כי תחילה חששה מאוד מהבקשה, אך ארביב סיפק לה הסבר "מרגיע". "הוא אמר לי שזה לא כמו לקיים יחסי מין. לא הייתה לי ברירה. עשיתי את זה פעם אחת ולא רציתי לעשות לחזור על זה שוב. אחר כך התחלקתי איתו בכסף שקיבלתי מהלקוח".

דברים ברוח דומה והסברים כי מילאו אחר דרישותיו של ארביב מחוסר ברירה סיפרו גם חמש הבנות ששהו עם החשוד בדירתו בשעת מעצרו.

תחילה הן סירבו לשתף פעולה עם השוטרים, אולם לאחר שתי יממות החלו לגולל באוזני צוות החקירה, בראשות סגן-ניצב מירי פלד וקציני הנוער פקד אמיר לבון ופקד אסף ברנס, את הזוועות שנאלצו לעבור במסגרת אותה מערכת יחסים חולנית ואת הפחד שזרע בקרב כולן כי אם יסרבו לפקודותיו - ידווח עליהן.

השאלה הנשאלת היא כיצד איש לא עצר זאת מזמן. כבר בתחילת מרס, לפי כחודשיים, העבירה רשות הרווחה של עיריית תל-אביב למשטרה דיווח לגבי מקום הימצאן המדויק של הנערות - אולם במשטרה לא עשו עם כך דבר. יש לציין כי לפחות בתלונה הכתובה שהוגשה, לא צוין דבר לגבי ניצול הנערות לצורכי מין - אלא רק שמדובר בנערות חוסות שנמלטו ממוסדות, וכי הן נמצאות בביתו של ארביב. עם זאת, בשירותי הרווחה מדגישים כי בדיווח נוסף שהעבירו על-פה, בסוף אותו חודש, בהחלט הדגישו גם את החשדות הפליליים. במשטרה הסבירו בתגובה שהחקירה ארכה זמן, ועוקצים: "אם הפיקוח עליהן היה הדוק יותר, אולי הן לא היו מגיעות למצב הזה".