חשד: הסנדלר נפל קורבן לכנופיית שודדי קשישים

הולכת ומתחזקת ההערכה כי מישאל אברמוב, הקשיש בן ה-89 שנרצח הבוקר (יום ו') בידי שודדים בביתו שבדרום תל-אביב, נפל קורבן לכנופייה שפועלת לאחרונה באזור המרכז. שעות ספורות לאחר הרצח הועברה החקירה לידי היחידה המרכזית של מחוז תל-אביב, המחזיקה במידע מודיעיני אודות אותה כנופייה ופועלת לאיתורה מזה זמן - עד עתה ללא הצלחה.

סמוך לזירת הרצח הגיעו כמה מבני משפחתו של אברמוב, שהיה מוכר בשכונת התקווה כסנדלר מקצועי במשך עשרות שנים. תחילה הם התקשו להאמין לבשורה הנוראה, ואמרו לחוקרים כי לא היה למנוח שום סכסוך עם אדם כזה או אחר. בבעלותו של הנרצח היה בניין עם כמה דירות שהשכיר וייתכן כי לשודדים היה מידע על נכסיו.

מפרטי החקירה הראשונית עלה כי הקשיש הופתע בידי שני שודדים לפחות, זמן קצר לאחר שחזר מתפילה בבית הכנסת השכונתי, בעוד המטפלת שלו לצדו. השודדים נכנסו לתוך הדירה, שם שהתה גם אשתו של אברמוב - ואז החל מאבק עם השודדים. בשלב מסוים הוא נורה פעם אחת בבטנו ונפגע קשות. מותו נקבע לאחר זמן קצר.

אין תקווה: שכונה עם מציאות של פחד

על תעוזתם הגדולה של השודדים מעידה אולי העובדה כי זירת הרצח, בבית ברחוב ברכיה, ממוקמת רק מטרים בודדים מהכניסה לשוק התקווה. ביום שישי המקום הומה אדם כבר משעות הבוקר המוקדמות. בנוסף, ניסיון השוד נעשה באור יום - והתוקפים הצליחו להימלט מבלי להיתפס.

במשטרה מעריכים כי מדובר בשודדים שמכירים היטב את האזור, שבו רחובות צרים רבים המקשים על מנוסה מזירת הפשע. מרדכי, איש התחזוקה של בית הכנסת, היה האחרון שראה את אברמוב טרם מותו. "הוא הגיע כמו כל בוקר וישב בצד לקרוא תהלים. הכנתי לו כוס תה והגשתי לו. המשכנו להתפלל, אבל לאחר זמן אחרי זה שמעתי אמבולנסים ויצאתי - אז היה ברור שקרה אסון. אני כל כך מצטער שלא הלכתי איתו כי לא הייתי נותן לזה לקרות".

שוטרים מחוץ לזירת הרצח. סמוך לשוק הומה אדם (צילום: ירון ברנר)

תושב השכונה, חיים לחם, שהכיר היטב את אברמוב, אמר ל-ynet: "במשך שנים הייתי מביא לו נעליים לתקן, היה בן אדם נחמד. כבר כמה חודשים שהוא לא עובד, ואני יודע שהוא אושפז. קיבלנו בהלם את המידע על הרצח. זה פשוט מפחיד לשמוע דבר כזה. ככה באור יום באים ורוצחים בן אדם, לאיפה הגענו?".

חלף יעקב, אחד משכניו של הנרצח שמתגורר בבניין שממול, סיפר כי עבור המבוגרים הרבים שגרים באזור הפך הפחד מפני אלימות לחלק כמעט בלתי-נפרד ממציאות החיים בשכונה. "לפעמים רואים שהמשטרה באה ועוברת כאן אבל זה לא עוזר. לא שמעתי בכלל קולות ירי, פשוט קמתי בבוקר וראיתי אמבולנס - אז הבנתי שקרה משהו נורא. אני מפחד אבל אין לי מה לעשות. יש לי סורגים בבית ושער כניסה, אז אני סוגר את הדלת ומקווה שאף אחד לא יפתיע אותי".

דברים ברוח דומה אמרה אביבה, תושבת אחד הרחובות הסמוכים. "בכל פעם שאני נכנסת הביתה אני נועלת את הדלת גם עם שרשראות. במשפחה תמיד אומרים לי שזה מסוכן, כי אם חלילה יקרה משהו ויצטרכו לחלץ אותי זה יקשה על זה. אני תמיד אומרת שאני מעדיפה למות בתוך הבית ושלא יבוא איזה מישהו שירצח אותי".