"תולדות ישראל מרשימות יותר מהתנ"ך"
הסופרת הרוסיה לודמילה אוליצקאיה הגיעה לארץ במסגרת פסטיבל הסופרים בירושלים. תפסנו אותה לשיחה על איך זה להיות יהודייה שהתנצרה והאם באמת היא טענה שמדינת ישראל היא טעות היסטורית. "המשפט הזה היה עיוות, לדעתי מדינת ישראל היא נס", היא אומרת
אוליצקאיה. עדיין באמצע הדרך (צילומים: יוליה דוברובסקיה)
אוליצקאיה, שביקרה השבוע בישראל במסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים, היא אשה בעלת קומה ממוצעת, שיער קצוץ והבעה רצינית. במוסקבה היא סופרת פופולרית ואהודה במיוחד, וגם בישראל – בקרב העולים מרוסיה – יש לה קהל אוהדים גדול. אבל אוליצקאיה מביאה אתה לכאן מטען מורכב: יהודייה שהמירה את דתה לנצרות, ועדיין עסוקה בישראל וביחסי נצרות-יהדות.
לפני שנים אחדות פירסמה ספר שהיכה גלים ברוסיה ובעולם כולו - "דניאל שטיין: מתרגם". הספר, שנמכר עד כה בכ-500 אלף עותקים, מספר את סיפורו של האח דניאל, יהודי יליד פולין שהיה לכומר קאתולי. "על דניאל שטיין ועל חייו המרתקים נודע לי מפי כומר נוצרי-יהודי ממוסקבה, האב אלכסנדר מן", היא מספרת. "היתה ביניהם התכתבות רבת שנים. בפעם היחידה שבה ביקר האח דניאל במוסקבה, חברים משותפים הביאו אותו אלי הביתה והתנהלה שיחה של כמה שעות, שבמהלכה חשתי שאני נוגעת בקדושה.
"כעבור זמן מה הציעו לי לתרגם ספר של חוקרת אמריקאית עליו, התחלתי לתרגם בהתלהבות, אבל ככל שהתקדמה מלאכת התרגום הספר מצא פחות ופחות חן בעיני. ביקשתי מהמחברת רשות לכתוב הקדמה והערות לספר. קיבלתי ממנה תשובה בזו הלשון: אם הספר שלי לא מוצא חן בעינייך, תכתבי ספר משלך. הרמתי את הכפפה וכתבתי את הספר. אמנם זה לקח 15 שנה".
האח דניאל, הוא דוד אוסוואלד רופאייזן, נולד ב-1922 בזייבוש שבפולין למשפחה יהודית. בזמן מלחמת העולם השנייה, בהיותו נער בן 17 בעל קליטה נדירה לשפות, התחזה לפולני ועבד כמתרגם עבור הגסטאפו. אולם הוא שימש סוכן כפול, ובמקביל העביר נשק ומידע על הנאצים למתנגדיהם. הוא סייע בין השאר להצלת יהודי העיר מיר בפולין, לאחר שהתריע מבעוד מועד על אקציה צפויה של הנאצים.
כשנחשפה פעילותו הוא ברח, הצטרף אל שורות הפרטיזנים, ואחר כך התחבא במנזר. לבסוף המיר את דתו לנצרות, ולאחר המלחמה הפך לכומר קאתולי והצטרף למסדר הכרמליתים.
סיפורו של דניאל
במשך תקופה ארוכה ביקש האח דניאל רשות מהכנסייה להגיע לישראל, אך רק ב-1958 ניתן לו מבוקשו. הוא הקים קהילה נוצרית מגוונת בכנסיית סטלה מאריס בחיפה, ופעל לשילובם של הנוצרים בחברה הישראלית. ב-1962 נדחתה בקשתו לאזרחות ישראלית מלאה, אבל הותרה לו תעודת זהות שבה לא נרשם הלאום. הוא הלך לעולמו ב-1998.ספרה של אוליצקאיה על האח דניאל הצליח לעורר הדים בקרב כולם – יהודים רוסים, נוצרים קאתולים, ציונים, אנטישמים. היא קראה לרומן "דניאל שטיין: מתרגם" לא רק משום שהאח דניאל שימש כמתרגם עבור הנאצים, אלא גם משום שבעבודתו ככומר ידע לתווך בין בני אדם מדתות שונות, לאומים שונים, גורלות שונים ושפות שונות. בכנסייה הנוצרית הוא נחשב תמיד לנון-קונפורמיסט. הוא מתח ביקורת על העיוות שעיוותה הכנסייה את דרכו המקורית של ישו, וטען שהכנסייה איבדה את אלוהים.
"העובדה שהספר הזה הצליח הפתיעה גם אותי", אומרת אוליצקאיה. "לא יכולתי אפילו לתאר לעצמי שספר כזה יעורר עניין רב כל כך בקרב הקוראים. יש לי תחושה שזה קרה משום שהוא קלע לשאלה קולקטיבית מציקה שעמדה באויר. התגובות שקיבלתי עליו היו מאוד טעונות ושונות, החל בהערצה וכלה באיחולי גסיסה מהירה.
איך הכנסייה ברוסיה התייחסה אליו?
"הכנסייה ברוסיה היא מבנה מורכב ומסובך. בתהליך העבודה על הספר נעזרתי רבות בכמרים פרבוסלאבים וקאתולים, והם היו מעוניינים בפרסומו של הספר. לא קיבלתי תגובה אישית מהאפיפיור ומהפטריארך, ואני יודעת שבקרב אנשי הכנסייה היה כעס, אבל בכל זאת הוזמנתי בנובמבר האחרון לוותיקאן לפגישה של האפיפיור עם אנשי תרבות אירופאים, ואני חושבת שהוזמנתי למפגש הזה הודות לספר".
מביולוגיה דרך המחתרת ועד לעולם החדש
אוליצקאיה, סופרת ותסריטאית, נולדה ב-1943 בבשקיריה שברוסיה. בהשכלתה היא ביולוגית גנטיקאית. היא פוטרה מעבודתה באקדמיה, לאחר שהשתתפה בהדפסה מחתרתית של ספרות אסורה. במשך שלוש שנים עבדה בתיאטרון היהודי במוסקבה, ובסוף שנות ה-80 יצאו לאקרנים שני סרטים לפי ספרים שלה – “האחיות ליברטי" ו"אשה לכולם".
"הצלחת הספר הפתיעה אותי מאוד"
אבל הפופולריות שלה הגיעה לשיא ב-1992 לאחר שפירסמה בכתב העת הרוסי הנחשב "עולם חדש" רומן בהמשכים שנקרא "סוניצ'קה". הרומן "לוויה עליזה" הוא ככל הנראה ספרה היחיד שתורגם עד כה לעברית.
אוליצקאיה התנצרה בצעירותה, אבל ברוסיה עדיין מתייחסים אליה פעמים רבות כיהודייה (פתגם רוסי עממי גורס: מרביצים לפי הפרצוף, לא לפי הדרכון). המפגש עם האח דניאל במוסקבה הוליד בה שאלות רבות על אמונה וספק, על דוגמות דתיות, ועל חופש דתי אמיתי.
אוליצקאיה סבורה שהנצרות והיהדות מנהלות ביניהם יחסים אינטימיים הרבה יותר ממה שנדמה. "רוב המאמינים הפרבוסלאבים ברוסיה פשוט אינם יודעים שהנצרות נוצרה כפלג של היהדות", היא אומרת, "והמיעוט הפחות נאור סבור לחלוטין שישו היה רוסי במוצאו, ושהוא נצלב על ידי היהודים”.
הכתיבה שלה נחשבת ריאליסטית מאוד, לפעמים ריאליסטית מדי; היא יכולה לתאר ברוב פרטים סיטואציות אכזריות כמו ילד שנאנס על ידי פדופיל או רציחות שבוצעו על ידי סטלין. מחלות, אימת המלחמה, משברי שלטון. היא שוברת את הלב בלי רחמים.
מדינת ישראל היא טעות היסטורית?
לפני יותר משנה התארחה אוליצקאיה בישראל, ביחד עם משלחת של סופרים ועיתונאים מרוסיה. במפגש הם מתחו ביקורת על מדינת ישראל, ומדבריהם עלה כי לדעתם מדינת ישראל היא טעות היסטורית. העיתונות הרוסית בישראל סערה וגעשה."המשפט בדבר טעות קיומה של מדינת ישראל הוא עיוות", היא מנסה לתקן. "לדעתי הקמת המדינה היא נס, כמו גם נס קיומה נכון להיום. תולדותיה של ישראל ב-62 שנות קיומה נדמים לי כספר תורה נוסף, וזה אולי אפילו הפרק המרשים ביותר".
את קוראת לפעמים ספרות ישראלית?
"מובן שאני קוראת ספרות ישראלית. גיליתי לפני זמן מה את ספריו של מאיר שלו והתאהבתי בהם, ואני תמיד בציפייה לספרו הבא. אני גם מתרשמת מאוד מהרומנים של דויד גרוסמן, ואני מאוד שמחה שקיים מוסד כמו בית אבי-חי שמסייע לכך שהספרות הישראלית המתורגמת רואה אור ברוסיה".
עד כמה את נהנית מחופש כתיבה ברוסיה היום?
"מה שמגביל היום את הסופרים ומכתיב להם את חוקי המשחק הם דרישות השוק ולא המשטר של הפוליטיקאים. נכון להיום אני מרגישה את עצמי בת חורין, אבל אני מודעת לכך שמתקפה אידיאולוגית חדשה כבר החלה, וכלי תקשורת ברוסיה נכנעים לה לאט לאט".
לפנייה לכתב/ת 
