אם תרצו, אין הסמבטיון אגדה

כשאומרים על משהו שהוא "אגדה שהייתה באמת" בדרך כלל מתכוונים לתופעה יוצאת דופן, חד-פעמית, ששובה את העין או הלב. אבל אולי יש גם סיפורי אגדות, שעד היום אנו רגילים להתייחס אליהן ככאלו - שהיו באמת. המזרחן יחיאל שבי, ד"ר ללימודי ארץ ישראל, טוען למשל שמאוד ייתכן שהאגדה על נהר הסמבטיון, ששישה ימים בשבוע געשו מימיו ובשבת נח מזעפו - קרה באמת. לאחרונה אף פרסם את מחקרו בעניין.

לפני כמה שנים הגיע שבי אל הודו כתייר, אך נשאב, בעקבות בקשה של מנחה הדוקטורט שלו, ד"ר ניסים דנה, למחקר של פליטים אפגנים, מוסלמים אדוקים, ששומרים על דיני הכשרות. תזת המחקר הייתה שהפליטים, שהגיעו ממערב אפגניסטן, הם למעשה חברי שבטים מצאצאי עשרת השבטים, ושהנהר הזורם ליד אזור מגוריהם הוא הסמבטיון האגדי.

"את הסיפור של נהר הסמבטיון לא המציא מישהו, הוא מבוסס על אירוע היסטורי שאכן התרחש ויש לכך הסברים מחקריים", טוען שבי. "כשממלכת אשור הגלתה את ישראל מזרחה, היא הביאה לאזור של מערב אפגניסטן המודרנית יהודים. הם ישבו באזור שדרכו עברה דרך המשי ובנקודת שליטה על נהר סמוך, שדרכו העבירו סחורות מסין לאירופה.  לאזור זה הם קראו 'שמבה', שזה שבת בהגייה המקומית. גם כיום למילה הזו באפגנית אין שום משמעות חוץ משבת.

"הנהר שזרם סמוך למגוריהם נקרא 'שמבתיון' - הנהר של השבת. ולמה? כי מאחר שהיהודים שלטו על מעברי הנהר, הם עבדו כל השבוע ובשבת סגרו את המעברים, כך שגם הנהר שבת מעבודה. 200 שנה אחר כבשו את המקום היוונים ובהגייה שלהם, שבה חסרה השי"ן, נהר השמבתיון הפך לנהר הסמבטיון. במסורת שהגיעה מערבה, לבבל ולישראל, סופר על הנהר שמעבר להרי החושך. אולם כטבעם של סיפורים שעוברים בעל פה, העובדה שבעלי הנהר שובתים הפכה לסיפור מופלא כאילו שהנהר מקדש את השבת, וביום השביעי הוא לא זז".

עושים ברית, לא אוכלים ארנבת

השבטים החיים היום במערב אפגניסטן נקראים פתאנים ולטענתו של ד"ר שבי, על אף שהם נראים רחוקים מאוד מהיהדות, ניתן למצוא שרידים של דת משה במנהגיהם.

"הפתאנים הם מוסלמים גאים והם בהחלט אינם חובבי ציון", מסביר שבי שראיין את הפליטים בהודו, "ובכל זאת, הם עדיין מקדשים חלק מהמסורת היהודית. כששאלתי אותם אם מותר להם לאכול ארנבת, הם הסבירו שיש על כך איסור הלכתי וזה למרות שלמוסלמים מותר לאכול ארנבת. זו היתה גם תשובתם כששאלתי אותם על חיות אחרות שהם בחזקת טמאות על פי היהדות.

"גם מנהג ברית המילה קרוב יותר ליהדות מאשר לאיסלם. רק בעל מקצוע מבצע את המילה, והם עושים זאת בגיל צעיר, בסביבות 3-4, הרבה לפני גיל 13 המקובל אצלם המוסלמים. כמו כן הם נוהגים בערב שבת להדליק נר מתחת לסל, מפסיקים לעבוד ביום שישי בצהריים ונחים בשבת. אם כך, קיים יסוד סביר כי הפתאנים הם יהודים במוצאם".

אז יש מצב שאחדים מלוחמי הטאליבן הם צאצאים לעם ישראל?

"כן. כבר היה מלך אפגני שאמר שהוא מצאצאי ישראל, ובאזורים שאני מדבר עליהם התגלו ממצאים, ובעיקר תעודות, המכילים שמות ישראלים המעידים על הימצאותם באזור. נראה נכון להניח שהפתאנים התאסלמו רק כמה מאות שנים אחרי תקופתו של מוחמד, רק במאות התשיעית והעשירית. אלו שהתאסלמו בראשית התקופה האיסלאמית התנהגו כאנוסים. יש עדויות רבות על חכמים יהודים וקראים שחיו שם, כמו חיוי הבלכי, מבלך הקרובה לאזור זה".

ואיפה הוא בדיוק הנהר האגדי שגם רבי עקיבא ויוסף בן מתתיהו מזכירים בכתיבהם?

"בדברי הימים נכתב שישראל הוגלו לחלח, חבור, הרא ונהר גוזן. התיאוריה שלי היא שנהר הסמבטיון הוא נהר ההרי רוד של ימינו, שמפריד בין מזרח ולמערב. סמוך לנהר שוכנת העיר הראת, שהיא ככל הנראה העיר הרא המוזכרת במקרא. הנהר הזה ממוקם מעבר להר הסיאה קוואה, שפרושו "ההר השחור". הסיאה קואה

מהווים שרשרת הרים תלולים שצבעם שחור, והם ככל הנראה הרי החושך. שמעבר להם, על גדות הנהר, שכנו חלק מהגולים".

עכשיו אחרי שמצאת את הנהר האגדי, מה השלב הבא?

"עכשיו צריך להגיע לשם. אני לא יכול לעשות זאת מאחר שעם דרכון ישראלי אי אפשר להיכנס לשם, אבל אפשר לשלוח לשם חוקר אמריקאי".

שבי אומר כי בעיניו חלק משמעותי מהמחקר הוא עצם התגלית שגם סיפורי אגדה היו פעם מציאות. "אני מאמין שסיפורים רבים המופיעים בתנ"ך ובמדרשים הם סיפורים שניתן להוכיח אותם מחקרית", הוא אומר, "אפילו סיפורים שנראים מופרכים, כמו מכת הדם במצרים, ניתן לדעתי להסביר. הרי ישנן תופעות בטבע שבהן מים מקבלים צבע אדום - ואולי גם במקרה הזה יתברר שאין זו אגדה".