כשתאגידים גדולים עם כיסים עמוקים משיקים יוזמות "ירוקות" - הקמת תחנות סולאריות או השקעה בחברות קלינטק - מיד עולה החשד שהמניעים שלהם קשורים יותר לצבע השטרות מאשר לרצון אמיתי להיטיב עם הסביבה. אל תטעו: איש אינו כופר בזכותם לעשות רווחי כלכלי, אבל תודו שלפעמים הם מבליטים את הנוצות הירוקות רק כדי לנסות ולהסתיר פעילות שחורה משחור.
האשמה שכזו אי אפשר להפנות כנגד חברי "הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות". כמובן שיש להם אינטרס כלכלי ורצון בהצלחה, אך הרווחים שהפרויקטים שלהם גורפים נועדו להשקעה ביוזמות הירוקות הבאות, והם לא מתביישים להודות שמאחורי הפעילות המשותפת שלהם עומד גם חזון חברתי-כלכלי. במלים אחרות: זה ירוק - אבל לא רק בגלל הכסף.
הקואופרטיב התאגד מפה לאוזן ומדוא"ל לדוא"ל. 77 חברים גוייסו עד כה, וכל אחד מהם הוא הבוס. כל חבר רכש לפחות מנייה אחת במחיר 1,000 שקלים, ויחד הם מנסים לאתר אפיקי השקעה שיניבו רווחים - אך גם יתרמו להפחתת פליטות גזי החממה, הרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות ושיפור איכות הסביבה והחיים של הציבור בישראל.
הרעיון להקים בישראל קואופרטיב בתחום האנרגיה נולד לפני כמה שנים אצל עופר בן-דב, בעליה של חברת ייעוץ סביבתי שנתקל ברעיון בחו"ל ורצה ליישמו כאן. במדינות רבות בעולם, קואופרטיבים שכאלה - קבוצות או קהילות מקומיות - מפעילות מיזמים ירוקים שונים. בדנמרק למשל מממן קואופרטיב קהילתי פרויקט מרהיב של עשרות טורבינות רוח ענקיות בלב ים, המייצרות חשמל נקי.
"הנושא עלה בפגישות בין חברים, עד שיום אחד זה תפס", סיפר שחר דולב, מנהל הפורום הישראלי לאנרגיה וממייסדי הקואופרטיב.
בתחילת הדרך היו לא מעט דיונים על כיווני הפעולה הרצויים, ובדרך הצטרפו גם לא מעט חברים מתחומי פעילות שונים - מרביתם אנשי אקדמיה ופעילי סביבה - אך לא רק. תפקיד יושב הראש למשל משמש רוני סגולי, מהנדס תוכנה ואיש היי-טק.
הגרעין המייסד סיפק את ההשקעה ההתחלתית והמיזם הראשון יצא לדרך. מדובר היה בהתקנת משאבת חום עבור מערכת חימום המים של קיבוץ גבעת חיים.
במשך שנים השתמש הקיבוץ בגז כדי לחמם את המים. הקואופרטיב סייע לקיבוץ להחליף את המערכת הישנה במשאבת חום, המאפשרת למערכת לקבל את אותן הטמפרטורות תוך שימוש בפחות אנרגיה.
הרווחים יתקבלו באמצעות חלוקת הכסף שייחסך - וכבר נחסך - כתוצאה מהקטנת צריכת החשמל של הקיבוץ. חלק מהכסף חזר לקיבוץ וחלקו למשקיעים - חברי הקואופרטיב. הפרויקט עתיד להימשך כשש שנים וההערכות הן שמדובר יהיה בתשואה שנתית של כ-20 אחוז ברוטו. במהלך שנות הפרויקט, התחזוקה של המערכת תהיה באחריות הקואופרטיב אך בסופו המשאבה תעבור לאחריות הקיבוץ.
חשוב לציין שבקיבוץ גבעת חיים נותרו שתי מערכות חימום מים נוספות שפועלות עדיין על גז. בהקשר זה ייתכן שדבריו של סגולי ימחישו את תחושת השליחות של חברי הקבוצה: "אם הקיבוץ יבוא ויגיד 'אנחנו מרוצים ואת שאר המערכות נעשה על חשבוננו' – אהיה מרוצה באותה המידה", הוא אומר.
רוחות ירוקות (צילום: Middelgrunden Wind Turbine Cooperative)
אבל רגע - למה בעצם להקים קואופרטיב ולא חברה עסקית רגילה? שחר דולב משיב: "היוזמה נשענת על התפיסה שצריך לקדם את הנושא של אנרגיות מתחדשות בישראל, אך שוק ההון לא מכיר את הנושא של התייעלות אנרגטית ואנרגיות מתחדשות. מדובר בתחום שסובל מבעיית מימון והעדר מנגנונים.
"הקואופרטיב בנוי בצורה כזו שכל חבר שם קצת כסף, דבר שמאפשר לגייס סכומים משמעותיים. כמשקיעים קטנים, אנחנו מסתפקים בתשואה נמוכה של 8 עד 10 אחוזים, דבר שמאפשר לנו להרים פרויקטים שלא יתקדמו לעולם מכיוון שבעלי ההון לא ישקיעו בהם".
ויש גם את הצד החברתי של המטבע: "צד נוסף הוא החברתי; האיש הקטן לא יכול להרים פרויקט בסדר גודל של מיליון דולר אבל במסגרת שיתופית של קואופרטיב יש לו את האפשרות לעשות זאת. ביחד אפשר להרים פרויקט גדול".
בקואופרטיב מקפידים לשמור על עקרונות הקואופרטיבים, כפי שנוסחו על ידי ברית הקואופרציה הבינלאומית – ה-ICA: הוא בנוי כמערכת שוויונית ונשלט באופן דמוקרטי, כאשר לכל חבר יש זכות הצבעה שווה, ללא קשר למספר המניות שבבעלותו - להבדיל כמובן מחברות עסקיות.
הקואופרטיב מוגדר כ"אגודה שיתופית" ודולב מבהיר שהם אינם מבטיחים עדיין רווחים לחברים. זאת ניתן יהיה לעשות זאת רק לאחר שיפרסמו תשקיף, נושא שנמצא כרגע במו"מ מול רשות ניירות ערך. "אנחנו עוד לא יודעים איזה תשואות נוכל להבטיח. חלק מהפיילוט הוא גם היכולת להפעיל מנגנונים ולבחון עלויות".
הכסף שיניבו המיזמים העתידיים ייכנס לקרן משותפת, שתשמש להשקעות בפרויקטים נוספים ולצורכי ניהול הקואופרטיב. בכל מקרה מדגיש דולב, מדובר בהשקעה לטווח ארוך ולא תהיה אפשרות לסחור במניות. במקרה שחבר יבקש לעזוב, עליו יהיה למכור את מניותיו בחזרה לקואופרטיב. "מדובר במודל שמזכיר קרן פנסיה - מי שיקנה מנייה יוכל למכור אותה בחזרה ולקבל את שוויה בכסף".
דולב בטוח בפוטנציאל ההשקעה בתחום האנרגיה: "פרויקטים של התייעלות אנרגטית הם רווחיים מעצם מהותם – הם מקטינים את חשבון החשמל, ההשקעה מחזירה את עצמה בתוך זמן קצר ולאחר מכן הם מייצרים רווח נקי, אך יש המון חסמים בשוק. הרעיון הוא לבנות גוף שיוכל לדחוף את זה ושיציע לאנשים באופן פעיל לחסוך בחשמל".
אבל עם כל הכבוד למשאבות חום - לחברי הקואופרטיב יש שאיפות גדולות הרבה יותר. עם הגידול בהיקף הפעילות הם מתכוונים ליזום גם פרויקטים גדולים לייצור חשמל מאנרגיה סולארית או הקמת טורבינות רוח. ישראל אמנם משופעת בשמש, אך חברי הקואופרטיב שואפים יותר מכל לרתום את הרוח דווקא. "עשרות ומאות פרויקטים של טורבינות הוקמו על ידי קהילות שהתאגדו לצורך מטרה זו בעולם", מספר דולב.
חנן עינב לוי, מהנדס אווירונאוטיקה העוסק באנרגיות מתחדשות ואחראי על התחום הטכני בקואופרטיב, הסביר כי הטכנולוגיה כיום מאפשרת להקים פרויקטים שכאלה ולהימנע מפגיעה בנוף או בבעלי כנף - כפי שהיה בשנים עברו. בחזונם רואים אנשי הקואופרטיב כיצד הם מתכנסים לפיקניק שנתי לרגלי טורבינה עצומה בנגב, שתשתלב בנוף שמסביב כמובן.
בינתיים נשקלים גם כיווני פעולה נוספים, כמו למשל כניסה לתחום הביתי; התוכנית לסבסוד יצרני חשמל פרטיים מתקנים פוטו-ולטאים צברה אמנם תאוצה בשוק העסקי, אך במגזר הביתי כמעט שאין היענות בשל חוסר כדאיות. לקואופרטיב יהיה קל יותר להשקיע את הסכום הדרוש, ולחלוק ברווחים לטווח הארוך.
תוכניות אחרות שעומדות על הפרק הן התקנת משאבות חום במזגנים על מנת לאפשר להם לצרוך פחות אנרגיה ולהפיק את אותה הטמפרטורה, השכרת מכשירים למדידת צריכת חשמל ועוד. וכן - גם החלפת מערכות לחימום מים בסולר עדיין על הפרק. "אז אם מי מהקוראים גר בבית בו מחממים את המים בסולר, אנחנו יכולים להתקין אצלו משאבת חום ולחסוך לו הרבה כסף", אמר דולב.
