חשבתי שזה אמור לשפר את חיי המין שלי
"תראה, בשלב הראשון התדירות תעלה, וגם האיכות. בהמשך שתיהן תהיינה במגמת ירידה, עד שלמעט מקרים מיוחדים - חיי המין של השכנה הזקנה מוועד הבית יהיו סוערים יותר משלך". הוא התחיל לצחוק. "אה כן, האם אתה מסכים?"
אחרי עוד 20 דקות של הליכה ראיתי אור קלוש מרחוק. ככל שהתקרבתי הלפיד בוער הפך ברור יותר ויותר, ולידו גם הצללית הגדולה של היצור לו עתיד הייתי למסור מרצון את הדברים היקרים לי ביותר.
"אז בכל זאת הגעת", קולו הדהד ברחבי המערה.
"אמרתי לך שאני אבוא".
"הרבה אומרים, מעטים מגיעים. בכל יום עשרות גברים ונשים צעירים כמוך עושים את הדרך שעשית. רובם מסתובבים במחצית הדרך ובורחים כל עוד נפשם בם". הוא נשמע כמעט מלגלג. אימצתי את עיניי, אבל לא הצלחתי לראות את תווי פניו. פרט לקרניים הקטנות ולבליטה לא ברורה מכתפיו, לא ניתן היה להבחין בדבר מלבד גודלו העצום.
"שלא תבין לא נכון", אמרתי, "היו לי המון התלבטויות אם לבוא או לא. כמעט ויתרתי ברגע האחרון, אבל בסוף החלטתי שאני הולך על זה". לקראת סוף המשפט קולי נעשה ברור ובטוח יותר.
"התמונה בפייסבוק עושה לך עוול"
השד הרים את הלפיד והחל לנוע לאורך קיר המערה. לרגע נבהלתי ועשיתי צעד לאחור, אבל אז ראיתי שהוא רק מדליק עוד לפידים שהיו תלויים מסביב. אור הלפידים הבוערים גילה פנים עדינות מכפי שזכרתי. "במציאות אתה נראה הרבה פחות מפחיד", אמרתי, "התמונה בפייסבוק עושה לך עוול".
"אני יודע", הוא נאנח. "היתה לי רק תמונה מהסלולרי, וגם אותה צילמתי במערה המעפנה הזאת".
"כן..." הנהנתי בהבנה, "אז... אולי נתחיל?"
"כמובן, סליחה. אני אפרט בפניך עכשיו את כל התנאים, ורק אם תסכים לכולם נתחיל בטקס".
"מקובל".
"יופי. קודם כל, אתה מודע לכך שאתה מוותר מרצון על החופש שלך, ולא תוכל לחזור בך לאחר מכן. אין יותר יציאות לפאבים באמצע השבוע, אין יותר בילויים מאוחרים, אין יותר פגישות ספונטניות עם חברים. האם אתה מסכים?"
"אהמממ, מסכים".
"דבר שני: המראה החיצוני שלך הולך להשתנות".
"מה? מה זאת אומרת??"
"אתה הולך לגדל כרס, השיער שלך יהפוך בהדרגה דליל ואפור, ועל הפנים תשתלט הבעה תשושה של 'עזבו אותי, באימש'כם'. האם אתה מסכים?"
"מסכים".
"סעיף שלישי: כסף. אתה עומד להוציא סכומי כסף גבוהים בהרבה ממה שהיית רגיל אליהם (או ממה שהמשכורת שלך מכסה), ורובם לא יהיה על עצמך. האם אתה מסכים?"
"טוב, זה היה ברור", חייכתי, "מסכים".
"סעיף רביעי: חיי המין שלך..."
"רגע, רגע, רגע! מה זאת אומרת, חיי המין שלי? חשבתי שזה אמור לשפר את חיי המין שלי?!".
"תראה, בשלב הראשון התדירות תעלה, וגם האיכות. בהמשך שתיהן תהיינה במגמת ירידה, עד שלמעט מקרים מיוחדים - חיי המין של השכנה הזקנה מוועד הבית יהיו סוערים יותר משלך". הוא התחיל לצחוק. "אה כן, האם אתה מסכים?"
"מה, אי אפשר..."
"לא. כולם מהססים בסעיף הזה, אבל החוקים ברורים. האם אתה מסכים?"
שתקתי וחשבתי. ידעתי שהרבה אנשים לפניי עברו את זה, וזה בטח לא כזה נורא, אבל בכל זאת – אני באמת מוכן לוויתור כל כך משמעותי?
"טוב. אני מסכים", אמרתי לבסוף.
השד חייך חיוך רחב וחשף ניבים מחודדים. "בנוסף לחיי המין, גם הסקס-אפיל שלך הולך לרדת בהדרגה", הוסיף.
"מה זאת אומרת? חשבתי שגברים שעוברים את התהליך דווקא הופכים אטרקטיביים יותר בעיני נשים?"
"זו טעות נפוצה, שמקורה בהסתכלות סטריאוטיפית, פרימיטיבית ושוביניסטית על נשים!"
"יופי", סיננתי, "שד עם תודעה פמיניסטית מפותחת".
"סליחה?"
"אמרתי מקובל!"
"הבאת את הקונדומים?" שאל השד
"יופי. אם כך, ניגש לטקס". הוא לקח את אחד הלפידים והשליך אותו על האדמה. "הבאת את הקונדומים?" שאל השד.
שלפתי חבילת דורקס חצי מלאה מהכיס האחורי.
"זרוק אותם אל האש ותקרא את המשפט שעל הדף שהבאת".
זרקתי את החבילה אל האש וראיתי אותה בוערת במהירות. ריח מוזר התפשט במערה. שלפתי את הדף המקומט מהכיס השני וקראתי בקול:
No hay libertad más en mi vida, sólo pañales y blanda comida*
נכנסתי הביתה בשקט, היא כבר היתה ישנה. התפשטתי ונכנסתי למיטה. היא משכה את ידי אליה מתוך שינה והניחה אותה על החזה שלה. "נו, איך היה עם החברים?" לחשה.
"אוי, לא רציתי להעיר אותך, סליחה".
"לא נורא. אם כבר הערת אז בוא תעשה עם זה משהו חיובי..." היא הסתובבה ונצמדה אליי.
שלושה שבועות אחר כך, התעוררתי מוקדם בבוקר והיא לא היתה לידי. יצאתי לסלון וראיתי אותה יושבת על הספה עם מבט עייף ומבולבל.
"מה קרה? למה קמת כל כך מוקדם?"
היא הרימה את מבטה אליי וחייכה. "לא ממש נרדמתי. כל הלילה הייתי בלחץ, אז בסוף קמתי בחמש בבוקר ועשיתי בדיקה ביתית".
"מה? רגע, את באה להגיד לי ש..."
"כן. אני בהריון!!!"
במזל לא עשיתי תאונה בדרך לעבודה. כל הדרך ריחפתי במחשבות על השינוי שעומד להתרחש בחיי. כשהגעתי הדלקתי את המחשב ונכנסתי לפייסבוק. חיפשתי את הפרופיל של השד ושלחתי לו הודעה:
זה הצליח.
לא האמנתי, אבל זה הצליח.
תודה רבה.
נ.ב.
התמונה הזאת באמת עושה לך עוול.
מזל טוב לשלומפי ולשלומפית מערוץ יחסים. הרבה אושר ונחת!
לפנייה לכתב/ת 
