קשה שלא להתפעל מהאופן בו מצליחה הנהגת איראן לרתום את הדיפלומטיה הבינלאומית לעגלת הגרעין שלה. היא הניחה אתמול לראש ממשלת טורקיה ארדואן ונשיא ברזיל לולה דה-סילבה לגזור קופון יוקרה נאה על חשבונה של ארצות-הברית, ובתמורה היא מעכבת באמצעותם החלטה להטיל עליה סנקציות במועצת הביטחון. כל זאת מבלי לפגוע אפילו כמלוא הנימה בתוכניתה הגרעינית.
- זמן גרעיני - כל הכתבות ב-ynet
איראן כבר הרוויחה בגדול מעסקת ה"אורניום-תמורת-דלק-גרעיני" (שהיא עצמה יזמה באוקטובר שעבר, אחר-כך חזרה בה, הציגה תנאים חדשים - ושוב הסכימה לה אתמול, בגרסה חדשה, בתיווכן של ברזיל וטורקיה). הרווח העיקרי שלה הוא זמן: שבעה חודשים יקרים (מאוקטובר 2009 ועד היום) נטולי סנקציות, שבהם יכלה לפתח את תשתית העשרת האורניום ואת הנשק הגרעיני בלי לשלם מחיר כלכלי ואחר בזירה הבינלאומית. וזה לא הכל: סביר להניח שכעת, אחרי חתימת העסקה בתיווך הטורקי-ברזילאי, יחול עיכוב נוסף בגיבוש תוכנית סנקציות שתוגש לאישור מועצת הביטחון של האו"ם.
פרטי ההסכם החדש יוודעו כנראה במלואם רק בשבוע הבא, כשיוצג רשמית
| ההסכם של לולה |
|
| האורניום לטורקיה / סוכנויות הידיעות |
|
התיווך הברזילאי והטורקי בניסיון למנוע את החרפת הסנקציות הבינלאומיות על איראן נשא פרי. ומה אומרים בישראל? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אבל גם אם ההסכם שחילצו נשיא ברזיל וראש ממשלת טורקיה מחמנאי ואחמדינג'אד אינו דורש מקצה שיפורים, ואפילו תהיה איראן מוכנה למלאו ככתבו וכלשונו - עדיין הוא רע, כיוון שאין בו כדי לעכב את תוכנית הגרעין. זאת מפני שההסכם, במסגרתו תוותר איראן על 1,200 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה נמוכה תמורת דלק גרעיני לצרכי שלום, שייצרו רוסיה וצרפת עבור כור המחקר בטהרן, אינו מונע מאיראן להמשיך להרחיב ולשפר את תשתית העשרת האורניום בשטחה. הוא גם אינו מונע ממנה להמשיך לצבור כמויות נוספות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה שבבוא היום - כשתחליט הנהגת האייטולות - אפשר יהיה תוך זמן קצר לייצר ממנו חומר בקיע לייצור כמה ראשי קרב גרעיניים. וזו בעצם מגרעתו העיקרית של ההסכם, שלכל היותר עשוי לעכב בכמה חודשים את היום בו תהיה איראן מוכנה לבצע את מה שמכונה במערב "הפריצה הגרעינית" - מצב שבו איראן מייצרת, או יכולה בכל רגע לייצר, נשק גרעיני מבצעי.
כבר היום מחזיקה איראן מאגר שיש בו יותר משתי טונות של אורניום מועשר
בדרגה נמוכה (3.5%). היא אף ייצרה בחודשים האחרונים 300 ק"ג של אורניום בדרגת העשרה של 20%; חומר שאותו אפשר להעשיר במהירות וללא קשיים לדרגת העשרה גבוהה (93%), שהיא המרכיב העיקרי בפצצת אטום. מכאן שהעיכוב, שיגרום ההסכם הטורקי-ברזילאי-איראני בהטלת הסנקציות, יעניק לאיראן זמן נוסף להתקדם לעבר הפצצה בתנאים נוחים ובלי לשלם מחיר כלשהו.
תיאורטית, ייתכן שארצות-הברית תחליט, למרות ההסכם החדש, להמשיך בגיבוש תוכנית הסנקציות ובמאמצים להביאה להצבעה במועצת הביטחון, ואף תשכנע את סין ורוסיה לשתף פעולה. אבל הסיכוי לכך קלוש. האפשרות הריאלית היחידה להטלת סנקציות, שיגרמו לאיראן לשקול מחדש את עמדתה, היא אם ממשל אובמה, בעצה אחת עם צרפת, בריטניה וגרמניה, יחליט לוותר על החלטה של מועצת הביטחון - ולהטיל דרך המעצמות בעצמן סנקציות חמורות על איראן. אלא שנוכח המשבר הכלכלי באירופה, שסחר המיליארדים שלה עם טהרן חשוב לה כעת יותר מתמיד, גם אפשרות זו נראית כרגע רחוקה למדי ממימוש.
