לא צריכה גבר, אולי רק תינוק. אשה חדשה
עם שובי אל זירת הפנויים-פנויות התגלה לי לפתע זן שלישי של אשה, אקזוטי ומפתיע, שחי בסלעים של תל אביב וגוש דן וניזון ממזון דל שומן - הניאו-טראנס-א-משפחתית. יש לה את עצמה, את עולמה הפנימי, יש לה חיים מלאים, מכון כושר, חוג פילאטיס, שיעורי ספרדית, שלוש חברות כמוה, שמש זורחת בשמיים, העולם יפה. אני מלא קינאה, גם אני רוצה!
עם שובי אל זירת הפנויים-פנויות התגלה לי לפתע זן שלישי של אשה, אקזוטי ומפתיע, שחי בסלעים של תל אביב וגוש דן וניזון ממזון דל שומן: האשה הניאו-טראנס-א-משפחתית. זו אשה שפעם היתה משפחתית, ורצתה את כל החבילה הכוללת 90 ערוצי בסיס ואינטרנט מהיר, פלוס בעל, בית, חצר, ילדים, כלב, טיולי שבת, בוץ בסלון, ובעוד הרבה שנים – נכדים מקסימים. רצתה רצתה, אבל זה לא יצא. לאחר מאמצי השתדכות עזים, נמאס לה כבר מנחשים, עקרבים וכל מיני מניאקים, ששוכחים, מסננים וסתם לא סגורים על עצמם. ואז, כמו אליל שנות תינוקותי "אהרן והעיפרון הסגול", היא פשוט ציירה סביב עצמה עולם חדש, שבו היא מאושרת, ושלמה, ונהנית, ומהמעיין הפנימי שזה עתה התגלה - נובע ללא הפסק אושר גולמי בלתי נדלה.
יש בכך היגיון רב, וכשחושבים על זה - מטורף לנהוג אחרת. הרי אדם משפחתי ללא משפחה הוא אומלל מטבעו, וכל בר דעת יסכים שנבון למצוא אלטרנטיבה, שלא לומר קבלן משנה לאושר, כזו שתפקיע מידי גברברי ארצנו הבעייתיים את היכולת לייצר דכאונות אצל האשה המשפחתית המצויה.
אשה ניאו-טראנס-א-משפחתית כזאת זימן לי חברי ג'ייד, מעט לפני מועד פקיעת ידידות האמת בינינו. בתיאור הגבר המבוקש היא כתבה: "שמתקשר כשהוא מבטיח להתקשר". "הו, סוף סוף", צהלתי, "זו כל הדרישה? אז זה אני!", וכתבתי לה הודעה מבדחת ככל שאני יכול. במהרה היא שלחה לי מספר טלפון, ואני, נאמן להבטחתי, התקשרתי. "בשנות ה-20 לחיי הייתי אומללה", סיפרה לי בקול עולץ ומלא ביטחון על הימים האפלים, "רציתי להתחתן, רציתי ילדים, וזה לא הצליח", המשיכה, והדיכאון התפשט מכיוון השפופרת. אבל רגע, יש סוף טוב: במהרה נקלעה העלילה אל שנות ה-30 לחייה, בהן החליטה להיחלץ מהאומללות, להפסיק לחפש אושר חיצוני ולהתחיל למלא את עצמה באושר כחול-לבן תוצרת בית. בסיועה הנדיב של המאמנת האישית, או המטפלת בעזרת בעלי חיים מעיסת נייר, או המתרגל מגנטים בסביבה חשמלית, היא שיקמה מהיסוד את מצב רוחה ואת בטחונה העצמי, והצליחה להבין מאיפה משתין הדג את האושר שלו, וכמה יקר-ערך כל יום שבו חיוך של פרסומת למשחת שיניים מחליף את פרצוף הזהבה בן של אחת שמחפשת משהו שכל חברותיה כבר מצאו - ולא מוצאת. וזה הצליח, כי היום היא מאושרת.
כאן, בדירת החדר שלה, בין חתול מנומנם למדף ספרי "באתי קדחתי הלכתי", חיה בכיף האשה הניאו-טראנס-א-משפחתית. היא לא צריכה גבר, היא לא צריכה כסף, היא לא צריכה שלום עולמי, היא לא צריכה כלום. רק בריאות, וגם זה רק עד שהיא תהיה חולה. יש לה את עצמה, את עולמה הפנימי, יש לה חיים מלאים, מכון כושר, חוג פילאטיס, שיעורי ספרדית, שלוש חברות כמוה, שמש העמים זורחת בשמיים, העולם יפה והשקדיה פורחת. לא תתפוס אותה כבעבר מזמזמת בטעות את זמר שלוש התשובות, או את "בוא הביתה", כי טוב לה ככה. וכמו שאומר המתכנת לבנו השואל למה השמש זורחת מהמזרח – "אם זה עובד - לא לגעת". רק אם פתאום יבוא גבר שיתאים לצבע של הווילונות ודמותו תשתלב בתוך הריהוט בכלל והכריות של הספה בפרט, ואם הוא יהיה כוכב פורנו בלילה ומנכ"ל חברה שנסחרת בבורסה ביום – היא אולי תשקול לאפשר לו לתת עוד איזה ערך מוסף קטן לחייה המושלמים בלאו הכי.
האושר שלה לא תלוי בדבר, לא עומד למבחן
התרשמתי עמוקות מהשלמות הפנימית, והבטחתי להתקשר בעוד כמה ימים לקבוע פגישה בינינו, לא לפני שהבהירה שהיא לא באמת זקוקה לגבר, אלא רק לתינוק. וגם אם לא יהיה תינוק - זה לא יותר ממכה קלה בכנף המטוס, כי האושר שלה לא תלוי בדבר, לא עומד למבחן, לא מצוי בסכנה ובוודאי שלא ממתין לי או לתינוק פלוני. "בחיאת אבוק", אמרתי בהתפעלות, אבל רק בלב, שהיא לא תשמע.
כל זה הזכיר לי כמה נשים קודמות שפגשתי בדרכי. כאלה שפעם היו אומללות, אך עבודה נכונה ושכנוע פנימי עמוק עם טונות של מייק-אפ רוחני הפכו אותן לכליל האושר, שטוב להן לבד אבל יהיו יותר מאושרות ביחד, כאלה שלא מחפשות את החצי השני כי הן מרגישות שלמות בזכות עצמן, כאלה שחוות את היום, נהנות מהרגע וחיות משבת לשבת. אמת, את כל זה אני אומר מתוך קינאה בלתי ניתנת להכחשה. גם אני רוצה, אני חושב לעצמי, אני לא יודע מה היא לקחה, אבל אני רוצה את אותו דבר. גם אני רוצה להיות מאושר לבד. יש כאלה שהולכים למכון כושר לפתח כושר, ויש כאלה שנכנסים למקומות נסתרים בעצמם כדי לפתח אושר, ולמה רק אני צריך להיות עצוב ומתוסכל מהצורך במשפחה? החלטתי לנסות להפוך לאדם מאושר בלי תלות בגורמים חיצוניים. המצרכים הדרושים: מה שיש.
אז אני שוכב במיטה עם שקית במבה ומולי חבר'ה בבגדי ים מנסים לשרוד בעזרת פסלוני חסינות ומקבץ תחמנויות הדדיות. איזה כיף, אני חושב לעצמי, איזה אושר. אושר אושר אושר אושר. רק אושר ואושר. מה יכול להיות רע? הטלוויזיה מביאה אלינו את כל העולם אל חדר השינה, כוסיות בביקיני מתפלשות בבוץ ותוך כדי משחזרות לנו מה הרגישו בעמקי נשמתן ברגע שכוסיות אחרות ניסו למשוך מהן את בגד הים, המיטה נקיה, המזרון עם המון קפיצים ושכבות אורתופדיות, והבמבה... מי היה מאמין שמתירס ובוטנים אפשר להפיק גם אנרגיה וגם את הדבר הטעים הזה? ברוך המוציא במבה מן הארץ. וכך שכבתי ונהניתי, והאושר הציף אותי כמו נחלים במדבר יהודה.
חסרות פסיעותיה הליליות של אשה שהולכת לעשות פיפי
כשזה הצליח והייתי ממש מאושר עד הגג, חשבתי לעצמי: ומה עכשיו? אני מתערב על חצי מנה פלאפל שזה לא יחזיק, האושר הזה. ואמנם: אחרי בערך שעה של אושר מענג, אני מכבה את הטלוויזיה והולך לישון. רק שקית ריקה ואדישה של במבה נמצאת לידי כדי שאברך אותה בלילה טוב, ידי הימנית מחבקת את הכרית, הנשימות היחידות שאני שומע הן של עצמי. אין מי שישאל אם לא קר לי, אין למי להזכיר לקחת את הכדורים נגד הגסטריטיס, חסרות נשימותיה של הכלבה הישנה מתחת למיטה ומפעם בפעם מחליפה תנוחה תוך הקפצת המיטה, גם חסרות פסיעותיה הליליות של אשה הולכת לעשות פיפי מידי שעה עגולה. ואיך אפשר בצורה כזאת להיות מאושר? אני לא מבין. איך אוכל ליצור לי עולם דמיוני שיחליף עולם משפחתי אמיתי? לא לא, אני כנראה לא החומר שממנו נוצרים אנשים ניאו-טראנס-א-משפחתיים. אני מעדיף אפילו לא לנסות לשכנע את עצמי שאני מאושר, שלא אתעורר בבעתה בעוד עשר שנים ואשאל מה לעזאזל חשבתי.
התעוררתי בבעתה למחרת, נזכרתי שמישהי מחכה שאתקשר אליה, ולא סתם מישהי, אלא אחת שהתקשרויות טלפוניות מתוזמנות הן ערך מרכזי בחייה. פתאום הבנתי כמה קשה הוא בוודאי החיפוש אחר גבר שעונה על הקריטריון הבודד והצנוע והאלמנטרי הזה: שמבטיח להתקשר וגם מקיים. כי אותה אחת שמפתחת אושר פנימי בלתי תלוי כמנגנון הגנה, מוצאת מולה גברים עם מנגנוני הגנה משלהם, שמגנים עליהם בדיוק ממנגנון ההגנה שלה, ומלאכת התפירה של לב אל לב דרך כל האפודות והשכפ"צים מתפתחת להיות קשר גורדי ללא קצה. בספר הגדול שבשמיים ייכתב אפוא שהפרתי את הבטחתי להתקשר, ובצד, בכוכבית, בטיעונים לעונש, יצויין שאם הייתי מאמין לרגע שיש לי מקום בחייה של אשה ניאו-טראנס-א-משפחתית, הרי שאז העוול לשנינו היה גדול בהרבה.
