ערב חג השבועות, זמן מתן תורה לעם היהודי כולו, התפרסם ב-ynet מחקר על בסיס נתוני הלמ"ס,
המבקש לקטלג את החברה הישראלית לפי מידת חיבורה לתורת ישראל.יש המגדירים עצמם כחילונים, אחרים מזהים עצמם כחרדים, דתיים וכן הלאה .
ממצאי המחקר יכולים לענין סוציולוגים ופוליטיקאים אבל אין להם משמעות רוחנית אמיתית. יכול אדם להגדיר עצמו כחילוני אבל הוא מלא מצוות כרמון שהרי הוא מקפיד מאד על ישרות, ומצוות בן אדם לחברו, הגם שאינו מתפלל בבית כנסת אף לא פעם אחת מימות השנה. האחר המגדיר עצמו כדתי או מסורתי, אפשר שהוא משתייך למסגרת חברתית כזו אבל היא אינה מלמדת דבר על עומק אמונתו באלוקים ומצוותיו. ואפשר כי ברגע אחד אדם נוהג כאדם ערכי ואחריו הוא יעשה ההיפך, מה זה מלמד? האם לפנינו אישיות חצויה? באיזו קטגוריה של הסקר הוא היה נכנס?
לא מדובר בתיאוריה אלא במציאות יומיומית של החיים.
אם היינו שואלים את עם ישראל שעמדו ליד ההר האם הם דתיים, אני מניח שהתשובה היתה חיובית. ארבעים יום אחר כך הם חטאו ברובם בחטא העגל. האם זה אומר שאז הגדרת זהותם השתנתה?
מדי יום אני פוגש באנשים המלמדים אותי מחדש כי אין אפשרות להגדיר דתיות כלל. האם קובע בית הספר בו לומדים הילדים ואלי מידת ההשתתפות של האדם בשעורי תנ"ך, ואולי דוקא החסד בו האדם משקיע את זמנו . כבר שמעתי על כאלה המבקשים לצום ביום כפור ואף להניח תפילין כל יום אבל מזהירים את חבריהם לבל יראו אותם כדתיים. בקיצור אפשר לקיים את כל המצוות אבל לומר אני לא דתי. אנחנו למדים מכך כי דתיות ומסורתיות, חרדיות וחילוניות הן הגדרות חברתיות.
לעומת זאת, זיקה אמיתית לתורה וערכיה אינה מדידה באופנים כאלה ובעצם אינה מדידה כלל. כאנשים מאמינים אנו אמונים
על הקביעה שכל יהודי קשור בשורשו לחלק עליון אלוקי שצורת הופעתו יכולה להשתנות על פי בחירת האדם בדרכים שונות. קיצורו של ענין, תורתנו ניתנה לעם שלם ולא לקבוצה אחת. מדי יום אנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"כל יהודי בעצם הווייתו שייך לתורה ומושגיה אם במודע ואם בשאינו מודע.
ההגדרות הסוציולוגיות המובעות במחקרים שונים מגדירות את מידת ההזדהות או השתייכות החברתית של האדם לחברה שמגדירה עצמה כשומרת תורה או לחברה המגדירה עצמה כחילונית. אבל אין היא מלמדת דבר על מידת שייכותו של כל אחד לעולם של תורה וערכיה.
הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני "צהר"
