כשחזרנו להיות חברים טובים לפני חודשיים הייתי בטוח שיש שם משהו, שהפעם זה יהיה אחרת. כוווו-לם ללא יוצא מהכלל אמרו לי שאני עושה את הטעות של החיים שלי, שאני אפול שוב והפעם זה יכאב יותר, ואני בטפשותי הרבה לא הקשבתי, דחפתי הצידה את החברים שלי פה בחו"ל כדי לפנות לך את כל המקום.
חברים דיברו על ליבי, אמרו לי שתנפנפי אותי ברגע שיהיה לך משהו יותר טוב ביד, ואני רק חייכתי לעצמי ואמרתי בלב שאת בחיים לא תעשי את זה, את לא תעזי לפגוע בי שוב, הרי החיבור בינינו כל כך טוב וטהור, אנחנו כל כך נהנים להיות ביחד וכל כך כיף לנו ביחד, ואני מתאפק ונותן לך את הזמן להיסגר על עצמך ולהבין שיש שם משהו מעבר, בטוח שבסוף תרגישי כמוני. הרי עוגיית המזל אמרה לי שדברים טובים באים לאלה שמחכים, ואת עוד אמרת לי בחיוך לשמור אותה. שמרתי אותה. כמה פתטי מצידי, הא?
האם נוכל להישאר ידידים? אמרתי לך את זה יותר מפעם אחת. אני ואת זה שחור או לבן. אין אפור. ואת יודעת למה אין אפור? הנה אני אומר לך סופסוף: כי אני אוהב אותך. מהשנייה הראשונה שראיתי אותך וגם עכשיו, כשאני יושב פה וכותב את זה. כשאדם אחד אוהב ואדם אחד מחבב לא יכולה להיות ידידות, הסיבה שהתנתקתי לחלוטין בפעם הראשונה ושבגינה אני מתנתק עכשיו היא הפחד העצום מהיום שתבואי ותספרי לי כידיד שהכרת מישהו אחר. זו מכה שאותה אני לא רוצה לחטוף ולא יכול לחטוף.
אז אולי תחשבי שזה לא "חברי" מצידי, אבל לעזאזל, אני אוהב אותך ולצערי תמיד אוהב אותך. זה לא בשליטתי. בחודשיים האחרונים היה לי כזה קונפליקט בין הלב שאומר לי שאני אוהב אותך לבין הראש שכל הזמן החזיר אותי לתקופה הרעה שלי, אחרי שהשלכת אותי לאלף עזאזלים בפעם הראשונה. את יודעת שהייתי קרוב לחתוך את הוורידים וחבר הציל לי את החיים ערב אחד ע"י כך שדיבר איתי במשך שעות על למה לא שווה לי למות? את יודעת שבמשך שלושה חודשים התעוררתי מזיע כל לילה מסיוטים נוראיים שאני אפילו לא רוצה לתאר לך מה קורה בהם? זו ההשפעה שלך עלי.
| הטור הקודם: |
|
| אני לא רוצה ואני לא יכול להיות ידיד שלך / שמעון לוי |
|
כולם היו בטוחים שאנחנו זוג וקינאו בקשר שלנו. אמרת שאת מרגישה כאילו שאנחנו מכירים מהיום שנולדנו, אבל תמיד נשארת קצת מרוחקת. אני לא הבנתי מה קורה, עד שיום אחד נכנסנו לשיחה אמיתית על היחסים שלנו. מכתב גלוי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אז אל תדאגי, אני יותר חזק עכשיו, והחיים חזקים מהכל. למען האמת אף בחורה, כולל את, לא שווה את הסבל הזה שלי. אבל אני מבקש ממך דבר אחד, עשי לי טובה אחרונה, עזבי אותי בשקט לתמיד. אל תסתכלי עלי, לא רוצה לשמוע אותך, לא רוצה לראות אותך מחייכת או עצובה, לא מעניין אותי שמחה או בוכה. הרסת פה משהו שהיה יכול להיות כל כך יפה. אני מקווה שיום אחד תביני את זה וזה יהיה מאוחר מדי ואני אהיה מאושר במקום שלי, עם מישהי שמגיע לה שאני אוהב אותה ושתדע להחזיר לי אהבה. שתדע להעריך את התכונות החיוביות שלי וללחוש מילה מרגיעה וטובה, מישהי שלידה לא ארגיש שאני צריך ללכת על ביצים כדי "לא להרוס את זה", מישהי שלא תרגיש לחוצה לידי ולא תהיה מבולבלת אם היא אוהבת אותי או לא-אלא פשוט תדע שכן. זה מה שמגיע לי.
אני מצטער, אבל זה מגעיל אותי. את לחלוטין לא מי שחשבתי שאת. הייתי בטוח שאת בחורה שמספיק בטוחה בעצמה להשיג את הדברים שהיא רוצה לבד. חשבתי שהצלחת להתגבר על הבחור ההוא שהכאיב לך בפעם הראשונה, אבל מסתבר שחוסר הביטחון שלך וחוסר האמונה שלך בעצמך הם בעוכרייך. הרצון הזה שהוא יפתח לך דלתות דרך מערכת יחסים איתו הוא מגעיל ופתטי, ואת תיפגעי ותפלי הכי קשה שאפשר - והפעם לא יהיה שם מישהו לתפוס אותך.
פעם אחת להיפגע ממך זה כואב, פעמיים זה טמטום, פעם שלישית לא תהיה גלידה. את לא באמת אוהבת אותו, את מסונוורת ועושה לו גלוריפיקציה, כמו שלצערי אני עשיתי לך. רואה את הדמות שלו באור הזרקורים ולא מבינה כמה הוא אפס במציאות. אם את כן באמת ובתמים מאוהבת בו ומעדיפה אותו על פני (לא שאני כזה מציאה, מסתבר), הרשי לי לומר לך שהטעם שלך בגברים הוא עצוב. מכרכרת סביבו כמו אחרונת המעריצות הטיפשות ועומדת דום כשהוא פוצה את הפה... שיהיה לך בהצלחה. האם חשבת פעם מדוע הוא כה מבוגר ולא נשוי? כנ"ל לגבי דברים אחרים שדאגת לעשות כמו לספר לי על הסמסים מאנשים שמתחילים איתך ברחוב או מהאקסים המיתולוגיים שלך או כל אחד אחר. איך לעזאזל את מצפה שאני אגיב לדברים האלה? מה אני אמור לעשות חוץ מלהתפתל? למה בכלל טרחת לספר לי דברים כאלה שסתם מכאיבים לי, את מחפשת תשומת לב?
אז אהובתי, שיהיו לך אחלה חיים, תעשי את הבחירות המטומטמות שלך, תחיי את חייך איך שאת רוצה, אבל בואי רק נדאג שהמסלולים שלנו לא ייפגשו שוב לעולם, זו סתם תהיה תאונת דרכים קשה שבה שוב הנפגעים היחידים יהיו אני והלב המסריח שלי, שמסתבר שבעינייך לא שווה כלום.
