שתף קטע נבחר

תשים בושם במקום עמבה, ואחר כך נראה

הוא אכן היה יפה כמו בתמונה שלו, אבל במבט נוסף נראה כאילו הרגע נחת מהודו. במכנסי שרוואל קרועים וסנדלים מאובקים, הוא לחץ לי את היד ולא יכולתי שלא לשים לב לכך שהידיים שלו לא הכי נקיות, והריח... מה זה הריח הזה, לעזאזל?

יכול להיות שהציפיות שלי היו גדולות מוגזמות. אולי דרשתי יותר מדי, אולי אני ביקורתית באופן קיצוני, אולי אני לא יכולה לצפות מאחרים למה שאני מצפה מעצמי, ואולי פשוט טעיתי.

 

ראיתי אותו בפעם הראשונה בתמונה באתר ההיכרויות. ממה שראיתי בה, הוא היה אחד הגברים הכי מושכים שיצא לי להיתקל בהם. עיניים כחולות מדהימות וחיוך כובש, חתיך אמיתי. הוא היה בהודו, משם התמונה, וחזר לפני חצי שנה. מאז הוא עוסק במה שלמד, עיצוב גינות.

 

הוא נראה זרוק, חופשי ומשוחרר, ואולי זה היה מקור הקסם שלו בעיניי. בשיחה איתו גיליתי שהוא גם אינטליגנטי. הוא מאוד חם וסימפטי, החיוך שלו חדר מבעד לשפופרת הטלפון, ובסוף קבענו להיפגש. הרגשתי בשמיים.

 

למחרת ציפיתי לשעת הפגישה שלנו כל היום, שהזדחל לו כאילו בכוונה. במקלחת הסרתי מעצמי את עמל היום, התקרצפתי וחפפתי. צחצחתי שיניים, סידרתי תלתלים סוררים והתאפרתי בקפידה.

 

השקעתי לפחות חצי שעה כדי לבחור את מה שלבשתי: החלטתי, התלבשתי ואז התחרטתי. בחרתי שוב, התלבשתי שוב - לא, לא טוב. זה רשמי מידי, זה זרוק מדי, עד שבסוף הלכתי על משהו קז'ואל, אבל יקר. ג'ינס, אבל מהיפים והיקרים יותר שיש לי בארון, עם חולצת טריקו, אבל כזו שמוכרים בחנויות מעצבים.

 

הדייט התחיל באיחור מעצבן של 20 דקות

הייתי כמעט מוכנה, וכבר צריכה לצאת. התבשמתי בניחוח קליל וענדתי תכשיט או שניים. הסתכלתי במראה והייתי די מרוצה מהתוצאה. יאללה, הייתי פה.

 

רושם ראשוני נוצר בתוך 20 שניות, זה נתון שאני זוכרת בעל פה גם אם תעירו אותי באמצע הלילה. בגלל זה כל כך חשוב לי לעשות רושם טוב בפגישה ראשונה. זה נכון לכל פגישה, בין אם מדובר בפגישה עסקית או בפגישה עיוורת, על אחת כמה וכמה אם מדובר בדייט עם גבר שמוצא חן בעיניי.

 

התייצבתי בכניסה לפאב בדיוק בשעה שקבענו. הוא עוד לא שם. אחרי עשר דקות התקשרתי אליו. הוא ענה לי מפהק, והתנצל על האיחור. הוא נרדם ולא התעורר בזמן, הוא כבר יוצא אליי, ויפגוש אותי עוד עשר דקות. "המממ... איחור של 20 דקות", מלמלתי לעצמי, קצת נרגזת.


 

כשהוא טרח להופיע אחרי ההמתנה מורטת העצבים, נשמתי לרווחה. הוא נראה בדיוק כמו בתמונה באתר. במבט נוסף התחוור לי שהוא ממש יצא מתוך התמונה, כאילו הרגע נחת מהודו. במכנסי שרוואל קרועים, חולצה מהוהה שמצויר עליה משהו שמזכיר לוח שש-בש וסנדלים מאובקים, הוא לחץ לי את היד ולא יכולתי שלא לשים לב לכך שהידיים שלו לא הכי נקיות, והריח... מה זה לעזאזל?

 

אולי זה יהיה מוצלח, למרות הריח?

לא עזרו העיניים הכחולות, לא עזר גם החיוך הכובש. הרושם הראשוני אבד, הלך לבלי שוב. עשיתי בראשי חישוב מהיר, ללכת או להמשיך את הפגישה? והנה, אותה אמא יהודיה טובה התעוררה בי וטענה נגדו: גם נתן לי לחכות 20 דקות, גם הופיע כמו שהוא הופיע, זה ממש זילזול.

 

לעומתה קמה גם הבחורה הנחמדונת, שטענה בעד: הרי עד אותו רגע הכל היה טוב, וחיכיתי כל כך לפגישה. אולי אם אכיר אותו לעומק אגלה אדם נפלא, מה זה כבר משנה איך הוא מתלבש?

 

בחרתי לא לשמוע לאמא היהודיה ונכנסתי איתו לפאב. התיישבנו והזמנו משהו לשתות. פזלתי שוב לכיוונו, טוב, אולי זה לא כל כך נורא. אולי הפגישה תהיה מוצלחת למרות הכל, רק שהריח שנודף ממנו ממש נורא! אני משתגעת? אני מדמיינת? יכול להיות שזו עמבה?

 

ובעוד שהאמת היכתה בנחיריי, והבחורה הנחמדונת מובסת על ידי האמא היהודיה, הוצפתי בכעס. בזמן שהוא ליטף לי את היד ואמר כמה הוא שמח שנפגשנו וכמה הוא חיכה לפגישה איתי היום, חככתי בדעתי אם לשאול אותו או לוותר ולתת לפגישה להסתיים, בעוד 30 דקות בדיוק.

 

בסוף החלטתי לשאול: "תגיד, אני חייבת לדעת. אתה בדרך כלל מופיע ככה לפגישות ראשונות עם בחורות?" הוא עצר באמצע הביס של הצ'יפס, אותו אכל בידיים הלא נקיות, היסס רגע וענה תוך שליפת החיוך המדהים שלו: "כן. אני אוהב להיות אני בפגישות. לא אוהב להתלבש רשמי מדי ולהרגיש כמו באיזה ראיון עבודה. אני אוהב להרגיש חופשי, בשאנטי שלי ובסבבה שלי".

 

אני בטוחה שיש גם נשים מוזנחות

חשמל זרם לי בגוף, התלתלים שהקפדתי לסדר לפני הפגישה סמרו עכשיו כאילו התחשמלתי. שילמתי על הבירה שהזמנתי ולא הספקתי לשתות והשארתי אותו שם עם הצ'יפס שלו והעמבה. תוך כדי עזיבתי בצעדי קרב את הפאב, שאלתי את עצמי אם ככה הוא היה מרגיש אם אני הייתי מופיעה לפגישה כמו הומלסית ואחרי שאכלתי הרבה שום טרי.

 

זהו אינו טור שיטנה נגד גברים. ולמרות שיש כאלו שיחשבו שכל הסיפור מופרך, תאמינו לי, הוא לא. אני בטוחה שכמו שיש גברים מוזנחים, יש גם נשים מוזנחות. אני מספרת את הסיפור שלי, מנקודת המבט שלי, כבחורה שיוצאת לדייטים עם גברים.

 

אולי התגובה שלי מוגזמת, ואולי אני באמת ביקורתית מדי. אולי יש דברים חשובים יותר מאיך בן אדם מתלבש, אבל אני כועסת. אני כועסת כי טרחתי והשקעתי והשתדלתי כל כך ליצור רושם טוב על בחור שלא אכפת לו איך הוא נראה או איך הוא מריח.

 

לטעמי – זה מראה על זילזול ועל חוסר התחשבות. לא ביקשתי שילבש חליפת טוקסידו שלושה חלקים, לא ביקשתי שישתמש באיזה בושם שיעלף אותי. סליחה אם אני נשמעת כמו מורה מחנכת, אבל המינימום של הופעה נקיה ומסודרת, זה באמת הרבה לבקש?

 


 

טוקבק כדורבנות:

העתיד מבטיח - תוכנת דייטינג עם חיישני ריח

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שילמתי על הבירה שלא הספקתי לשתות
צילום: jupiter
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים