מי אמר שחייבים לדעת מתמטיקה?

אז מה באמת הבעיה במתמטיקה הזאת? למה היא גורמת לתיעוב בסיסי אצל כל-כך הרבה אנשים? אם חצי (לפחות) מהאנושות היה צריך לנסח כתב אישום רציני נגד המתמטיקה, מה היו הטיעונים שלו? אביעד קליינברג, סליחה, פרופסור אביעד קליינברג, כתב ספר ילדים לגילאי בית ספר יסודי.

"איך בוטלה המתמטיקה" הוא ספר מבריק ומלא דמיון. יש בו נסיך וקוסמים, קרפיונים מדברים ודרקון שמפליץ אש ובנוסף, או אולי בעיקר, הוא מנסח שני טיעונים מרכזיים נוקבים נגד המתמטיקה. אחד כרוך במהותה של המתמטיקה והשני בתרעלה הסביבתית שהיא מפיצה.

הפשע המוסרי של המתמטיקה

הטיעון הראשון הוא בעצם פילוסופי. המתמטיקה היא עריצה בעצם מהותה. היא א-מוסרית כמו כל תחום או אדם שגורסים שיש רק תשובה נכונה אחת לשאלה נתונה. מה זאת אומרת אחת ועוד אחת תמיד תמיד תמיד שווה שתיים? גם כשקר? גם אם לנהג הקטר קוראים דוד? גם אם פרפר מנפנף בכנפיו בסין?

הספר "איך בוטלה המתמטיקה" מספר על נסיך צעיר שמתייסר בלימודי המתמטיקה שלו. הוא מנסה לספר בעקיפין לאביו המלך על מצוקתו ולשם כך ממציא שלושה סיפורים. בסיפור השלישי הוא מספר על המלך חרדונזלך שכל הזמן שואל שאלות. הוא שואל, למשל, את טבח הארמון איך מכינים חביתה עם בצל ואחרי שהוא מקבל תשובה פשוטה, הוא מתחיל להקשות: "אפשר גם בצל ירוק?" שאל המלך. "אפשר". "ואדום?" "גם". " אפשר לטגן בחמאה?" "כן". "ובמרגרינה?" "כן"... "ואפשר להוסיף לביצים בלילה של קמח ומים ולקרוא לזה פנקייק?" "אפשר". "אה", אמר המלך חרדוזלך".

המתמטיקה היא לא כזאת. כמה זה אחת ועוד אחת? שתיים. ואם האחד הראשון הוא תנין אפריקני והאחד השני הוא אפרסק, מה התשובה? עדיין שתיים. ואם התנין חולה? גם. ואם באפרסק יש תולעת? שתיים! שתיים! שתיים! אני יודעת שיש אנשים שזה בדיוק מה שמקסים אותם במתמטיקה, אבל קליינברג עושה כבוד דווקא לאנשים שזה מעצבן אותם. יותר מזה, זה נראה להם לא הגיוני.

אם אין משמעות למה סופרים וללמה סופרים, מה זה מעניין בכלל מה התשובה? או במילותיהם של יועצי המלך חרדונזלך: "המתמטיקה לא עוסקת במה שחשוב לך. היא עוסקת בפתרון בעיות". בקיצור, רוצים אמת אחת ויחידה, בלתי תלויה ובלתי משתנה? אמת שמרחפת לה מחוץ לעולמנו, נצחית ונכונה תמיד, ומחכה לנו, יצורים מוגבלים ותועים, שנגיע אליה? אתם מוזמנים להיות דתיים מאוד או מתמטיקאים.

הפשע החברתי של המתמטיקה

אם לטיעון הפילוסופי נגד המתמטיקה עוד אפשר להתייחס בהומור, הרי שאת הטיעון החברתי נגדה, חייבים לקחת ברצינות. המתמטיקה הרסה והורסת להמון ילדים את החיים. לא ברור איך השתרשה ההנחה החברתית שחייבים לדעת מתמטיקה כדי "להסתדר בחיים", מה שברור הוא שקליינברג מנסה לתקוע סיכה באקסיומה הנפוחה הזו.

אני, לדוגמא, תמיד התקשיתי בבישול ובמתמטיקה. איכשהו הצלחתי להקדיח תבשילים ונוסחאות באותה רמה של חוסר כישרון. אבל אני לא זוכרת את אבא שלי מגלגל עיניים ביאוש מול חביתה שרופה כמו שגלגל גם גלגל לנוכח משוואה שעלתה באש עקב קצר חשמלי בסינפסות. מי קבע שמותר לא לדעת איך לטפל בכלבלב, אבל אסור לא לדעת מהו האיקס באיזו משוואה מהגיהנום?

וזה המסר המנחם ששולח פרופסור קליינברג לקוראיו הצעירים: בניגוד למה שמספרים לכם בבית הספר, גם אם אתם לא מצליחים לחשב כמה זמן לוקח לשני נהגי קטר למלא בריכה, אתם עדיין יכולים להיחשב לבני אנוש. זו לא קריאה לוותר כשנתקלים בקשיים, זו קריאה לפורפורציות. ויש לזכור שבית-ספר מעודד עיוות של פורפורציות בכל הנוגע ליכולת מתמטית, בדיוק כפי שהוא עושה זאת בנוגע למצוקות חברתיות. רק בבית-ספר אתה יכול להרגיש שהלכו לך החיים אם איזה בריון טמבל בן 16 מציק לך או להיות בטוח שאתה לא שווה כלום אם פספסת משהו שקשור בקוסינוס.

באחד ממוספי סוף השבוע האחרונים סיפר חיים יבין על מורה למתמטיקה בבית הספר שכתש אותו בעלבונות על חוסר חדות מתמטית. גבר מצליח בן שבעים הביט ברטרוספקטיבה על חייו ואחת הנקודות המשמעותיות של חיים אלה היתה תחושת הכאב העמוק של ילד שנתנו לו בילדותו הרגשה שאם הוא לא יודע מתמטיקה, הוא מטומטם חסר יכולת. את המשוואה הזאת הגיע הזמן לטלטל.

אם מתמטיקה היא התחום שלך, לא נובע מכך שום דבר מלבד העובדה שמתמטיקה היא התחום שלך. וכמובן, גם להיפך. קליינברג פשוט חושף את העובדה המרעישה שיש הרבה אדיוטים שיודעים מתמטיקה והרבה חכמים שלא יודעים. זה הכל.

אביעד קליינברג הוא פרופסור בחוג להסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. מכיוון שלא נהוג להעביר תארים אקדמיים מתחום לתחום, על כריכת הספר הקדמית הוא פשוט אביעד קליינברג, בלי שום יחוס, אבל דווקא כאן הייתי רוצה לראות את שמו בלוויית שלל תאריו ויחוסו האקדמי. רק בשביל הילדה שתקרא את הספר ותוכל להגיד אחר-כך לאבא שלה שאפשר לחיות חיים בוגרים, יצרניים ומספקים גם בלי מתמטיקה. הנה, אפילו פרופסור קליינברג אמר.

שתי שאלות לסיום:

1. יכול להיות שהשאלות של המלך חרדונזלך על השיר "יונתן הקטן" ("ואולי... ה'הוא' שטפס על העץ הוא בכלל לא יונתן. יונתן באמת רץ אל הגן, אבל הסיפור הוא לא עליו...") הן פרודיה פרועה על תאוריית הפערים הספרותית של מנחם פרי ויעקב שטיינברג?

2. ואם כבר בטלנו פרה קדושה כמו המתמטיקה, אפשר להמשיך עם המגמה ולבטל את הכדורגל?

• איך בוטלה המתמטיקה. אביעד קליינברג. איורים: יניב שמעוני. ידיעות אחרונות.
  

רינת פרימו, היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "זהרורים", "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד. לכל הטורים של רינת פרימו.