סופים הם לפעמים
התרגשתם בפרק הסיום של "אבודים"/"חטופים"/"עספור"? תסתמו את הפה, הדר טורוביץ' עדיין באמצע העונה
טלוויזיה היא כבר מזמן לא חוויה שבטית. זה לא חדש. כל מי שקשור ולו במעט למאה בה אנחנו מתנהלים, יודע שכדי לראות טלוויזיה כבר לא ממש צריך טלוויזיה. בטח שלא בזמן אמת. הכל קיים ברשת, אם באתרי ההורדות ואם באתרי הערוצים השונים, יש אפילו מי שדואג לנו לתרגום. בשנתיים האחרונות הצטרפו אלינו גם הטכנופובים שגילו את עולמם המופלא של הממירים המקליטים וה־VOD. לא, אנחנו כבר מזמן לא רואים טלוויזיה בזמן אמת ובטח שלא צופים בה ביחד. צפייה בטלוויזיה הפכה לחוויה אינדיבידואלית לחלוטין, רק אתה ועוד כמה חברים טובים. בדרך כלל אנחנו גם צולחים בהצלחה את כל מהמורות הספוילרים השונות - בכל זאת זה הפך להיות חלק מתרבות הדיון פה. למעשה, השימוש במינוח "זהירות, ספוילר" נפוץ יותר מהשימוש במילים כמו "תודה" או "בבקשה".
אבל שבוע כזה הוא כמעט בלתי אפשרי. כששלוש סדרות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהשיח הבידורי בארץ - "חטופים", "עספור" ו"אבודים" - מסתיימות באותו שבוע, ההיחלצות מגילוי הסיום הדרמטי היא כמעט בלתי אפשרית, קצת כמו ללכת בין טיפות של גשם חומצי.
במוצאי שבת הוקרן פרק הסיום של "חטופים". היו לי שניים־שלושה דברים לעשות - חיים, אתם יודעים - אבל תכננתי לשבת ולצפות (בעזרת המקס, שייבדל לחיים ארוכים) מיד כשאסיים. עברתי בזריזות על הפיד של הפייסבוק לפני. אח, איזו טעות של מתחילים. רעות מתתיהו (האשה שמביאה לכם את חדשות הברנז'ה שלנו) כבר הספיקה להודיע לעולם שהיא ידעה מההתחלה שעמיאל (הדמות שמגלם אסי כהן) חי. תודה. אז זה גמור מבחינתי. שנייה לאחר מכן הבהב אל מול עיני הסטטוס של הדס בשן (מבקרת הטלוויזיה שלנו), שמקפידה לעדכן פעם בכמה שעות אילו שאלות נותרו ללא מענה בקרב ניצולי טיסת אושיאניק 815. ואני, איך לומר, עדיין בפרק העשירי של העונה. מיהרתי לסגור את הטוויטר, לפני שגם משם ישוגרו לכיווני רעות חולות. אז לא, אני עדיין לא יודעת איך נגמר "עספור", אבל אני אופטימית (בהתחשב בזה שאני עדיין בפרק 40 - המצב של החברים נראה לא רע).
מסתמן שהדרך היחידה לצלוח את השבוע הזה בלי לחרב לעצמך חודשי צפייה ארוכים, בהם כילית את מיטב זמנך, היא להיכנס מתחת לשמיכה עם ספר (זה עם הדפים, כן?) ולא לענות לטלפונים. אין פתרון אחר. תוך שבוע גג, הסופה הזאת מאחורינו. אף אחד לא יזכור מי זה בנג'מין ליינוס ולאף אחד לא יהיה אכפת עם מי שיר התחתנה בסוף. ואז, הו אז, נוכל להגיח שוב מהמערה המוגנת ולבדוק מה באמת היה הסיפור עם ג'ייקוב.
