שתף קטע נבחר

בלי חלומות, בלי תרופות: החיים על שכר מינימום

אילנה ערפי שלחה את ילדיה לפנימיות כי אינה יכולה לפרנסם; מזל חננאל לא מתקנת שיניים חסרות; רניה איבדה את ביתה ועדיין חייבת 20 אלף שקל, והחלום של מרים מקרית גת הוא לקנות קצת יותר עוף. כך נראים החיים על שכר מינימום

אילנה ערפי, בת 41 מפתח-תקווה, עובדת במשרה חלקית בחברת הניקיון המשרד הנקי, מקבוצת נתון, ומשתכרת, כמו שאר המנקות בחברה, 21.3 שקלים לשעה - קצת מעל שכר המינימום במדינת ישראל העומד על 20.7 שקלים בשעה (3,850 שקל בחודש). ערפי היא אם חד הורית, ובשל נסיבות חיים מסובכות, אינה מקבלת מזונות. מקור המחייה העיקרי שלה ושל ארבעת ילדיה, בני 10, 12, 16 ו-21 - היה שכרה, כאלפיים שקלים בחודש, עד שהחליטה שלא לגדל אותם יותר.

 

 

"החיים משכר מינימום קשים מאוד", היא אומרת, "בעבר קיבלתי השלמת הכנסה מביטוח לאומי, אבל אחר כך הם הפסיקו את הסיוע, כי לא היה לי סידור לילד שהיה אז בן שש, ולא יכולתי לעבור למשרה מלאה. מאז, המקרר שלי ריק. לפני ארבע שנים הבנתי שאני פשוט לא יכולה להאכיל את הילדים, ושלחתי את כולם לפנימייה. הקטן היה רק בן שש".

 

"כואב לי, אני מתגעגעת אליהם ומחכה לביקורים שלהם, אבל אני יודעת ששם יותר טוב להם. הם לא רעבים והראש שלהם פנוי ללימודים. הם ילדים טובים ומביאים תעודות טובות. יש להם עתיד. הלוואי שהייתי יכולה לגדל אותם".

 

מאמדן שהכין מינהל תכנון וכלכלה במשרד התמ"ת עולה כי 303 אלף עובדים - 12.4% מהעובדים בישראל - משתכרים שכר מינימום. מאמדן התמ"ת עולה כי מספר משתכרי המינימום עלה בשנתיים האחרונות ב-11 אלף, אבל משקלם בכלל אוכלוסיית העובדים במשק לא השתנה.

 

לפי נתוני התמ"ת, מועסקים 18.5% ממשתכרי המינימום במערכת הבריאות והרווחה; מספר דומה מועסקים בשכר מינימום במערכת החינוך. כ-11% מהם מועסקים בתעשייה, ו-11% נוספים בחנויות, רשתות שיווק, קניונים ומוסכים; 13% הן מזכירות בעסקים שונים; 8.6% עובדים במתנ"סים ובשירותים קהילתיים; כ-6% הם ישראלים המועסקים בבניין; 5.6% במסעדות ובתי מלון; 3.4% בחברות תחבורה ותקשורת; 2.2% במשק בית; 1% בחקלאות ו-1% בבנקים ובחברות ביטוח.

 

51 אלף עובדים - 17.4% ממשתכרי שכר מינימום - מתגוררים בדרום הארץ; 36 אלף מתגוררים באזור חיפה, וכ-51 אלף בשאר הצפון; 31 אלף גרים באזור ירושלים, וכ-12 אלף ביהודה ושומרון. אבל בניגוד למה שמקובל לחשוב, המספר הגדול ביותר של משתכרי מינימום גר בתל-אביב והמרכז: 110 אלף עובדים. מצבם של אלה הוא הקשה ביותר, בגלל יוקר המחייה במרכז, אך הם אינם עוברים דרומה וצפונה מחשש שלא ימצאו שם עבודה.

 

מרבית משתכרי המינימום - 60% - הן נשים. חלקן מפרנסות שניות במשפחות שבהן הגבר מרוויח הרבה יותר, אך במרבית המשפחות שבהן האישה משתכרת שכר מינימום, גם הבעל משתכר מעט. לרשויות אין אמדן מדוייק של מספר המשפחות שבהן שני בני הזוג משתכרים שכר מינימום, אבל אין ספק שיש אלפי משפחות כאלה. זאת, בנוסף לאלפי משפחות חד הוריות או כאלה שרק אדם אחד בהן עובד - ומשתכר שכר מינימום.

 

"הבן שלי לא ישלים 12 שנות לימוד"

מזל חננאל (46) מבת ים עובדת כמנקה בחברת נוף ים, גם היא מקבוצת נתון. היא עובדת במשרה מלאה ומשתכרת 3,800 שקלים בחודש ובעלה, שאינו עובד מסיבות רפואיות, מקבל קיצבה של 1,300 שקלים לחודש. לזוג יש רק ילד אחד, בן 17, אך הם מתקשים לממן את מחייתם.


"לא מוכנה ללוות כסף בשוק האפור". מזל חננאל, בביתה

 

"אני מחפשת עבודה נוספת אבל לא מוצאת", היא אומרת, "אין לי טענות למעסיקים שלי, הם משלמים כל מה שצריך, אבל 5,000 שקל למשפחה זה לא מספיק. רק הארנונה זה 500 שקלים, בעלי קונה תרופות חיוניות ב-500 שקל לחודש, ועם פחות מ-200 אי אפשר לעשות קניות בסופר, למרות שאנחנו אוכלים בשר רק בימי שישי. אנחנו במינוס קבוע של 15 אלף ואני לא מצליחה לכסות אותו. לא מוכנה ללוות כסף בשוק האפור, כי אין לזה סוף".

 

"אני מקצצת אפילו בתרופות וטיפולים רפואיים. אני מתביישת לספר, אבל נפלו לי שתי השיניים הקדמיות, ואני לא מתקנת אותם, כי אין כסף. יש ימים שאני מסתובבת כל היום עם המדים של העבודה, כי אני כמעט לא קונה בגדים. אני חיה בתחושת מחנק. החיים שלי הם עבודה, בית, עבודה, בית: אני מקבלת שכר לפי ימים, אז אני לא יכולה לקחת חופשות, וממילא אין לי מה לעשות בחופש, כי הכל עולה כסף".

 

"מה שהכי מדאיג אותי זה שגם הלימודים של הבן שלי עולים כסף, ואני לא יודעת אם יהיו לו 12 שנות לימוד. יכול להיות שהוא יצטרך לעזוב את הלימודים כדי לעזור לי בפרנסה".

 

את לא מעדיפה שהוא ירכוש השכלה בכל מחיר ושהחיים שלו יהיו יותר טובים משלך? 

 

"בטח שכן! החלום שלי, אם ארוויח אפילו טיפה יותר, זה שילמד, שיעשה תואר, לעזור לו, לפנק אותו כמה שיותר. אבל כרגע, איך אפשר להגיע לזה? עם כל הלחצים שאנחנו נמצאים בהם, הוא בקושי יכול להתרכז בלימודים. אין לי כסף לתת לו לצאת, ואפילו מחשב לא יכולתי לקנות לו, אז הוא כותב על איזו טרנטה שהרכיבו לו במעבדה. אין לי כסף לתת לו לטיולים שנתיים, אז בשנים האחרונות הוא לא יצא לטיולים".

 

בעקבות פנייתה של חננאל, החליטה קבוצת נתון לממן לבנה את הטיול השנתי. מנכ"ל חברת המשרד הנקי, משה קלר, מוסר בתגובה כי הקבוצה תומכת בהעלאת שכר המינימום. קלר מסביר כי החברה אינה יכולה להעלות את שכר עובדיה כל עוד שכר המינימום אינו עולה, כיוון שאז היא תפסיד במכרזים בהם היא מתמודדת מול חברות אחרות ותאלץ לפטר עובדים.

 

"הבת שלי אף פעם לא הייתה בקולנוע"

מרים (שם בדוי), בת 46 מקריית גת, דווקא משתכרת קצת יותר מהמינימום: אחרי שלוש שנות עבודה כמנקה במפעל מזון, העלו את שכרה מ-21.3 ל-22.5 שקלים לשעה. אבל ההעלאה לא הפכה את חייה לפיקניק.

 

"המשכורת שלי אף פעם לא מגיעה ל-4,000 שקל", היא מספרת,"לפעמים זה יוצא 3,500 שקל ולפעמים 3,800. אם אני צריכה לצאת מוקדם, זה יורד לי מהשכר, וגם אם אני צריכה יום חופשי, כי מוציאים אותנו לחופשות מרוכזות בחול המועד ולא נשארים לנו ימי חופש. בעלי נהג משאית, והוא עובד כל הזמן, כולל שבתות, ומרוויח 4,500, וביחד יש לנו 8,000".

 

"קשה לחיות משכר כזה. קשה מאוד", היא אומרת. למרים יש חמיש בנות, תאומות בנות 16 ושלוש נוספות בנות 27, 25 ו-9. "הגדולה כבר עצמאית אבל השנייה גרה בבית. שלוש שנים היא הולכת ללשכה ולחברות כוח אדם, ואין עבודה".

 

"בחגים אנחנו מקבלים עזרה מעמותות, אחרת לא היינו יכולים לעשות ארוחת חג. הדירה של עמידר עולה לנו 400 שקלים, החשמל 1,000 שקלים, אין לנו אוטו, חוץ מהמשאית של בעלי, אבל הנסיעות עולות הרבה. ויש את כל הוצאות הלימודים של הילדות, שעליהן אני לא חוסכת. צריך לשלם לבית הספר, על ספרי הלימוד, על ההסעות, על הטיולים, על הצהרון וארוחת הצהריים של הקטנה. ועל האוכל בבית. אנחנו אוכלים עוף רק בשבת, אבל גם איטריות, אורז, ירקות וביצים עולים כסף".

 

יוצא לכם לטייל ולבלות?

 

"מה פתאום. לא פיצה, לא טיול משפחתי, לא יום כיף, לא בית מלון, כלום. אין דבר כזה לבלות. הקטנה יושבת בבית, אין לה חוגים, היא לא הייתה בקולנוע ובהצגה בחיים שלה. כשהיא הייתה בגן, חגגתי לה ימי הולדת, אבל מאז שהיא בבית ספר לא חוגגים לה כי היום זה עולה המון כסף. לגדולות עשיתי בת מצווה, אבל לתאומות לא יכולתי לעשות". 

 

במצב כל כך קשה, למה הולדתם חמש בנות?

 

"אני אלמנה ואלה הנישואים השניים שלי, ושתי הגדולות הן מבעלי הקודם, זכרונו לברכה. הבת השנייה נולדה באופן לא מתוכנן ולא רציתי להפיל, כי אני מסורתית. בעלי הנוכחי רצה ילד משלו, אז נכנסתי להריון ונולדו תאומות. והחמישית - עבדתי כעוזרת גננת בגן ילדים, והם היו כאלה מתוקים, כל כך נהניתי לטפל בהם ולשחק אתם, אז זה עשה לי חשק לעוד ילד".

 

ניסית ללמוד, להתקדם, להביא את עצמך לעבודה טובה יותר?

 

"כן. עשיתי קורס ספרות, אבל לא מצאתי עבודה כי מחפשים צעירות רווקות שלובשות מיני. עשיתי קורס מטפלות, אבל עדיין לא מצאתי גן להסמכה. אני מקווה לחזור לעבוד עם ילדים, שתהיה עבודה יותר מעניינת וגם ארוויח קצת יותר".

 

אם שכר המינימום יעלה לכ-25 שקלים לשעה, שכרך יעלה במאות שקלים בחודש. מה את חולמת לעשות בכסף? 

 

"לקנות קצת יותר בשר. שנאכל בשר גם באמצע השבוע, לא רק בשבת, ואולי לפעמים איזה ממתק לילדה".

 

"אין לי שום חלומות. זה החיים, וזהו"

משפחות שחיות שכר המינימום נוטות להסתבך בחובות, ומכאן, קצרה הדרך לאבדן הבית, להתפרקות המשפחה ולהידרדרות. כך מספרת רניה (שם בדוי), גם היא מבת-ים, עובדת ניקיון שחיה משכר מינימום ומתקשה לשמור לעצמה קורת גג.

 

רניה היא גרושה ואם לארבעה ילדים, שלושה גדולים שכבר עזבו את הבית והרביעית בת 17. בעבר, בעלה לשעבר עבד ומצבם הכלכלי היה סביר, אך בשנים האחרונות הוא נקלע לבעיות רפואיות ואישיות, והם התקיימו משכרה, 3,200 שקלים בחודש, ומקצבה בגובה דומה שמקבל בעלה, ולא הצליחו לשלם את המשכנתא על הבית שהתגוררו בו. כיום הם מנהלים מאבק משפטי, כאשר כל אחד מהם מנסה לגלגל את תשלום המשכנתא על השני. כרגע, הגבר מתגורר בדירה ומשלם את המשכנתא - ולטענתה, הבת הקטינה מתגוררת אתו.

 

"הגירושים זה חלק בגלל המצב הכלכלי", היא אומרת, "אני כל הזמן עבדתי, ובעלי קנה לעצמו סיגריות, אבל לא נתן לילדים שום דבר, אפילו לא בגדים, וכל הזמן אמר להם, אין לי. כואב לי על מה שקרה לנו, ובעיקר כואב לי לחיות בלי הבת שלי".

 

"גם לבד, אני בקושי מצליחה להסתדר", היא אומרת, "רק השכר דירה זה 1,650 שקל לחודש, חצי מהמשכורת שלי, וזה בלי חשמל, מים וכל השאר. עמותת ידיד מנסה לעזור לי לקבל דירה, ואני מנסה למצוא עוד עבודה, אבל בינתיים כלום לא הולך, ואני בחובות, חובות, חובות. כרגע אני חייבת 20 אלף שקל, וזה עוד בלי המשכנתא שבעלי רוצה שאני אשלם".

 

מה החלום שלך? מה תעשי אם יהיה לך כסף?

 

"חלום? אני לא חולמת על כלום. אני מיואשת, לא מעניין אותי שום דבר. היום חיים, מחר לא. זה מה שיש". 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"חיה בתחושת מחנק". מזל חננאל
צילום: עופר עמרם
מומלצים