גיל 44 זה בדיוק הגיל שיש לערוך בו מסע 4X4
ד"ר איילת רוזנפלד סימנה את מסע מלכת המדבר כמטרה והיא בדרך להגשים אותה כמתנת יום ההולדת שלה, לעצמה. עם זאת, עדיין מתלווים אליה הלבטים, החששות וההתרגשות מהלא נודע
אחרי הרבה מחשבה, פתאום הבנתי שההשתתפות במלכת המדבר מהווה מטרת C עבורי. הרבה שנים אני חולמת לצאת למסע המופלא הזה, וכל שנה אני מוצאת את עצמי מול טופס ההרשמה, חוששת להירשם.
השנה, כשנתקלתי שוב בטופס ההרשמה, ולמרות כל החששות המוכרים, הבנתי פתאום שהם למעשה רק תירוצים. תירוצים שצצים כדי לכסות על הפחד שקיים עמוק בפנים - מעולם לא יצאתי למסע לבדי, בלי המשפחה. מעולם לא נהגתי בג'יפ, ועוד בשטח. מעולם לא עזבתי את הילדים. מפחיד.
השנה הייתי במקום אחר. ראיתי את הדברים אחרת והחלטתי שהפעם הפחד לא ינצח, שהפעם אגשים חלום, שהפעם אתן לעצמי מתנה על מנת לרגש את הנפש. שלחתי את טופס ההרשמה בהתרגשות עצומה. כעבור מספר ימים הגיעה התשובה.
"שלום לך,
אנו שמחים לבשר לך כי מתוך אלפי טפסי ההרשמה שהגיעו למשרדי מלכת המדבר, החלו להיבחר המועמדות אשר יזומנו ליום המיונים - ואת ביניהן!"
ליום המיונים הגעתי נרגשת - עוד צעד לקראת הגשמת החלום. ממגרש החנייה ראיתי כ-400 נשים עומדות ומחכות. לא ציפיתי לכמות כה גדולה של בנות, ומכיוון שלא הכרתי אף אחת, הספקות החלו לעלות: מה יקרה אם לא אבחר? ואם לא אעבור את המיונים, האם אנסה גם בשנה הבאה? האם החלום עומד להתמוסס?
משיכת הג'יפים (צילומים: איה בן עזרי)
מספרי ברזל מלכותיים
באותו רגע הבנתי שמחשבות מסוג זה לא יקדמו אותי לעבר החלום. שתי הודעות sms - אחת לבעלי יורם, והשנייה לידידי היקר אלון אולמן, איש הברזל, נענו מיד במשפטי חיזוק שאותם העתקתי על פתק קטן שנשאתי בכיס במשך כל היום. בכל רגע בו התעוררו בי ספק או פחד, שלפתי את הפתק מהכיס וקראתי:
"אני מלכה. אני יודעת את זה. אני חיה את זה. אני לא צריכה שאף אחד יאשר לי את זה. בשנה האחרונה אני נושמת את זה כל דקה ביום. אני מלכה. אני הטובה מכולן".
חילקו אותנו לקבוצות ואני הצטרפתי לקבוצה מספר 10. קיבלנו חולצות ומספרים להדבקה על החולצות (שעד היום מודבקים בגאווה על הארונית בחדר השינה שלי), והתחלנו את היום.
אפשר ליהנות גם ממיונים
ההתרגשות הייתה בשיאה. התאספנו לשיחת פתיחה, והכרנו מספר מלכות ותיקות שליוו אותנו במשך היום כממיינות. באותו רגע החלטתי שבשנה הבאה אני אהיה ממיינת, שאהיה חלק מהצוות המופלא והחם הזה שהקיף אותנו.
בשיחת הפתיחה נאמר לנו שלא משנה מה יהיו התוצאות, שנשתדל ליהנות מהיום. לא כל כך הבנתי למה הכוונה - איך אפשר ליהנות מיום שכולו מבחנים ומיונים?
מהר מאוד הכל התבהר והתברר כאחד מהימים המדהימים שעברתי בחיי. טיפסנו על עצים, משכנו ג'יפים, זרקנו כדורים, עבדנו בצוות, בנינו אסטרטגיות, חיברנו המנון והכנו הופעה (ריקוד ושיר), ואז הכינו לנו ארוחת צהריים לתפארת.
במהלך היום הארוך הזה נוצר בין המשתתפות קשר קרוב, ובסופו העברנו בינינו רשימת קשר. למחרת אחת הבנות פתחה דף מיוחד בפייסבוק בשם "מלכת המדבר - קבוצה 10", ועד היום אנחנו שומרות על קשר. רכשתי לי חברות יקרות חדשות.
בסוף היום גילינו שהקבוצה שלנו זכתה במקום הראשון בתחרות שהתקיימה בין הקבוצות!
כולן, לפי הקצב (צילום: נעמה אגמון)
חזרתי הביתה עם שרירים תפוסים ואנרגיות מטורפות, שנשארו איתי במשך שבועות, והמתנתי בציפייה לתשובה. עשרה ימים לאחר מכן הגיע המייל הבא:
"שלום לך,
אנו מודים לך על הגעתך ליום המיונים של מלכת המדבר, ושמחים לבשר לך שהתקבלת למסע מלכת המדבר.
נשמח לראותך במסע".
קפצתי משמחה והתרגשתי כל כך (אני עדיין מתרגשת). היום ברור לי שאני נוסעת, ויותר מכך - כל הפחדים נעלמו לטובת ההתרגשות. כל הסיבות ל"למה אני לא יכולה לנסוע" עדיין קיימות, ועל פניו שום דבר לא השתנה - מלבד נקודת המבט שלי.
את התשובה החיובית קיבלתי יומיים לפני יום הולדתי ה-44, כך שקיבלתי מתנה מדהימה ליום ההולדת. חבר יקר אמר לי שגיל 44 זה בדיוק הגיל שבו יש לערוך מסע 4X4.
אני מחכה כבר למסע, ומחכה לפגוש את בנות הקבוצה והצוות. מתרגשת כל רגע במהלך היום ומרגישה כמו מלכה. אני מרגישה גאווה אמיתית להיות חלק מהמשפחה הזו של מלכת המדבר .
תודה על שהגשמתם לי חלום!
לפנייה לכתב/ת 
