הנחתי את סמרטוט-עשן-הסיגריות שהיה פעם החולצה היפה שלי בסל הכביסה וזחלתי לבד למיטה, תהיתי כמה עוד אוכל להמשיך להשליך אסימוני זמן ואנרגיה רגשית על שולחן הרולטה"
גם פגישות מקריות הן הימור, קצת כמו לנסות לבשל בחושך. כן, קיים סיכוי נמוך שיצא טעים, אבל רוב הסיכויים הם שתקבלו חביתה עם זיתים, סוכר חום ושברים קטנים של קליפות ביצים"
הכל נראה טעים על העטיפה, אבל בדרך כלל תגלו בפנים הפתעות מוזרות ולא נעימות, שיגרמו לכם להעדיף לנשנש טבליות ניקוי למדיח כלים"
פגישות הן הימור, כמו קופסה של שוקולדים
כולם הרי מעדיפים לדמיין שהם נמצאים בגרסה פרטית של "הרווק", ושכל מה שהם צריכים לעשות זה לבחור. אבל לעולם לא תדעו מה תקבלו. בדרך כלל מדובר בשוקולדה חלבית או ריבוע מריר שפג תוקפו, אבל כולם ממשיכים לפנטז על פרלין במילוי רום או מרציפן, שמסיבה כלשהי לעולם לא מגיע
אם אתם רווקים, אתם צריכים לבחור: להתנזר, להתפשר, או להמר?
להתנזר מעולם לא הצלחתי (18 שנות התנזרות הספיקו לי, תודה רבה), להתפשר מעולם לא רציתי, וכך נותרתי עם הברירה היחידה – מהמר כפייתי. ובכל זאת, כשחזרתי לדירתי הריקה והחשוכה מעוד ערב של הפסד, זרקתי את הנעליים באמצע המטבח כי אין אף אחד שזה מפריע לו, הנחתי את סמרטוט-עשן-הסיגריות שהיה פעם החולצה היפה שלי בסל הכביסה וזחלתי לבד למיטה, תהיתי כמה עוד אוכל להמשיך להשליך אסימוני זמן ואנרגיה רגשית על שולחן הרולטה.
בליינד-דייטים הם הימור, קצת כמו קופסת השוקולד של פורסט גאמפ – לעולם לא תדעו מה תקבלו. בדרך כלל מדובר בשוקולדה חלבית או ריבוע מריר שפג תוקפו, אבל כולם ממשיכים לפנטז על פרלין במילוי רום או מרציפן, שמסיבה כלשהי לעולם לא מגיע.
אתרי היכרויות הם הימור, קצת כמו לקנות בסופרמרקט במדינה זרה: הכל נראה טעים על העטיפה, אבל בדרך כלל תגלו בפנים הפתעות מוזרות ולא נעימות, שיגרמו לכם להעדיף לנשנש טבליות ניקוי למדיח כלים.
עוד לפני הפגישה קיימות הזדמנויות בשפע למהמר המתמיד: אם שלחתי הודעה, האם יענו לי? ואם יענו לי בהתלהבות ואתן את המספר שלי, האם באמת יתקשרו אלי? ואם יתקשרו ונקבע, האם ייעלמו עקבותיהם בערב המיועד ללא כל הסבר? כולם הרי מעדיפים לדמיין שהם נמצאים בגרסה פרטית של "הרווק", ושכל מה שהם צריכים לעשות זה לבחור, אבל בעצם הם מהמרים.
ומה אם אתם עומדים ברחוב הלא נכון?
גם פגישות מקריות הן הימור, קצת כמו לנסות לבשל בחושך. כן, קיים סיכוי נמוך שיצא טעים, אבל רוב הסיכויים הם שתקבלו חביתה עם זיתים, סוכר חום ושברים קטנים של קליפות ביצים. הרי מה הסיכוי למצוא באקראי מישהו או מישהי שבאמת יהיו לטעמכם, כשכל מה שיש לכם לעבוד איתו זה המראה החיצוני של האנשים שנמצאים כרגע ברדיוס של שלושה מטרים מכם? ומה אם אתם עומדים ברחוב הלא נכון, או בתחנת האוטובוס הלא נכונה, או שאיחרתם או הקדמתם בחמש דקות? המוח יכול ללכת לאיבוד מרוב מחשבות.
האפשרות היחידה שנדמתה לי תמיד כאופציה בטוחה היא שידוכים של חברים. הרי הם מכירים אותי והם מכירים אותה, לה סיפרו שאני "מצחיק וחכם", ולי הם הבטיחו שהיא "חמודה ומעניינת", והציגו לשנינו את פרופילי הפייסבוק המקבילים וקיבלו אישור משני הצדדים. עם כאלה הסתברויות אי-אפשר להפסיד, נכון?
טור קודם:
אוהבת כדורגל? חבל שתתבזבזי על אחד כמוני / שטרודלן פראי
היא התחילה לספר לי בהתלהבות על חיבתה לכדורגל, כדורסל, כדור-יד, אולימפיאדות וספורט משודר באופן כללי, על אהדתה הפנאטית למכבי תל-אביב (כדורגל) ואהבתה האירוטית למכבי תל-אביב (כדורסל), על כרטיס הטיסה שרכשה למשחק של ליגת האלופות. ואני? לכל היותר מתעניין בכדורעף חופים
ובכל זאת, באותו הערב, כששכבתי במיטה והשינה סירבה להצטרף אלי מתחת לשמיכה ולנחם אותי, שאלתי את עצמי (או יותר נכון, את דניאלה המשדכת, שבוודאי ישנה נהדר בזרועותיו המגוננות של בעלה) איך יתכן שהעלמה שהובטח לי שהיא בדיוק-בדיוק מושלמת בשבילי יכולה להיות כל-כך רחוקה מכך.
בקפדנות בלשית התחלתי לעבור שוב על השתלשלות האירועים: איך התקשרה אלי דניאלה באחד הערבים אחרי שלא דיברנו כבר חודש, איך דילגה בזריזות על חובת שיחת הנימוס כדי להגיע לעיקר, איך וידאה את רווקוּתי ואז הודיעה לי בחגיגיות שיש לה מישהי מושלמת להכיר לי, איך הללה אותה באוזניי ומנתה את מעלותיה המרובות. ובסוף היא אפילו לא ביקשה שאספר לה בדיעבד איך יהיה.
הרגשתי יותר כמו קורבן של קנוניה
אולי היו אלה הצללים, ואולי השעה המאוחרת, אבל פתאום הרגשתי פחות כמו מוטב של מעשה נחמד, ויותר כמו קורבן של קנוניה. הרי ממתי דניאלה חפצה כל-כך באושרי? נכון, היינו די מיודדים בזמן הלימודים, אבל כבר שנתיים חלפו מאז סוף התואר ומהפעם האחרונה שצילמה ממני סיכומים. ואם הכריזה שיש לה מישהי להכיר לי, הרי שדיברה עם הפוטנציאלית מראש, בטרם דיברה איתי. ולמה לא ביקשה דיווחים של אחרי הדייט, בסקרנותהּ האופיינית? כנראה כי אותה בחורה תספק לה עדכונים, אותה בחורה שהיא בעצם חברה טובה שלה, אם חושבים על זה, בעוד שאני ממוקם במשבצת "הידיד מהלימודים". ואז הבנתי.
עוד מבט:
במקרה של כישלון, לפחות יש את מי להאשים / זיו ארליך
ההורים שלנו, ובוודאי שההורים שלהם, יצאו לדייטים גם בלי לצ'וטט במסנג'ר לפני כן, ואפילו בלי למלא שאלון העדפות ארוך. חוץ מלהכיר אנשים בתור של הקולנוע, הם גם שידכו לא מעט, וההכנה לפגישה היתה מבוססת על מה שסיפרו להם על הצד השני, ולא על תמונה מחמיאה יותר או פחות ששלחו להם בדואר אלקטרוני. אולי זה רעיון?
הבעיה עם שידוכים היא לא חוסר האבחנה של המשדך, וגם לא היעדר רצון טוב. הבעיה היא חוסר האיזון בין שני הצדדים המצומדים. כי שידוכים לעולם לא יהיו סימטריים, תמיד יהיה צד אחד שהמשדך חפץ ביקרו, המשודך הראשי, והצד השני שנועד לשמש כמשודך משנה בתסריט הרומנטי. כשמשדכים שני דפים זה לזה, אחד מהם תמיד יהיה ראשון.
יכולתי לדמיין את הסיטואציה שהתניעה את התהליך: דניאלה נפגשת עם חברתהּ הטובה בבית-קפה אופנתי, הן מרכלות על בחורים, ואז החברה מלינה באוזניה, אגב ביס של עוגת גבינה, על היעדרם של גברים שווים בחייה. דניאלה בתגובה מיד תשלוף את הסלולרי שלה ותתחיל לעבור על הרשימה: זה כרגע יוצא עם מישהי; זה עדיין בשלב הזאבי שלו; זה לא יתאים לה. ואז היא מגיעה לשם שלי, וחושבת לעצמה – למה לא, בעצם? זה יכול לעבוד. ומשם הכל ידוע.
הבעיה היא שבעוד דניאלה חשבה לעצמה שאני יכול מאוד להתאים לאותה חברה (וכששכבתי במיטה ושחזרתי את הדייט, נראה שגם היא עצמה מצאה בי את החן), שכחה כנראה לבדוק אם החברה הזו מתאימה לי. והיא לא, לצערי. ממש ממש לא.
אז הבנתי בייאוש שגם שידוכים הם הימור: האם אתם המשודכים הראשיים או המשניים? האם חשבו על טובתכם או על טובתם? ועם המחשבה המדאיגה הזו נרדמתי סוף-סוף.
כשהתעוררתי בבוקר הייתי עדיין רווק, אבל יחד איתי התעוררה גם האופטימיות הצחה שרק מכורים כבדים לקזינו מכירים. הרי היום אפגוש מישהי שתהיה בדיוק מי שאני מחפש.
