אני חושב שבני הזוג צריכים להתחלק בעבודות הבית, ואני חושב שלאשה מותר ואף רצוי לעבוד. וכן, אני חושב שנשים יכולות לבצע תפקידים שנחשבו גבריים בעבר. וכל ההקדמה הזו נועדה להצדיק את הביטוי "אנחנו בהריון". למעשה, אני ממש בעד "אנחנו בהריון", על אפם ועל חמתם של כמה גברים ציניים ונשים מתקוממות.
למה ה"אנחנו" מעצבן אותם? התגובה הרשמית של הנשים המתקוממות: "מה זאת אומרת?! אתה זה שמסתובב עם כרס תופחת?! אתה זה שתצטרך ליהניק?!" התגובה הרשמית של הגברים הציניים: "תגיד תודה שאתה גבר".
ומה אני חושב? אני אצטט את ביבי - "הם מ-פ-ח-ד-י-ם!".
הן מפחדות שייקחו להן את הדבר האחרון (חוץ מהמחזור החודשי, שעליו אני מוותר בשמחה) שנשאר להן ורק להן.
יש הרבה דברים טובים שיצאו מהפמיניזם, ורובם, כפי שצריך להיות, הם לטובת האשה. לא בכדי מדובר בתנועה לשחרור האשה - היא זו שאמורה להשתחרר פה. אבל מה לעשות שבדרך כלל יש שני צדדים לכל מטבע, ושיש גם כמה דברים שיוצאים טוב גם בשביל הגבר. לא הרבה, אבל יש כמה דברים כאלה.
אחד הדברים שמהם הגבר יוצא מורווח הוא לא להיות מודר או ממודר לגמרי (אם מרצונו ואם שלא מרצונו) מהעניין של גידול הילדים. ומה לעשות שהעניין של גידול הילדים מתחיל כבר בהריון.
אז נכון שאנחנו לא נושאים את הילד ברחם שאין לנו, ונכון שאנחנו לא מניקים. אבל להיות שם בשבילה בבדיקות שהיא עוברת, בהתרגשות ובקריזה, בבחילה וברעב, בדיכי ובשמחה, ולבסוף להיות נוכחים בחדר הלידה ולחזות בנס הזה של חיים חדשים שאתה חלק בהם – זה חשוב וזה גם זכות גדולה שלא היתה לגברים בעבר, או לפחות לא היתה דבר שהוא מובן מאליו.
ובשבילכם, הגברים הציניים: גם אתם מפחדים, וזה ברור למה. אבל טמבלים, אל תפספסו את זה! אני בטוח שיש סיפוק עצום גם בלהיות שם בשבילה. עמדו על הזכות שלכם, כי זו זכות!
אז אתם לא צריכים לגדל ציצי, אבל אם יש לכם זמן ללכת איתה לבדיקות, למה לא? זה דבר ברוך, לדעתי. ואל תתביישו להגיד "אנחנו בהריון". הרי יש לכם חלק חשוב בעניין, 50 אחוז מהגנים של היצור הזה שגדל לה בבטן באו מכם. ברוח המונדיאל הקרב - אתם אלה שנתתם את בעיטת הפתיחה לתהליך. הריון משחקים תשעה חודשים, או 40 שבועות, ואין שום סיבה שאתם תגיעו לשם רק אחרי שריקת הסיום שבסוף זמן הפציעות.
