"שום מהפכה פוליטית לא תיצור אדם חדש"

תומר, אלו מאורעות בחיים שלך עיצבו את מי שאתה היום?

עד כמה שזה קלישאתי, נסיעה שלי להודו אחרי הצבא, כמו שכל החברים שלי עשו, הייתה מעין קו פרשת מים בחיי. באותה תקופה הייתי אתיאיסט מושבע, וחשבתי שרוחניות ודת הם סתם קשקושים שנועדו רק כדי להשיג נחמה, שליטה וכסף. אבל בנסיעה אמרתי לעצמי, שאם אני כבר בהודו אז נבדוק את כל הפילוסופיות המזרחיות האלה, נראה שזה הכול שטויות ונחזור לחיינו. אז הלכתי לכל אשראם, לכל קורס מדיטציה ולכל פעילות רוחנית ששמעתי עליה, וגיליתי שיש בזה משהו. זה שינה לי את תפיסת העולם שלי, את התפיסה לגבי מה אפשרי בחיים האלה. מאז, בעצם, התחלתי לחקור בצורה רצינית את כל נושא הרוחניות, ואיכשהו נעשיתי סוג של מומחה בזה.

היה משהו ברקע שלך שבישר את השינוי שעברת בהודו?

חוץ מזה שתמיד התעניינתי בהגות ובמשמעות החיים, ממש לא. גדלתי במשפחה חילונית לגמרי, אפילו לא עליתי לתורה בתור ילד. חשבתי שזה שטויות. מה שקרה לי בהודו היה באמת סוג של התגלות.

ואיך הגעת ליהדות?

בתחילת דרכי הרוחנית אימצתי את השקפת העולם הבודהיסטית, אבל ככל שהמשכתי בדרך קרו מספר דברים: האחד הוא ששמתי לב לדבר שאמור אולי להיות מובן מאליו, והוא שאני בן לתרבות מסוימת, ושיש פה אוצרות נהדרים של חוכמה ושל רוח, ושזה טיפשי שלא להשתמש במשאב הנהדר הזה, שהוא כבר ממילא גם חלק ממני. הדבר השני הוא, שככל שהעמקתי במסע הרוחני שלי, נפתחתי אל אותה ידיעה, שדובר בה רבות בכל מיני שמות, שיש מצע משותף לכול, ושהמצע הזה, שעליו הכול קורה וממנו הכול צומח, הוא טוב. יש בו איזשהו טוּב, איזשהו שפע, איזושהי חיוביות, איזושהי טוּביות... אני לא יודע איך בדיוק לקרוא לזה.

ומצאת שההכרה בטוּב הזה קיימת ביהדות, ולא בבודהיזם ובהינדואיזם?

אני עשיתי מעין חשבון נפש עם עצמי, וההיגיון שלי אמר לי שזהו בעצם אלוהים, שלזה קוראים אלוהים. ולא רק שזה אלוהים, אלא שזה גם קרוב לאלוהים שהדתות המונותיאיסטיות מדברות עליו. זה לא איזושהי הוויה נייטרלית, הקיום כפי שהוא וזהו. יש בו שפע, יש בו תנועה, יש בו טוּב.

מה החלום שלך לאדם האידיאלי, לחברה האידיאלית?

אני רוצה לראות חברה שנותנת לחבריה את החופש והלגיטימציה לחקור ולתת משמעות וערך לחייהם, אם הם רוצים בכך, וגם מעודדת ומזמינה אותם לכך.

איך אתה חושב אפשר לעודד או לעורר עניין בהתפתחות רוחנית וערכית אצל אדם?

אני חושב שזה מורכב. אני כמובן לא אכריח אף אחד לחפש את עצמו, אבל אני חושב שהצגת האופציה חשובה. חשוב שאנשים ידעו, שלא כולם חושבים שהדבר הכי חשוב זה לעשות כסף או למצוא זיווג ולהקים משפחה. חשוב לשים את האופציה הרוחנית על השולחן, ולשנות את ההיררכיה הערכית כדי לתת לה את המקום שמגיע לה.

איזה גורמים מעכבים בעצם את ההתפתחות הרוחנית באדם?

טבע האדם. פשוט יותר קל לא לחשוב מאשר לחשוב. יותר קל לישון מאשר להיות ער. יותר קל להיסחף עם הזרם מאשר לשחות נגדו.

אתה רואה אפשרות לשינוי בטבע האדם?

לא, אבל אני רואה אפשרות לנער את האדם. ההצגה של האופציה הרוחנית היא סוג של ניעור.

וצריך איכשהו לנסות לגרום לכך שאנשים יבינו שההיררכיה הערכית הקיימת, שהם שפוטים שלה, היא נלוזה. אבל לא בכוח כמובן. שום מהפכה פוליטית לא תיצור אדם חדש, רק התקדמות עקב בצד אגודל.

האם התפתחות רוחנית באדם תורמת לחברה?

בטח. להבנתי, מסע רוחני אותנטי חייב להוביל, באופן ספונטאני ואורגני, לאהבה, לשיתוף ולשפע. זה חלק מהתפיסה שלי שיש אלוהים, שהעולם הוא טוב בבסיסו, ושאם אתה מגיע לבסיס הזה, אם אתה יודע אותו, אתה טוב. הטוּב הזה והשפע הזה זורמים דרכך. כך אני, בכל אופן, תופס את זה. לכן, בד בבד עם הדברים הציבוריים שאני עושה, אני לא זונח לרגע את ההתפתחות הרוחנית האישית שלי. היא חיונית בשביל כל השאר.

האם עשיית טוב היא, בעיניך, התכלית והמטרה של התפתחות רוחנית?

פה אני רוצה להציג מערך ערכי חדש: יש לעסוק בהתפתחות רוחנית כי זה מה שראוי לעשות. זאת התכלית עצמה, לא בשביל משהו אחר. בן אדם ראוי שיידע את עצמו, שיידע מיהו ומהו. קודם כל זה ערך בפני עצמו, וזה ערך שאני רוצה שאנשים יבינו שהוא ערך. זה מה שראוי לעשות. בשביל מה אני חי אם אני לא קודם כל מכיר את עצמי, יודע את האמת על עצמי?

• "יש לי חלום" - ראיונות עומק עם אנשי ציבור אמנים, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים ואנשים מהשורה, על הזהות, תפישת העולם, החלומות והערכים שלהם. נסיון להביא לשיח הציבורי את האידיאליזם שפועם בעורקי החברה והתרבות שלנו, ולגבש ערכים וחזון חדשים ורלבנטיים למאה העשרים ואחת.
• עורך המדור, עמיר פריימן הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית בחינוך, אמנות, החברה האזרחית, תקשורת ופוליטיקה. לראיונות המלאים לחצו כאן
• הצעות לקישור עם אנשים שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com
• לראיונות נוספים לחצו כאן.