מי שנשאר ער עד השעות הקטנות של הלילה (יום ב'), יכול היה לחזות בשידור חי בדרמה שהתרחשה בלב ים. ברשת הקטארית הפופולרית אל-ג'זירה ובעיקר באתר האינטרנט שהפעילו פעילי המשט, נראו אנשי הקומנדו מסתערים על ספינות "שבירת המצור" מהאוויר ומהים. התמונות לוו בקולם של הפעילים ודוברי חמאס, שגינו את ישראל שוב ושוב על הנעשה בעזה ובכלל. רק קול אחד נדם.
עד למסיבת העיתונאים של סגן שר החוץ,
בשעה 10:30, לא הוציאה ישראל ולו תגובה אחת לאירועים הקשים. גם באותו אירוע, שאמנם נפתח בשפה האנגלית, כמעט שלא נכחו נציגים מהתקשורת הזרה. המעטים שבכל זאת הגיעו, לא הציגו את שאלותיהם.
חמור מכך: תמונות מהאלימות בספינה "מרמרה", או אמצעי ויזואלי כלשהו מהצד הישראלי, לא סופקו עד לשעת הפרסום. שר הביטחון,
הרמטכ"ל ומפקד חיל הים סיפרו בתדריך לעיתונאים על ההתנגדות העזה בה נתקלו הלוחמים; על סכינים, אלות, מוטות ברזל ואפילו נשק חם. אבל את כל זה לא ראינו; על המסך נותרו התמונות שסיפקו הפעילים הטורקים באמצעות מכשירי טלפון ניידים, מלוות בשמועות על מותו-לכאורה של שייח' ראאד סלאח.
האם ההסברה הישראלית נרדמה שוב בשמירה?
האם מילאה את פיה מים - והפעם, באופן מילולי?
במטה ההסברה הלאומי טוענים כי האחריות מוטלת על דובר צה"ל, ואילו שם הפנו את האצבע דווקא למשרד החוץ ובחזרה למטה עצמו. ראש מטה ההסברה, ניר חפץ, בכלל שוהה בקנדה עם ראש הממשלה. גם קולו של שר ההסברה יולי אדלשטיין לא נשמע, כי גם הוא נמצא עם ראש הממשלה בקנדה. הטענות הקשות כלפי ישראל האלימה, מלוות בהפגנות נזעמות בטורקיה ובגינויים קשים בעולם כולו, נותרו בלא מענה.
