כשאת אומרת כן לשקית ניילון, למה את מתכוונת?

אין מי שלא חוותה את הסיטואציה הבאה מי יודע כמה פעמים בחייה: את עומדת חסרת סבלנות בתור לקופה (למרות שאת מחכה בקושי דקה) ובידך שלל מוצלח של פריטים שמצאת. את כבר מתחילה להרגיש את העקצוץ בקצות האצבעות, שאולי אומר "איזה כיף, בגדים חדשים!", או "בואי נגהץ מהר ונעלם מפה!", אבל סביר יותר להניח שמהווה תמהיל של שתי האמירות האלה יחד עם ערימה של רגשות אשם. בעודך מחכה את אומרת בליבך "נו, יאללה" למוכרת שנותנת את מלוא תשומת לבה הלבבית ללקוח שהוא במקרה לא את, מה שגורם לך להתבלבל בין סובלנות לסבלנות, ולאבד את שתיהן.

אז מגיע תורך. את מניחה את הפריטים על הדלפק ובוהה בנקודה בחלל כדי שלא תיאלצי להתעמת עם שוויים האמיתי, ואז שולפת את כרטיס האשראי כמו היית נצר למשפחת סמוראים מכובדת, ומשלמת.

"שקית לגברת?" שואלת המוכרנית במבטא מתנחמד.

"כן, בטח" את עונה בחביבות, עכשיו כשכבר לא מפריד ביניכן ים של תשלומים. כל מבוקשך הוא לצאת לבית הקפה הקרוב, להניח את השקית על הכיסא שלצידך, לעטות חזרה את משקפיי השמש ולהזמין משקה דיאטטי מוגז.

פה אני נכנסת לתמונה, ואני רוצה לשאול רק דבר אחד: כשאת אומרת "כן, בטח", למה את מתכוונת?

כשאת מטיילת לך ובידך שקית פלסטיק, מה את רומזת לעולם? האם את רומזת לכך שאת מודעת לעובדה שפלסטיק עשוי למעשה מנפט, ואת, ציונית אדוקה שכמוך, תורמת לבזבוז הנפט בעולם וכתוצאה מכך לפירוק כוחן של מדינות ערב? אם זה מה שאת עושה, סלמתק, אחותי. על זה רק אוסיף ואצטט את קנדי שאמר "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה".

אבל יכול שכשאת אוחזת את השקית בין אצבעותייך את בכלל מתכוונת להגיד שאת יודעת שלשקית הזאת ייקח אלפי שנים להתכלות, הרבה-הרבה אחרי שאותה חנות מעצבים ענוגה תוכחד על ידי הפצצה האיראנית. ואולי זאת האהבה הגדולה שפיתחת לייצורי ים בעקבות הצפייה בסרט "בת הים הקטנה". האם את יודעת שמעל מאה אלף בעלי חיים ימיים מתים בכל שנה מבליעת שקיות? כן, אותה השקית שאליה דחסת חזייה במשקל מאתיים גרם תהרוג יום אחד איזה סבסטיאן אומלל שרק רוצה להמשיך ולזמזם "בתוך הים, בתוך הים, גם הסרדין וגם הדולפין רוקדים עם כולם, בתוך היייים".

שקית רב פעמית לקניות. זה שיק! (הפקה וסגנון: ליטל מעוז; צילום: אפרת שליטא-בונדי; דוגמנית: אסתי רובינסון לקארין מודלס אם סי 2)

אין לי ספק שמי שמסכים לקבל שקיות פלסטיק בחנויות אין לו מושג וחצי מושג מהעובדות האלה. השימוש בשקיות פלסטיק מעיד אך ורק על בורות. אין לי גם ספק שמי שיצרוב את העובדות האלה בזיכרונו, קצות אצבעותיו לא יגעו עוד בשקית פלסטיק לעולם.

חוץ מענייני אקו-שיק, לנפנף בשקית פלסטיק זה גם כה-לא אלגנטי. אז נכון, הרבה מהרשתות, למשל קסטרו וזארה, מציעות שקיות נייר (אייץ' אנד אם ואמריקן אפארל עדיין ניאנדרתליות בתחום), אבל היתרון הגדול של שקיות נייר על פני הפלסטיק מתחיל בזה שהן ניתנות למחזור. לצערי, ספק גדול בלבי אם אותה צ'יקיטה תקום מהספה ותתחיל למחזר. ניחוש גס שלי: היא לא תעשה זאת. לכן אני מציעה פתרון שישמח את כל לבבות המעורבים בדבר.

אתחיל ואומר שאני לא ששה להמליץ על פריטים ספציפיים כאלו או כאלו שאת "פשוט חייבת העונה", וזאת מהסיבה הפשוטה שאתן ממילא תקנו פריטים כאלו

 ואחרים, ובכמויות אדירות, ואני פה רק על תקן בקרת איכות. אבל הפעם, למען מטרה טובה, אחרוג ממנהגי ואמליץ לכן הקיץ להתהדר ברכישה מיוחדת: תיק גדול לקניות. זהו תיק מיוחד שבו תשתמשי אך ורק כאשר את יוצאת לשופינג, ובו תאחסני את הפריטים שרכשת במסעותייך. בו, ואך ורק בו.

באתר מגזין Hint תוכלי לקנות תיק קנבס לבן עם איור בדמות קארל לגרפלד או מרק ג'ייקובס, תמורת 50$ דולר בלבד. תראי את זה ככה: אלו 50$ שאת תורמת לאיכות הסביבה, והם בעצם שטר ההתחייבות שלך להתנזר לנצח נצחים מכל שקיות הפלסטיק העלובות שייקרו בדרכך. לך יש את תיק השופינג המיוחד והמיועד שלך, ושום מוכרנית מנומסת לא תגרום לך להרוג סוסון ים חמוד שהתבלבל בין השקית שלך לבין נשנוש של שעת ערביים.  

מעבר לעובדה שבכך תתני משהו קטן בחזרה לעולם המופלא הזה, שנותן לך אפשרות לקנות נעליים עד אין קץ, תגלי שהשימוש בתיק ייעודי לקניות ישנה לחלוטין את חוויית השופינג שלך. אף אחד לא יידע מה קנית ואיפה, והחוויה תתמקד אך ורק ברכישה של בגדים. רכישה אינטימית ושקטה שאת מבצעת בינך לבינך, ולא כאקט מתריס מול העולם. ואולי, כשכבר לא תהיה לך שקית להסתובב איתה, תרשי לעצמך לקנות מותגים אחרים, נניח כאלו שלא מחלקים שקיות פלסטיק קשיחות עם עיצוב גרפי משמים.

שקית עם דמותו של מארק ג'ייקובס. 50$ תרומה לאיכות הסביבה (מתוך אתר Hint)

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה