כדורגל בניו זילנד? לבן הוא השחור החדש
הניצחון על בחריין שלח את האול ווייטס (All Whites) למונדיאל ראשון מאז 82'. כעת ההגמוניה של נבחרת הראגבי, האול בלאקס (All Blacks), נמצאת בסכנה. הנה הם באים, השדים הלבנים
שלושה חודשים וחצי ביליתי במדינה היפה בעולם - ניו זילנד. הרמתי כמעט כל אבן, הלכתי ברוב הטרקים הגדולים וגרתי בבתים של הקיוויז. אבל אז, לפני שבע שנים (איך שהזמן טס...), כששאלתי על ספורט שמעתי בכל מקום רק דבר אחד - אול בלאקס (All Blacks).
נבחרת הראגבי המקומית תפסה את רוב תשומת הלב הספורטיבית בשני האיים, מאינברקארגיל שבקצה הדרומי ועד ל'נורת'לנד' הצפוני. כדורגל? את מי זה מעניין? אפילו כשנבחרת ישראל של מיחיץ' התמודדה מול הקיוויז, המפגש מול מנשה שמעונוב ויהודה עמר לא ריגש את בני האיים החביבים.
הנגיחה של פאלון הניעה את הגלגל
הכל החל באמת נגד נבחרת הכחולים לבנים שלנו, כשהמשחק הראשון אי פעם של נבחרת הכדורגל הניו זילנדית היה תבוסה 4:0 לישראל ב-1970. אבל ב-14 בנובמבר 2009 הכל השתנה. אצטדיון ווסטפאק, ביתם האולטימטיבי של ה-All Blacks, ארח את המשחק נגד בחריין, בלב הבירה הניו זילנדית וולינגטון, שידועה בעיקר בזכות הרוחות החזקות שמנשבות בה והמעבורת שמחברת עם פיקטון והאי הדרומי.
צפו בנגיחה של פאלון ובניצחון הניו זילנדי
בדקה ה-45 של המשחק העיר רורי פאלון את הטונגארירו, הלבין את הר קוק, וניפץ את המראה שב"מירור לייק" המפורסם, כשנגח את שער הניצחון של הקיוויז, כל הדרך להופעה כמעט היסטורית במונדיאל הדרום אפריקני, לראשונה מאז משחקי הגביע העולמי של ספרד 1982.
"זהו אחד הרגעים ההיסטוריים ביותר בספורט הניו זילנדי", קבע למחרת המשחק הסאנדיי סטאר המקומי. אפילו ראש הממשלה ג'ון קיי התרגש: "זו הזדמנות לה חיכינו למעלה מ-20 שנה. צריך לתת לשחקנים קרדיט על כך שהם הכניסו בניו זילנד את רוח הספורט היפה בעולם".
לבן הוא השחור החדש
רק שעות ספורות לאחר מכן, הביסו ה-All Blacks את איטליה 6:20 במילאנו, אך אף אחד לא שם לב לזה בתקשורת המקומית, שזנחה כמעט טוטאלית את המלכה של הספורט הניו זילנדי. בינתיים, ברדיו המקומי קראו לשער של פאלון "הנגיחה מגן עדן", ואת הדיפת הפנדל שרשם השוער הקיווי מרק פאסטון הגדירו "ההצלה הגדולה בהיסטוריה של הכדורגל הניו זילנדי".
רורי פאלון חוגג את השער וההעפלה למונדיאל, בלבן כמובן (AP)
כעת, כך נראה, ההגמוניה של ה-All Blacks הולכת ונתפסת על ידי האול ווייטס (All Whites), כך מכונים שחקני נבחרת הכדורגל, כנראה, כקונטרה לחברים מהכדור האובלי. פתאום עמודי הספורט המקומיים מלאים בכדורגל, ברדיו מדברים כדורגל, ואפילו המגרשים הולכים ומתמלאים.
לאחר ה-0:1 על בחריין, הציפו האוהדים את רחובות וולינגטון, שרגילה בדרך כלל בעיקר לקבל תיירים מהאי הדרומי ולארח אותם במוזיאון "שר הטבעות". החולצות הלבנות מילאו כל מקום, כשהשחורות אופסנו עמוק עמוק בארונות. מכאן והלאה לא היה ספק - לבן הוא השחור החדש.
כדורגל, ראגבי ופרוסטטה
העיתונאי הניו זילנדי פרה פאלמר סיפר: "השיחה לה האזנתי לפני מספר ימים, בין שני גברים שהמתינו לטיפול פרוסטטי אצל הרופא, אמרה הכל - הם דיברו על כך שבימים שלהם ראגבי היה ראגבי, הכדור היה גדול יותר, אי אפשר היה לתפוס אותו ביד אחת, והמשחק היה שונה. השיחה הזו היתה רק דוגמה למה שעומד לקרות - הראגבי יאבד את אחיזתו בספורט המקומי לכדורגל".
אז מי הם האנשים שבזכותם הכדורגל הפך לפופולרי בניו זילנד? את מי נוכל לראות ביוני הקרוב בדרום אפריקה, במשחקים מול איטליה, פרגוואי וסלובקיה? רורי פאלון הוא המלך החדש של הנבחרת, שבאופן סימבולי מביא איתו גם סיפור מעניין - אביו שימש עוזר מאמן בנבחרת הניו זילנדית בספרד 1982 (מאוחר יותר אף אימן אותה), והשניים היו לסיפור האב-בן הראשון בנבחרות ניו זילנד לדורותיהן.
פאלון הינו יליד גיסבורן המזרחית, עיר אליה מגיעים רק אלו שמעוניינים לראות את "הזריחה הראשונה בעולם", אך שלחופיה עגן קפטן קוק בפעם הראשונה. החל מ-2007 הוא משחק בפליימאות' מהליגה השנייה באנגליה, כשעד היום הוא כבש במדיה 18 שערים.
פאלון, אגב, כלל לא היה אמור לשחק נגד בחריין, אך פיפ"א שינתה את חוקיה, והחלוץ הקיווי נכנס לדפי ההיסטוריה של ניו זילנד לאחר ההגבהה של לאו ברטוס שניות לפני הירידה להפסקה. בתום המשחק הוא ביקש שהכדורגל יזיז את הענן האפור שהראגבי מטיל עליו: "אנחנו לא מנסים להשתלט על הראגבי, אנחנו רק רוצים סיכוי סביר להיכנס לעיתונים", אמר פאלון, שאף טען שעבר לאנגליה בגלל שבניו זילנד היה "יותר מדי ראגבי".
נלסן וקבן מילאמו, הקפטנים של הנבחרות, מחליפים חולצות (גטי אימג'ס)
עוד אחד שגרם ל-35 אלף אוהדים להגיע למשחק נגד בחריין (שיא כל הזמנים במשחק כדורגל בצמד האיים), הוא ריאן נלסן, שמשחק בבלקבורן, אך החל את הקריירה ב-MLS לאחר שהוריו עזבו את ניו זילנד לארצות הברית. "העלייה שלנו שברה את ההרגל שאוהד ספורט ממוצע הולך לראות רק ראגבי או קריקט", סיפר נלסן. "האוהדים אמרו: 'אנחנו דווקא די נהננו כאן'".
הוותיק שבחבורה הוא סיימון אליוט בן ה-35, שרשם עד כה 60 הופעות במדי האול ווייטס. את הקיוויז מוביל על הקווים ריקי הרברט בן ה-48, ששיחק בנבחרת של 82' (בעל 61 הופעות בינלאומיות) ומאמן גם את הוולינגטון פיניקס.
אופטימי, אבל ריאלי
ווינטון ראפר, שחקן עבר קיווי ששיחק גם נגד ישראל, נשמע ריאלי למרות הכל: "בחצי השנה האחרונה, ענף הכדורגל התפוצץ בניו זילנד. אני לא בטוח בהצלחה
שלנו במונדיאל, בגלל שהאנשים שמנהלים את הכדורגל פה לא מספיק מנוסים. ההגרלה לא קשה במיוחד, ואנחנו מגיעים עם ציפיות נמוכות. הנשק הסודי שלנו הוא נלסן".
למרות כל זאת, ואף על פי שפתאום כל מהלך בראגבי נראה משעמם וכל שער בכדורגל נתפס כמדהים, לספורט הלאומי בניו זילנד תמיד תהיה אחיזה היסטורית במדינה, אך הדחיפה של המותג All Blacks לכל מקום בעולם עשויה לעלות לאנשי הראגבי ביוקר, כי בינתיים בניו זילנד הכדורגל מכרסם בפופולריות של המשחק.
מספיק לזכור את השיגעון שהיה כאן בארץ הקודש, סביב נבחרת הדייויס של ישראל בקיץ הקודם, כשדודי סלע, הראל לוי, אנדי רם ויוני ארליך הביסו את נבחרת רוסיה. היתה תחושה שהנה, יש מי שמאיים על הכדורגל בסיקור התקשורתי בארץ, אך מהר מאוד מאור בוזגלו ויניב קטן השתלטו על העניינים מחדש. אולי לחבר'ה בשחור אין מה לדאוג, זוהי דרכו של עולם.
