רומיאו ויוליה כזה, רק עם זעתר
אני, כמו שאתה רואה אותי, לאומ-אני אני. משיחי כזה, שיחכה לעצמו גם אם יבריז אלפיים שנה. זה מה שעשה לי את זה בסיפור שלך. הקטע עם השבויים, הילד וכל זה, ריגש אותי משו פחד.
היתה שם הרבה אהבה עצמית. כמו שאני אוהב. יצאת עברי כזה, רגיש כזה, גיבור כזה. גם יורה צרורות, גם בוכה דמעות, גם כותב בדם לבו עם מיכל צבעוני. אשכרה הוא הלך בשדות, ואני נפלתי לחירבת-חיזעה עם חיוך של גדי.
אבל מה שהכי עושה את זה, זה ההיתממות הסקסית הזאת משו קינקי רדיקלי. אני פוליטיקה לא מעניינת אותי. לא מועמד אם לא מגרים אותי, ולא רץ לשומקום גם אם רודפים אחרי. רק מה, גם אני רגיש. בעיקר לזיופים.
שריטות בדיסק פשוט הורגות אותי, משו רצח. במיוחד אם זה דיסק על אהבה.
רומיאו ויוליה כזה, רק עם זעתר. דיסק שאתה רוצה שנשמע רק על תדר אחד - אהבה. כאילו אין תדרים אחרים, כמו למשל: שנאה, פחד, מציאות, חדשות, הוויה, מלחמה, מאבק, וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו', חנק אותנו האבק.
כאילו ערבית בת"א-יפו היא קוריאנית בניו-יורק-ג'רזי. שפה אקזוטית רחוקה שלא אמורה להפריע ליידישע-אמריקאי בזמן תרגילי הלשון העברית בדרך המשי, אמות עליה חד וחלק. כאילו כל מה שמפריד כאן ביננו זו רק גזענות, דעה קדומה, ופרימיטיביות, ולא פשוט החיים, חיים שלנו.
ולא, אני לא נגד אהבה בין העמים. גם לא בעד.
אם היא קיימת, אז היא קיימת, מי שואל אותי בכלל? ממילא לא אענה, כי אין לי כוח. למען האמת, אם אקשיב לדם שלי, נראה לי שאי שם בין החדר השמאלי של בית הכנסת, לעליה הימנית של הלב, יש איזה מסגד קטן. אבל כשאני נהנה מהמוו'אל, קשה לא להקשיב למלים. כל המלים.
כי פתיחות זה לא רק להיפתח לאהבה, אלא גם לרגשות ולפחדים של אנשים, ולא להכליל אותם תחת כותרות נוטפות אור וקידמה.
הבחור שבכתבה היה מזה חמוד. אני לא הייתי עושה אותו. לא בגלל שהוא ערבי. מפריע לי שהוא גבר. וכמו שאין סיבה שאזרום עם זה, אין סיבה שמישו אחר יזרום עם משו אחר שמפריע לו. אהבה זה לא המכון לדמוקרטיה, ובקטע הזה, שלום עכשיו!, נשמע לי כמו שפיכה מוקדמת.
הלוואי שכולם יאהבו את כולם. זה יהיה משעמם רצח, אבל לפחות ברגוע.
בינתיים, רצוי שכל אחד יתרכז בלאהוב את עצמו ואת מי שהוא רוצה, בלי לומר לאחרים למה להקשיב או לא להקשיב.
למה לצקצק עם הלשון, כשאפשר פשוט להרטיב ולנשק את השפה, הלוהטת, הרוטטת, המשורטטת, הממוטטת, המחרטטת, שלי, כפרה עלי.
- נכתב בתגובה למאמר של אבינועם בן זאב הם שומעים ברגש שלו ערבית ולא אהבה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
