איך נתקן את נזקי המשט
ישנה רק דרך אחת להפוך את דעת הקהל העולמית כמעט כולה מן הקצה אל הקצה. אם דרום אפריקה עשתה זאת, גם ישראל יכולה
גם אם תחלוף פרשת הספינות ותיעלם מהתקשורת, יורגש נזקה לטווח ארוך. הסיבה לכך היא שפרשה זו איננה אלא פרשה אחת מני רבות המחבלת עמוקות בתדמיתה של ישראל. במילים אחרות: אנו חיים בתוך כדור שלג של הידרדרות מעמדה של ישראל בעולם. אין צורך להסביר שבמצבה ובמעמדה המיוחד של ישראל, תלותה בקהיליה הבינלאומית חיונית לעצם קיומה.
כמו בכל המקרים בעבר, גם הפעם הישועה לא תבוא מהמסבירנים. אין כוונתי למדיניות הסברה בלתי נכונה, בלשון המעטה, לה אנו עדים מפעם לפעם מצד ממשלת ישראל, אלא גם להסברה נכונה כפי שאותה יודעים לעשות הדיפלומטים המוכשרים והמנוסים מאוד של משרד החוץ. אלו קשובים למתרחש בעולם ויודעים ברוב המקרים איך לדבר בשפה ובסגנון בני המקום. אבל כבר אמר לי פעם אחד הממונים עלי במשרד החוץ בצאתי למשימתי ההסברתית הראשונה בחו"ל, שלמען מנוחת נפשי מוטב שאשנן לעצמי מראש שישנם דברים בישראל שפשוט אינם ניתנים להסבר: un-hasbarable.
זהו היום המצב באשר לפרשת הספינות הטורקיות, בנושא ההתנחלויות, בבנייה בשכונות הערביות של מזרח ירושלים, אי נכונותנו לחקור את ארועי עופרת יצוקה וגם בפרשיות קודמות כמו במלחמת לבנון השנייה.
בעיית היסוד היא שהעולם אינו מוכן לקבל היום מה שנחשב לשגיאות או אפילו לפשעי העבר. האמריקנים וכמעט כל האירופאים היו בעברם מדינות קולוניאליות ועל כך הם מתחרטים, מכים על חטא. הם אינם יכולים להבין איך מדינה ממשפחתם וממסגרת תרבותם כמו ישראל, חוזרת על שגיאות שהם כבר מזמן לא היו חולמים לעשות.
ואמנם, פרשת החזקת השטחים, וכאן לא יעזרו שום מאמצי הסברה, והטיעונים הנכונים והצודקים שלנו – נראית בעיניהם כחזרה על הקולוניאליזם של המאה ה-19.
ישנה רק דרך אחת להביא למהפך בדעת הקהל העולמית כמעט כולה מן הקצה אל הקצה, מעוינות לאהדה. אינני מתכוון לפתרון שיעזור לנו בימים הקרובים או בשבועות הקרובים סביב פרשת הספינות. אך לטווח רחוק יותר, תהיה לכל תהליך מדיני אמיתי ואמין השפעה מאגית על דעת הקהל, שברובו יהיה מוכן מיד כמעט למחול לנו על "פשעי" העבר. תהליך זה אמור לכלול, גם אם בצורה שונה, את רצועת עזה. מדובר בדרך קשה, אבל בנושאים חיוניים, מהותיים ועקרוניים אין קיצורי דרך.
ראיתי זאת ביחס האירופאי כלפי דרום אפריקה (שיש להדגיש כי אין דמיון ביננו לבינם). לא היתה מדינה שהוקעה על ידי הקהילה הבינלאומית כמו דרום אפריקה של האפרטהייד, והנה מרגע שראש ממשלת פרטוריה, דה קלרק, הסכים להכנס למו"מ עם נלסון מנדלה בבית הסוהר, הוא התקבל בפרלמנט האירופי בשטרסבורג כגיבור עולמי.
נכחתי שם ולא האמנתי למראה עיני. הרי באותו רגע דבר עוד לא השתנה בשטח. מנדלה עדיין ישב בבית סוהר וחוקי הגזע עדיין היו תקפים. עצם העובדה שנפתח דו שיח בין הצדדים, הספיק לאירופאים ומכאן ואילך אמרו הם – מדובר בנושא שבני הפלוגתא צריכים לפתור, לא אנחנו.
גם אנחנו עברנו חוויה כזו: בתקופת האינתיפאדה הראשונה, בעודני שגריר לאיחוד האירופי בבריסל, זכינו ליחס הקשה ביותר מצד האירופאים. ברגע בו נודע על שיחות אוסלו, בלי שלאיש היה מושג לאן הן יובילו, התקבל שר החוץ הישראלי בבריסל כבן האהוב והנערץ של כל חברות האיחוד.
אין כל ספק שכלל זה חל גם על טורקיה, שלמרות המפנה ביחסיה הבינלאומיים בכלל והפניית פניה מזרחה באופן חלקי, צפויה לשפר את יחסה לישראל כאשר תדמיתה של זו תשתנה בעולם. בסך הכל היא מעוניינת בקשרים עם ישראל, אך לא בקשרים עם ישראל "מצורעת".
אבי פרימור, נשיא המועצה הישראלית ליחסי חוץ וראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי הרצליה. כיהן בעבר כשגריר לאיחוד האירופי ולגרמניה
לפנייה לכתב/ת 
