דבנדרה בנהארט: "אני אוהב את ישראל"

כיף לשוחח עם הזמר דבנדרה בנהארט. השמחה והחיוך הם חלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלו ובשנים האחרונות, המוזיקה המגוונת שלו הופכת יותר ויותר שמחה ומשמחת. בנהארט, שהתחיל עם פריטת גיטרה אקוסטית ופולק פסיכדלי עדין, טמן כבר אז זרעי שמחה ועליזות ילדותית בשירים שלו, ולא חשש לרגע להשתטות, להתיילד ולשחק.

אבל בשנים האחרונות, מגרש המשחקים המוזיקלי שלו התרחב לערבובים עשירים ומרתקים של רוק סבנטיז, סמבה, גלאם-רוק, רגאיי, רוק לטיני ולרגעים אפילו פוסט-פאנק.

עכשיו, כשהוא בנקודת שיא של הרחבת אופקים מוזיקלית ואחרי אלבום חדש ומוצלח ("What will we be"), הוא מגיע לישראל לשתי הופעות (16 ו-17 ביוני, בבארבי תל אביב) וזו הזדמנות מצוינת לשוחח איתו על ישראל, סאדו-מאזו, מיסטיקה יהודית וגם על תופעת הביטולים ששוטפת את ארצנו. ובעיקר, על המון מוזיקה. ואם כל זה לא מספיק, כמעט כל משפט שלו נגמר בהמלצה מוזיקלית ללהקה ששווה להכיר.

היי דבנדרה, כאן גיא מישראל.

"גיא? יש לי חבר טוב בשם גיא, הוא מנגן בלהקה בשם Entrance, שמעת עליהם? זו להקה ממש טובה, מעין גראז'-בלוז שעולה באש, עם שאגות פרימיטיביות".

איפה אתה מוצא את כל המוזיקאים האיזוטריים האלה?

"אני בעיקר שומע עליהם מחברים. האינטרנט מדהים, אבל רוב הדברים האלה לא עברו דיגיטציה, אז המקום הכי טוב למצוא בו מוזיקה מיוחדת ואיזוטרית הוא עדיין חנות התקליטים. בפעם האחרונה שהיינו בתל אביב, ביקרנו בחנויות התקליטים, ואהבתי שם את הרגאיי החסידי ואת הרוק הפסיכדלי".

בראיון שנתת בשנה שעברה הזכרת את "ספר יצירה" מהקבלה.

"כן, זה ממש מגניב. יש לי את הגרסה של אריה קפלן ל'ספר יצירה'. הוא מספר על כך שהידיים שלך הם זכר ונקבה, על כל החלקים שמרכיבים את עץ החיים והספירות. זה מרתק. וכמובן, היופי ומה שכל כך מתעתע, הוא הדרך בה זה מוצג. לא רק מהבחינה הסימבולית והרוחנית אלא גם מילולית, איך אפשר להאניש חפץ דומם, ליצור גולם, פרנקנשטיין. זה מרתק בטירוף".

אתה מתעניין בצורה רצינית בקבלה?

"לא. אני מתעניין מאוד בדת, אני מתעניין בתרבות, אני מתעניין ברוחניות ואני מתעניין בהיסטוריה. הקבלה היא חלק מההיסטוריה האנושית, ממסורת איזוטרית, והיא גם פואטית מאוד. אני מתעניין גם במיתולוגיה. בעיניי זו שירה, למצוא קווי דמיון בין מיתולוגיות שונות וסיפורים שונים: המאיה, האצטקים, ספר ההופי (ספר המיתולוגיה האינדיאני). אני אוהב למצוא את החוט העובר ביניהם, את קווי הדמיון. אני לא קבליסט בשום צורה. אני חובבן. אני יודע מעט מאוד על המון דברים (צוחק). אני תוצר של טווח ריכוז מאוד, מאוד קצר".

נטלי פורטמן. טעם טוב במוזיקה (צילום: AP) 

טווח הריכוז הקצר הזה הוא אחד היתרונות האמנותיים של בנהארט, שמדלג בקלילות מז'אנר לז'אנר ומהשפעה מוזיקלית אחת לאחרת, לפעמים במהלך שיר אחד. בניגוד להרבה מוזיקאים שבעים, הוא שומע כמות עצומה של מוזיקה חדשה ולא מפסיק למצוא אוצרות. כשביקשתי ממנו להמליץ לי על כמה אמנים שהוא שומע לאחרונה, הוא ענה בשמחה: ליטל דראגון, טרי ריד, קייט בוש ודיי אנטוורט. הוא גם ציין שחברו ללהקה נוח ג'ורג'סון הפיק את האלבום החדש של אדם גרין, איש ה"מולדי פיצ'ס".

אדם גרין היה אמור להופיע בישראל לפני כמה חודשים אבל ביטל את ההופעה.

"למה הוא ביטל, הוא ניסה לעשות לכם מעשה אלביס קוסטלו? הוא ג'יימס דין היהודי, היו מתים עליו אצלכם".

מה אתה חושב על מה שקוסטלו עשה ?

"אני לא יודע. בהתחלה, אני מודה, חשבתי 'על מה אתה מדבר?! איך המופע שלך יכול להיות הצהרה פוליטית? אתה מנגן מול אנשים, לא פוליטיקאים'. ואז הבנתי שאלביס קוסטלו נמצא בליגה אחרת. כשהוא מנגן בישראל זה עשוי להתפרש כתמיכה בישראל.

"אני לא מצליח להתחבר לזה, כי אני לא שוכן בממלכה שלו. עבורי, מה שאנחנו עושים נמצא מחוץ לפוליטיקה. אולי יש מסר פוליטי, אבל אני בא לנגן לאנשים שאוהבים מוזיקה, בלי קשר למה שקורה. האם אני תומך בכך שמתו תשעה פעילים? לא, ברור שלא. אבל זה עניין אישי שלי, ואני בא בלי אג'נדה פוליטית, אני בא כדי לנגן לכם. אני בא כי אני אוהב את ישראל, אני אוהב ישראלים, אני אוהב את הארץ עצמה.

בפעם האחרונה שהיית בישראל היה נראה שאתה נהנה מאוד בתל אביב.

"אני מת עליה. היא עיר מדהימה שמזכירה לי מאוד את העיר בה גדלתי, קראקס (בוונצואלה - ג"ח). והסיבה היא שהיא מזכירה לי איך זה לחיות בתוך יופי כל כך בולט לעין. זו עיר עם חוף טרופי, אבל יש זרם תמידי של מתיחות שעובר בה. זה קשור מאוד לסכנה. זה לא המקום הכי שליו בעולם, וזה מתערבב עם היופי המדהים של המקום. זה הופך את כולם לנוכחים, חיים בהווה.

"זה מה שכל כך מרתק ומעורר השראה ומגרה בתל אביב. אני מניח שכולם שם חוו חווייה מסכנת חיים, או מכירים מישהו שהיה בסכנה. הם חיים מאוד בהווה, אני מעריך את זה מאוד. אני לא רוצה לומר שזה מקום מסוכן, אבל אני מקווה שאתה מבין את מה שאני מנסה לומר".

מאיפה בא הרעיון לשיר "Shabop Shalom "?

"פשוט רציתי לכתוב שיר אהבה על נער ג'מייקאני ונערה יהודיה. כל החברות שלי היו יהודיות ואני מקשיב כל הזמן לרגאיי, אז פשוט דמיינתי את עצמי כנער ג'מייקאני".

אני יודע שנטלי פורטמן אוהבת מאוד מוזיקה ויש לה טעם מצוין. כשהייתם ביחד , השפעתם זה על הטעם המוזיקלי של זו?

"יש לה טעם מוזיקלי טוב הרבה יותר משלי. זה הדבר היחיד שאני מוכן לומר כרגע על נטלי".

הזוג לשעבר, בנהארט ופורטמן, בקליפ "Carmensita"

אהבתי מאוד את הקליפ החדש שלך לשיר "Foolin ", המגלה יחסי סאדו-מזוכיזם קשים. קיבלת תגובות מעניינות בעקבותיו?

"אני מקבל מכתבי שנאה מאז שהתחלתי, אז זה לא חדש. לא, אני צוחק. אני לא יודע מהן התגובות, אני מקווה שהן טובות. הרעיון בקליפ הוא להציג מישהו נכנע לחלוטין, וחי בדרך בה הוא רוצה, תוך התעלמות ממה שאחרים חושבים. בחרתי משהו שהוא קצת טאבו, שיעביר את הכניעה המוחלטת והחופש, ואפילו את ההקרבה.

"הקליפ מציג שני אנשים מאוהבים, שהקטע שלהם מוזר מאוד, וכולל אונס, קטיעות ומלקות, אבל לא אכפת להם שזה מוזר בעיניי אחרים. זה גם עניין של נתינה. אחד מהם אוהב שכורתים לו את האצבעות

והשני אוהב לכרות אצבעות. הם מתאימים כמו פיסות פאזל. הפרטים הקטנים שבקליפ לא חשובים אלא המשמעות שלו, המסר: קבלו את עצמכם והיו חזקים מספיק כדי להיות עצמכם.

האלבום החדש נשמע לי שמח יותר מכל אלבום אחר שלך. אתה שמח יותר גם בחיים?

"אני חושב עליו כעל אלבום האמהות שלי. רוק אמהות. אמא שלי אהבה את האלבום. הרגשתי שפעם ילדים אהבו את האלבומים שלי, אז למה שלא אקליט אלבום שאמהות יאהבו? זה הז'אנר שדמיינתי לעצמי שאנחנו מנגנים".

אתה רואה עכשיו הרבה אמהות בהופעות שלך?

"לא ממש. אני מתבגר והחברים שלי מתבגרים והופכים להורים. אני מרגיש כאילו אני אבא עכשיו, אז אני מקליט רוק לאמהות, לפחות באלבום הזה. באלבום הבא אני מתכנן לנגן..."

רוק לסבתות.

"בדיוק, תודה רבה. או רוק לזומבים. אסיים לקרוא את 'ספר יצירה' ואנגן 'גולם רוק'".