גם אם אנחנו מדברים מעט בטלפון הסלולרי, כולנו רוצים שתהיה קליטה בכל מקום. מצד שני - המחקרים מזהירים אותנו מפני הקרינה הסלולרית וכולם רוצים לחיות באזור בו הקרינה היא הנמוכה ביותר האפשרית. האיזון בין שני הרצונות הללו טמון, בין היתר, בפרישה של אנטנות בכמות ובמיקום האופטימלי - אבל זה לא המצב בכל היישובים בארץ.
את 32 אלף התושבים של אום אל פחם למשל משרתות שתי אנטנות סלולריות בלבד. המשמעות היא שהן צריכות "להתאמץ" על מנת לספק קליטה לכל המנויים - גם אלה הנמצאים רחוק מהאנטנה - ולפיכך הן פועלות בהספק גבוה יותר, כלומר פולטות יותר קרינה. כמה יותר? פי 1,616 לעומת אנטנה דומה בתל אביב, שמספקת שירות ל-581 תושבים בלבד.
בחיפה פועלות 263 אנטנות שמשרתות 268 אלף איש - וההספק בו פועלת כל אנטנה הוא פי 7.7 מבתל אביב. בשדרות ויבנה ההספק הוא פי 95 ו-112 מבתל-אביב, ובבית שמש פי 478.
את הנתונים אודות הספקי האנטנות ביישובים השונים מציג המשרד להגנת הסביבה בטבלה שעודכנה לאחרונה. ההספק קשור לשורה של משתנים - טופוגרפיה למשל - אבל הוא מייצג קשר הדוק בין כמות התושבים, מספר האנטנות הפרושות ביישוב והריחוק של המנויים מהאנטנות (כפועל יוצא של מספרן). ככל שיש פחות אנטנות, שמספר התושבים גדול יותר ושהמנויים רחוקים מהאנטנות כך צריכה כל אנטנה לשרת יותר מנויים בו זמנית, על פני שטח גיאוגרפי גדול יותר, ולכן היא פועלת בהספק גבוה יותר.
| מוקדי שידור סלולריים בערים |  |
|
| שם היישוב |
מספר מוקדי שידור |
מספר תושבים |
מספר התושבים המקבלים שירות ממוקד שידור אחד |
הספק השידור היחסי של מוקד שידור (unity) |
| תל אביב יפו |
639 |
371,439 |
581 |
1.0 |
| גבעתיים |
42 |
47,948 |
1,142 |
2.0 |
| הוד השרון |
45 |
41,746 |
928 |
7.0 |
| רעננה |
37 |
70,503 |
1,905 |
18 |
| קרית גת |
17 |
47,820 |
2,813 |
73 |
| שוהם |
3 |
17,478 |
5,826 |
295 |
| ראש פינה |
1 |
2,298 |
2,298 |
409 |
| אום אל פחם |
2 |
32,011 |
16,006 |
1,616 |
בפורום החברות הסלולריות אומרים כי הנתונים מוכיחים את הטענות שלהם בעד פרישה של אנטנות סלולריות בערים. לדבריהם, התנגדות של תושבים להצבת אנטנות אינה מאפשרת להפחית את ההספק בו פועלים שאר מוקדי השידור באותו יישוב. באופן אבסורדי, ההתנגדות של תושבים להצבת אנטנות מחשש לקרינה רק מגבירה את הקרינה סביבם.
| קרינה או קליטה |
|
| והמכשיר - גם הוא פולט קרינה |
|
בטבלה של המשרד יש גם עמודה המתייחסת להספק בו פועלים המכשירים בערים השונות. גם הקרינה הזו מושפעת ממספר האנטנות, מספר המנויים שהן משרתות והריחוק שלהם מהאנטנה, אך בעוד משתנים כמו מיקום המכשיר, משך השיחות, השימוש בדיבורית או אזניה וכ"ד. במשרד הסבירו שהם מספקים את הנתונים כשירות לציבור אך סמכות הפיקוח שלהם נתונה להספקי האנטנות, ואילו השימוש במכשיר הסלולרי הוא וולונטרי. כדי להפחית את הקרינה צריך פשוט לדבר פחות |
| |
|
|
|
גורם במשרד להגנת הסביבה נתן לכך דוגמא מתחום אחר - תאורה. אפשר להאיר עיר, הוא אמר, על ידי זרקור ענק במרכז העיר, כמה זרקורים גדולים מסביבה, או להציב פנסים קטנים ברחובות. כשמדובר בתאורה - בחרו העיריות כמתבקש באפשרות האחרונה, אבל כשמדובר באנטנות סלולריות הן מעדיפות את האפשרות השניה: מספר מוקדי שידור מסביב לעיר ולא מאפשרים להציב עוד אנטנות - בניגוד להיגיון ההנדסי שאומר שככל שיהיו יותר אנטנות, כל אחת תוכל לפעול בהספק נמוך יותר.
הגורם אמר כי מי שקובע כמה אנטנות סלולריות פרושות ביישוב והיכן הוא ראש העיר. אם הוא מאפשר פרישה אופטימלית - כמו בתל אביב - אז המרחק בין האנטנה למנויים מתקצר, וגם ההספק של כל אנטנה פוחת. אם הוא מונע התקנת אנטנות הוא מאלץ את החברות להתקין מוקדי שידור שאינם דורשים היתר בנייה - כלומר שאין נכון לעכשיו חובה ליידע את הציבור אודותיהן, כמו בתוך דירות, מרפסות וכ"ד.
עוד בנושא:
הגורם ציין גם, כי פרישה נכונה יותר של האנטנות משרתת לא רק את מנויי החברות אלא את כלל התושבים. "גם אם אדם גר ליד אנטנה - עדיף לו לגור ליד אחת שמשרתת מעט אנשים הנמצאים ברדיוס קטן, ולא אנטנה המשרתת הרבה אנשים שנמצאים רחוק ממנה".
בהקשר של הנתונים בטבלה, במשרד להגנת הסביבה מדגישים שגם ביישובים שבהם הקרינה מהאנטנות חזקה הרבה יותר מבתל-אביב היא עדיין נמצאת מתחת לתקן הישראלי ואינה חורגת ממנו.
"לפני מתן כל היתר למוקד שידור סלולרי בודק המשרד את רמות הקרינה שהוא מסוגל ליצור בסביבתו, כך שמובטח שלא תהיה חרידה מהסף הסביבתי. הסף הסביבתי הוא עשירית בלבד ממה שארגון הבריאות העולמי קבע כחשיפה בלתי מזיקה לכלל האוכלוסיה, לרבות ילדים, קשישים וחולים", כתב ראש אגף קרינה ורעש במשרד, ד"ר סטיליאן גלברג.
"המשרד להגנת הסביבה, הפועל על פי עיקרון הזהירות המונעת בכל הקשור לחשיפה לקרינה, ממליץ להגדיל את מספר מוקדי השידור בתוך סביבה עירונית, ובכך בעצם להקטין את התא הסלולרי שכל מוקד שידור משרת, ולהפחית את החשיפה הכפויה לקרינת רדיו ממוקדי שידור סלולריים", מוסיף גלברג.
מהפורום לסלולריות שפויה, שפועל להסדרת הליך התקנת האנטנות הסלולריות בישראל והגברת שקיפות הציבור בנושא, נמסר בתגובה: "האמירה 'יותר אנטנות = פחות קרינה' הינה חצי אמת. הסטטיסטיקה במאמר אינה אלא לעג לרש.
"אין חולק שכאשר אין אנטנות אזי מכשיר הפלאפון מקרין יותר, אך כאן בדיוק ההבדל – בעל הטלפון הסלולרי מחליט מרצונו החופשי, לקיים את השיחה ולקבל את הקרינה. הצבת האנטנות היא הבעייתית, אני או אתה מקבלים את הקרינה לא מתוך בחירה חופשית אלא כקורבנותיו של הכלל...
"אין ויכוח בין כל המומחים בארץ, שכמות האנטנות הקיימת בארץ מספיקה לתת כיסוי הולם לכל צרכי תקשורת דיבור ומסרים בכל חלקי מדינת ישראל. ריבוי האנטנות, אשר יחסי הציבור שלו מקודמים כל כך בבית המחוקקים ובמשרדי הממשלה, משרת את האינטרס של החברות הסלולריות למכור לנו שירותי תוכן, וכך למקסם את הכנסותיהן.
