שתף קטע נבחר
צילום: Index Open

שו"ת: מה עושים כשהילד מדבר על מוות?

שאלה:

בני הבכור בן ה-6 איבד את אביו באופן פתאומי כשהיה בן 3, בתקופה בה אני ואביו כבר היינו פרודים. לאחר מותו, המשכתי את "הסדרי הראייה" עם המשפחה של בעלי ז"ל והם ממשיכים לקחת אותו כל שבת שנייה, בחגים ובחופשות. כשהיה בן 5 נישאתי מחדש ובני מתייחס לבעלי כאל אבא לכל דבר. הוא קורא לו כך וגם מעוניין להיות איתו ולשחק איתו. לאחרונה נולד לו אח קטן והוא אינו מראה סימני קינאה, מנשק אותו, מחבק וקורא לו "חמודי", אך מאז שנולד הוא גם אומר הרבה פעמים "אני מת", "אני אמות" וכיו"ב. האם אני צריכה לראות בכך סימני קנאה, האם מדובר בסימני מצוקה, האם יש צורך בעירוב גורמים פסיכולוגיים? תודה, לימור.

 

תשובה:

לימור שלום, בנך חווה גירושין ויתמות ובהחלט טבעי שתהיי רגישה לקיומם של סימני מצוקה. את מספרת שהוא מרבה לומר "אני מת" או "אני אמות" והדבר מצביע על כך שנושא המוות מעסיק אותו. חשוב להיות עם האצבע על הדופק. כעיקרון, התבטאויות כאלה של ילד דורשות התייחסות מיוחדת.

 

את מתלבטת אם האמירות האלה מצביעות על קנאה? על מצוקה? כעקרון, אנו מאמינים שהפיתרון לכל קושי זו תחושת שייכות נכונה. לשיטתנו, ילד מגייס התנהגות מסוימת כי היא משרתת אותו. יכול להיות שבנך למד שכשהוא אומר "אני מת" הסביבה מגיבה בלחץ והוא מרוויח בכך המון תשומת לב.

 

סביר להניח שבמשך 5 שנים הוא התרגל לקבל הרבה מאוד תשומת לב כבן יחיד ויתום ויתכן שעכשיו עם הצטרפות אחיו למשפחה הוא צריך להתרגל לכך שהוא לא יחיד. ממליצה לך מצד אחד לא לשדר לו שאת נלחצת מהאמירות שלו על המוות ובמקביל, ללמוד איך לעזור לו להרגיש שייך גם בלי להיות דרמטי ומרכזי.

 

יש לכם שאלות למומחים? שילחו אותן לכאן ותקבלו תשובה.

 

  • השיבה: ענת אשד M.Ed – יועצת להורים וצוותים חינוכיים, מורה במדרשה להנחיית קבוצות ומנהלת פורום מכון אדלר .

     


  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים