פגיעה בתדמית, כרסום בביטחון

לא מעט ישראלים טובים, ביניהם גם כאלה שאין להם קשר למוסד, שילמו וישלמו מחיר אישי כבד בגלל פרשת חיסולו של מחמוד אל-מבחוח בדובאי. ייתכן שאורי ברודצקי שנעצר בפולין בתחילת החודש הוא אחד מהם. לפי הפרסומים, מנוסח בקשת ההסגרה הגרמנית שבגללה נעצר ברודצקי, עולה כי ברשויות החוק בגרמניה קיים חשד שהוא סייע לחוליית החיסול להשיג דרכון גרמני אמיתי.

שירותי ביון וביטחון ברוב מדינות המערב מודעים היטב לבעיות שיש לסוכני המוסד וגם לשיטות שבהן הוא פועל. אבל הם מעדיפים להעלים עין ולעתים אף לסייע כשהמוסד מסתבך, מפני שהם מעוניינים בראש ובראשונה במידע האיכותי שהוא חולק עמם.

אבל ברגע שנחשף נסיון פעולה שכזה של המוסד - בתקשורת העולמית וקבל דעת הקהל באותן מדינות - ארגוני הביון חסרי אונים. אם יש די ראיות לבסס את החשד, הטיפול במקרים אלה עובר לרשויות אכיפת החוק והמשפט ולאינטרפול, שכראוי למדינות דמוקרטיות פועלים באופן עצמאי ואינם מקבלים תכתיבים מהרשות המבצעת - כלומר מהממשלה שסוכנות הביון כפופה לה.

יתרה מזאת, הממשלה, אפילו אם היא ידידותית מאוד לישראל, חייבת להגיב על מה שנתפש בתקשורת, בציבור ובמערכת הפוליטית (בעיקר על ידי האופוזיציה), כהפרת הריבונות מצד ארגון רשמי הפועל מטעם מדינת ישראל. המוסד ואנשיו, ובמקרים רבים גם מערכת הקשרים הדיפלומטיים של ישראל, סופגים נזק לא בגלל מה שעשו, אלא משום שנחשפו. זה מה שקרה בפרשת מבחוח, שמאסרו של ברודצקי בפולין הוא אחד מספיחיה.

נעצר בניו-זילנד, מנהל חברת אשראי בישראל

אין סיבה להיכנס להיסטריה. ראשית, מפני שיש סיכוי טוב שרשויות המשפט בפולין ייענו לבקשת ישראל להסגיר את ברודצקי כדי שייחקר ויעמוד למשפט בארץ. סביר שבמקרה כזה ישראל תצטרך להראות שהיא מנהלת הליך משפטי שקוף ויעיל ואולי אף לדון את ברודצקי למאסר.

אבל גם אם יוסגר ברודצקי לגרמניה - זה עדיין לא סוף העולם. הוא מבוקש שם לחקירה ורשויות החוק יצטרכו להוכיח כוונה פלילית ומעשים פליליים מצידו.

 גם אם ימצאו ראיות לכך שסייע בהשגת דרכון גרמני בטענות שווא - זה אינו סעיף חמור שיכניסו לשנים ארוכות בכלא. שני הישראלים שנתפשו באשמה דומה והורשעו בניו-זילנד לפני כמה שנים נשפטו לחצי שנה מאסר ושוחררו כעבור שלושה חדשים. אחד מהם אף מונה אחר כך למנהל בכיר בחברת כרטיסי אשראי גדולה בישראל.

הנזק האמיתי הוא לא זה שיגרם לברודצקי. הוא ייצא מזה, כנראה - אולי בעזרת כמה ידידים שעוד נותרו לנו בזירה הבינלאומית ומשפטנים ממולחים. הנזק שנגרם מהפרשה האחרונה הוא הדרדור הנוסף שספגו תדמיתה של מדינת ישראל ומעמדה בעולם. פרשת מבחוח ופרשת המשט לעזה דירדרו לשפל חמור לא רק את תדמיתה של מדינת ישראל כפורעת חוק ואלימה, אלא גם פגעו בתדמיתם של המוסד ושל זרועות הביטחון האחרות כארגונים יעילים, היודעים לפעול ולהשיג תוצאות במערכה החשאית נגד הגורמים העוינים את ישראל ואזרחיה.

התדמית היעילה ולעיתים האימתנית שיש למוסד כארגון ביון היודע להשיג את יעדיו ולבצע את משימותיו בלי טביעת אצבעות היא כלי עבודה חשוב לארגון; לא פחות חשוב מזה - התדמית של קהיליית המודיעין הישראלית היא כלי חשוב בידיה של מדינת ישראל להשיג תמיכה בעולם, כשהיא דורשת פעולה בהסתמכה על מידע והערכות שמספקים אגף המודיעין של צה"ל, המוסד והשב"כ. כאשר התדמית של המוסד וקהיליית המודעין הישראלית סופגת מכה אחר מכה, זו פגיעה ממשית בביטחון ישראל.

תעזרו לנו לעזור לכם

השאלה היא אם ניתן היה למנוע את הפגיעה הזו, גם לאור נסיון העבר. לא כאן המקום להשיב, אבל ברור כי במוסד היו חייבים מזמן לתת על כך את הדעת ואולי להגיע למסקנה כי מה שהיה טוב בעבר כבר לא טוב במציאות הגלובאלית והטכנולגית של היום -

 שבה האינפורמציה עושה את דרכה מיבשת ליבשת, ממשטרה אחת לאחרות, במהירות הסיב האופטי והסורק הממוחשב.

על אף כל זאת, המוסד, למרות כמה כישלונות שחווה בעשור האחרון, מצליח לאסוף מידע מהימן ולבצע פעולות חשאיות בתחום הביון והסיכול האנושי במקומות ובנסיבות שמעטים שרותי ביון בעולם מצליחים בהם. שום לוויין ושום אמצעי טכנולוגי לא יכול להחליף במקרים מסויימים את הסוכן בשטח. לכן, בפרשת מבחוח למשל, צריך לשאול אלא אם היעד היה ראוי ואם סילוקו שווה את הסיכון שבחשיפת המבצעים. יתכן שהגיעה השעה שישראל תפנה בדיסקרטיות לממשלות ולשרותי הביון המערביים שנהנים מאוד משיתוף הפעולה עם המוסד, ותבקש מהם לסייע לה במציאת פיתרון שימנע הסתבכויות בעתיד.