כולנו ביחד וכל אחד לחוד
תשעה אמנים צעירים ושאפתנים יוצרים במגוון מדיומים ומציגים באותו חלל. בלאגן מובטח? חברי "קבוצת תמיכה" מוכיחים שאפשר אחרת בעזרת הפריה הדדית. הלאה האגו
יש האומרים כי האמנות היא ביטוי ישיר של נשמת האדם, של תשוקותיו הכמוסות וחלומותיו. אם כך הדבר, רק טבעי שהאמן גוזר על עצמו לעבוד לבד. נראה שאי אפשר אחרת. עניין של אגו.
ובכן, חבורת האמנים "קבוצת תמיכה" מערערת על ההנחה הזאת. כשמה כן היא - "קבוצת תמיכה", והיא מאגדת בתוכה תשעה אמנים צעירים בתחילת דרכם, העובדים מתוך שיתוף פעולה והפריה הדדית. לא דבר של מה בכך בסצינה התובענית.
חברי "קבוצת תמיכה". עובדים ביחד (צילום: מרב מרודי)
בימים אלה מציגים התשעה בצוותא את עבודותיהם בתערוכה "את הטקסט קראתי אחר כך" בגלריה אלפרד בתל אביב. התשעה - אורי לוין, אילן יונה, מעיין פרינץ, שמחה טללייבסקי, מיכל גולד, נעמה קפון, ליאור שור, ורד זקן ופלג דישון - עובדים במגוון מדיומים, שלכאורה לא מתקשרים אחד לשני. באמצעות חווית היצירה המשותפת ניתן להתרשם מהמחבר ביניהם וגם מן המבדיל. כפי שהם עצמם כותבים לכם כאן - ביחד ולחוד.
"אולי מה שהופך רגע למכריע הוא היכולת לקרוא לו בשם. אבל רגע הוא תמיד אחד מסדרה, לפניו ואחריו רגעים מכריעים לא פחות. עבודת הוידאו 'חכמת חדר המדרגות' מדגישה את מה שלפני ומה שאחרי, את הרצף. מדיומים, שאינם יכולים להביע תנועה, השתמשו בה כדי לייצג את הבלתי ניתן לייצוג. שחזור הרגעים הללו בעבודת וידאו, מדיום המחייב מעצם הגדרתו תנועה ומשך, מגחיך את הניסיון לייצוג התנועה כייצוג הנשגב.
אורי לוין
"Thresholder". עבודה של יונה
"איש הסף מתעקם אל תוך אות שנבנתה במטרה להכשילו. טונוס השרירים המתוח שלו הופך ברגע אחד למחווה גופנית של ניצחון. העבודה "Thresholder" מציגה רצף של רגעים מכריעים. המושג אהבה (L.O.V.E) הופך למותג על ידי ההצלחה האינסופית לבצע את הבלתי אפשרי".
אילן יונה
"לוסט בטרנסליישן". עבודה של פרינץ
"בצידו האחר של המטבע נמצאת נבואתו השחורה של העורב: "רק רע" צועק בלופ ה"עורב היהודי", מקרקר את המסר ברווח שבין תחילת הקלטת לסופה.
ער?
ערה?
רק רע".
מעיין פרינץ
"מה שהשארתן אצלי במיטה". עבודה של טללייבסקי
"מה, כבר הולכת? פרק זמן לא ידוע חולף.
את לבושה, עם תיק והכל חוץ מצמיד ששכחת חצי בכוונה, חצי נתראה, חצי היה כיף.
אני עוצם את העין וממשיך לחלום על קוף ננסי שמחבק לי את הזין.
פרק זמן לא ידוע חולף".
שמחה טללייבסקי
"קוף מרמוסט". עבודה של גולד
"קוף מרמוסט הוא סוג של פרימאט השייך למשפחת המרמוסטיים. אורכם של רוב הפרטים מגיע ל-20 ס"מ. טפרים במקום ציפורניים, שערות חישה על פרק כף היד. חותכות תחתונות ארוכות. המרמוסט מנקב חורים בגזעי עצים כדי להיזון מן הגומי שבתוכם. הוא חולם בממוצע כ-69 חלומות בלילה, מחלקם הגדול הוא מקיץ בצרחות".
מיכל גולד
"כלבים שחורים". עבודה של קפון
"חיבורים אינטואיטיביים מתבררים, בסופו של תהליך,
כנושאי משמעויות רבות פנים.
התעוררות התבונה מולידה מפלצות.
הדיכאון של צ'רצ'יל. אח קטן ביחידת 'עוקץ'. שני כלבים שחורים.
הקולאז' מתיך את כולם-קודש וזול.
ספריי, קרטון ועיר שחוברה לה בדבק".
נעמה קפון
"אריזת קרחונים". עבודה של ליאור שור
"כמה הערות בנוגע לאריזת קרחונים:
אריזת קרחונים בקרטון היא ללא ספק עסק של שוטים.
קרחונים הם אמורפים, נמסים, שלא לדבר על כבדים למדי.
ואם כבר הצלחת לארוז קרחון ואתה מוכן לתזוזה,
לאן תלך?"
ליאור שור
"Bikes". עבודה של זקן
"הפעולה: חסרת תכלית, נועדה לכישלון.
הניסיון: לייצר טפט דקורטיבי, מושלם, מדויק.
האמצעים: חזרה סיזיפית על מרכיב בודד הנארגת לכדי תנועה ויופי.
במהלך הפוך לזה של אנדי וורהול השכפול הופך ידני, האמנות חוזרת לאזור הבלתי צרכני.
דרך ה-Repetition האינסופי מתגלה העיוות. כישלון היד לעמוד במשימה הופך לכישלון מפואר".
ורד זקן
"Untitled Uncoverd". עבודה של דישון
"בראשית נברא הפיצוץ על גבי מסך הקולנוע.
בהמשך נפלט מתוך התודעה הקולקטיבית של הרשת אל נייר מדפסת 80 גרם.
משם נלקח, הודבק על טפט שקוף, גורד וקולף עד דק.
מה שהופך רגע למכריע הוא היכולת לקרוא לו בשם. הרגע הספציפי הופך לכללי על ידי הסרת הכותרת והעברת הדימוי ממצע למצע. Un-titled, Un-covered".
פלג דישון
- "קבוצת תמיכה", התערוכה: "את הטקסט קראתי אחר כך". גלריה אלפרד. רחוב לבונטין 19, תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
