שתף קטע נבחר

בית ספר גרמני הלכה למעשה

כשכל שחקני הסגל מגיעים מאותה ליגה, כשבאותה ליגה מיישמים מדע על הדשא ובמגרש עובדים בצורה מושלמת, גם אוסטרליה נראית רע. ד"ר מרק ורטהיים מסביר

וואו! מהצגה כמו זו שנתנה לנו נבחרת גרמניה ב-0:4 על אוסטרליה, קצת קשה להתעלם. בתכל'ס, ידענו שלגרמנים יש נבחרת טובה, אבל לא ידענו עד כמה. החיבור בין השחקנים, המהירות, הדיוק, החכמה, האינטנסיביות, הלחץ על היריב, הכל היה נראה מושלם. הכל תיקתק כמו שעון גרמני.

 

 

ב-1994, אחרי גל הביקורות על הסגנון ההגנתי שהביא לגרמנים גביע עולמי ארבע שנים קודם לכן, החליטו במולדת הפרנקפורטרים וההמבורגרים, לשנות כיוון. ברטי פוגטס, המאמן הלאומי דאז, הצהיר שגרמניה שלו תהיה התקפית ובהתחלה זה עבד בצורה חלקית בלבד. לאט לאט הבינו בגרמניה שהרצון לנצח לא חייב לבוא על חשבון כדורגל התקפי, מהיר וכן, אפילו יצירתי.

 

בנוסף, יש כאן חיבור מדהים בין שני דורות של כדורגלנים מוכשרים, כשהעתיד מנבא רק טוב עבור הגרמנים. עם כמה שחקנים שזכו באליפות אירופה עד גיל 21, כמו תומאס מולר, הולגר בדשטובר, מסוט אוזיל, סמי חדירה וג'רום בואטנג שלא שותף. עם דור ביניים שכולל את בסטיאן שויינשטייגר, להאם ולוקאס פודולסקי, יש לגרמנים הרבה מה למכור גם מבחינה חברתית.

ברטי פוגטס. הכל החל ב-1994 (צילום: AFP)

 

מאמן לכל חוליה

בשנים האחרונות זכתה גרמניה בכל תואר אפשרי בגילאים הצעירים, כך שכל מה שנותר לה הוא הגביע העולמי. איך היא עשתה את זה? תיכף נגיע גם לזה, אבל קודם כדאי לשים לב לעובדה מעניינת. לגרמניה אין איזה לאו מסי או אריאן רובן כזה, שיכול לעשות מה שהוא רוצה עם הכדור, אלא אוסף של שחקנים התקפיים ברמה גבוהה, שיכול להפתיע כל הגנה בכל רגע נתון, מבלי להסתמך על יכולת כזו או אחרת של שחקן בודד.

 

הכל מתחיל בגילאים הצעירים, עם עבודה נכונה כבר במחלקות הצעירות, עם מתקנים בלתי נגמרים ומומחים בלי סוף. השינוי העיקרי הוא בגישה, לפיה כל שחקן צריך לעבוד על המגרש ולבצע את חלקו, אבל לא רק מבחינה הגנתית. בנוסף לעבודה עם מומחי תזונה, כושר, קואורדינציה ואספקטים אחרים, מקבלים הנערים גם מומחים לכל חולייה על המגרש, ולעתים אף לכל עמדה.

 

כך יוצא ששחקני הגנה עובדים עם מאמני הגנה ושחקני התקפה, יכולים לשמור על היצירתיות באימונים שנועדו לתרגל את יכולותיהם ההתקפיות. ד"ר מרק ורטהיים, מומחה לתורת האימון וראש המרכז לפיתוח קואורדינציה, בוגר אוניברסיטה לספורט בקלן, מספר על מתקני אימון מלאים בחדרי בדיקות שנראים כמו קניון אחד גדול.

תומאס מולר. יש תלכיד חברתי מצוין בגרמניה (צילום: AFP)

 

עבודה קבוצתית בלתי נגמרת

"הגרמנים הוכיחו שיחידת כדורגל מנצחת עדיין תלויה ביכולת קבוצתית", טוען ורטהיים. "נכון שהרמה האישית של כל אחד ואחד מהשחקנים היא גבוהה ביותר, אבל המהירות בחלק הקדמי היא בלתי רגילה, שחקני ההתקפה עושים יותר תיקולים מאשר בכל חוליה אחרת וכמות המסירות היא בלתי נגמרת, שלא לדבר על המרחקים האדירים שהשחקנים כיסו".

 

מבט מהיר לסטטיסטיקת המשחק, מגלה כמה נתונים מדהימים. כמעט אף אחד מהשחקנים הגרמנים, למעט אלה שהוחלפו, לא רץ פחות מ-10 קילומטרים במשחק. אבל בעוד האוסטרלים, שחלק גדול משחקניהם מתאמנים ומשחקים ברמות הגבוהות של הליגות באירופה, משווים את מרבית נתוני הכיסוי בקילוטראז', ההבדל ניכר דווקא בנתון אחר - מסירות.

 

"גרמניה לא הפסיקה לחטוף כדורים והקשתה מאוד על המשחק של אוסטרליה מהפתיחה, גם בזכות כמות מסירות אדירה", מעיד ורטהיים. "להוציא את פיליפ להאם, כל הגרמנים בגובה של מעל 1.85 וקשה מאוד לשחק מולם. צריך להבין שאוסטרליה אינה נבחרת חלשה, אבל הגרמנים התישו אותם בזכות לחץ ובעיקר בזכות החזקת כדור בלתי נגמרת. 75 אחוזי החזקת כדור במחצית זה נתון מדהים".

שויינשטייגר. הגרמנים הגבוהים לחצו והתישו את האוסטרלים (רויטרס)

 

להאם ומושלם

גם באסקפט הזה, פיליפ להאם הוכיח שוב שהוא מעל כולם. למגן השמאלי, שלעתים היה נדמה כאילו הוא מכסה כל פינה על המגרש, היו לא פחות מ-82 מסירות, עם אחוזי דיוק מדהימים (71 מהמסירות שלו, הגיעו ליעדן). להאם הפך למגן מודרני מזן אחר, שחותך בלי הפסקה למרכז המגרש, עולה מתי שצריך ויודע לרדת ולתמוך בהגנה בעת הצורך, תוך שהוא אינו שוכח את משימותיו ההגנתיות.

 

אגב, גם רביעיית הקישור שכללה את סמי חדירה (53 מסירות), בסטיאן שויינשטייגר (73), תומאס מולר (59), ומסוט אוזיל (36), היתה רחוקה מהנתונים של המגן. אה, וכמעט שכחנו שבתוך כל החגיגה הזו, היה חסר אחד בשם מיכאל באלאק, שהוא שחקן חשוב, אבל גם פחות נייד מהאחרים.

 

הגרמנים אף הצליחו לייצר ארבעה שערים שונים, כולם תוצר של עבודה מתוכננת. השערים לא הגיעו מהתקפות מתפרצות כמו שבדר"כ קורה במשחקים עם תוצאה שכזו, אלא בעקבות כך שהגרמנים הגיעו למצבים בזכות חיתוכים נכונים למרכז, ותנועה בלתי פוסקת ללא כדור, ששברה את מלכודת הנבדל של האוסטרלים פעם אחר פעם.

מיכאל באלאק. לא הרגשנו בחסרונו (צילום: AP)

 

בשם המדע

"הפלוס העיקרי של גרמניה, הוא שכל השחקנים שלה מגיעים מהבונדסליגה והיא למעשה היחידה בה כל השחקנים מגיעים מאותה ליגה", מעלה ד"ר ורטהיים נקודה קריטית להצלחת הנבחרת של יואכים לאב. "גם במשחק עצמו הם נראו כיחידה אחת. לא היה שחקן אחד רע, והחיבור ביניהם היה מדהים, כאילו הם רגילים לשחק ביחד כבר שנים".

 

ורטהיים צודק, ולראייה גם כל המשחקים שקדמו לזה של אמש. למעשה, למעט גרמניה, אף נבחרת לא נראתה מחוברת כל כך ובדר"כ אפשר היה לראות אוסף
של שחקנים עייפים, מליגות שונות, שפשוט שיחקו כדורגל מבולגן ולא ממש הבינו אחד את השני. "בבונדסליגה עובדים באותם שיטות במשך שנים ובגרמניה יודעים ליישם את המדע ולהביא אותו למגרש", טוען ורטהיים. "אחר כך, על המגרש, כבר קל לגרמנים להתחבר ליחידה אחת כשכולם מכירים כבר את כל הסודות".

 

למה מתכוונים כשנזרקת לאוויר המילה 'מדע'? "כושר למשל, הוא לא רק עבודה של ריצות למרחקים ולמשך דקות ארוכות, אלא גם עניין של יציבות, יכולת קואורדינטיבית וגמישות", מעיד הדוקטור. "את ההבדלים אפשר לראות כבר בחימום ואחר כך גם על המגרש, כששחקן נופל ומתרומם מהר. גרמנים יודעים להגיע תמיד בשיא לטורנירים גדולים, למרות שכמעט בכל פעם ממהרים להספיד אותם ולומר שוב ושוב שמדובר בנבחרת בינונית". עניין של תכנון אתם יודעים.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פודולסקי חוגג
פודולסקי חוגג
צילום: AFP
מומלצים