קיוויתי לאהבה חדשה ועשירה ונפלתי על עוקץ
לוריטה שלחה לי הודעה דרך אתר היכרויות וסיפרה שהיא נמצאת במחנה פליטים. היא תיארה לי את אורח החיים במחנה וסיפרה שאביה השאיר אחריו חשבון בנק עם 8.6 מיליון דולר ברויאל בנק אוף סקוטלנד, ושהיא רוצה שאעזור לה להעביר את הכסף
לפני כמה ימים הגיע אליי מייל מבחורה המכנה את עצמה בשם "רוס בייבי גירל", בו היא הציעה לי חברות במילים רכות ומשכנעות. המייל הזה החזיר אותי באחת לקיץ סהרורי לפני ארבע שנים, בו חבר שלי ואני, אולי בגלל החום ששיבש את חוש השיפוט שלנו, נסחפנו לפרשיית הונאה מתוחכמת שכללה רומן אינטרנטי, חלומות על מיליוני דולרים ונסיעה הזויה לסנגל.
זה התחיל ממסר פשוט שקיבלתי דרך אתר היכרויות שהייתי רשום אליו בזמנו. בחורה בשם לוריטה קומבה פנתה אליי והציעה לי חברות. בהודעה התמימה לכאורה היא סיפרה שהיא בת 23, כלואה ובודדה במחנה פליטים של האו"ם בדאקר, סנגל. היא טענה שהגיעה לשם אחרי שנמלטה ממלחמה שהתנהלה בעיר מולדתה, מונרוביה.
אותה לוריטה סיפרה לי עוד שאביה, ד"ר דיוף, נהרג יחד עם אמה בהתקפה רצחנית של המורדים. לקינוח היא ציינה שאביה היה יו"ר של חברה תעשייתית גדולה. היא צירפה למייל תמונה נאה שלה וסיימה באיחולים לבביים ורצון לשמוע ממני בקרוב.
באותו רגע לא חשדתי בכלום ובעיקר - הייתי סקרן. בתכתובת הבאה היא מאוד שמחה שעניתי ושלחתי לה תמונות שלי ופירוט של תחביביי. בתשובה היא תיארה לי את אורח החיים במחנה וסיפרה שלאביה המנוח נשאר חשבון בנק עם 8.6 מיליון דולר ברויאל בנק אוף סקוטלנד, ושהיא רוצה שאעזור לה להעביר את הכסף למקום בטוח.
היא הסבירה שבמדינה בה היא נמצאת זה לא חוקי להחזיק סכום כסף כזה, ומעבר לכך היא אינה מרגישה בטוחה במחנה הפליטים. היא ציינה שהיא אומרת לי את הדברים האלו כי היא מרגישה שאלוהים שלח אותי לעזור והיא סומכת יותר מכל עליי, ועל הכומר במחנה. לבסוף ביקשה שאצור איתה קשר דרך אותו כומר, סמואל מרטין, שמנהל את כנסיית התקווה והתהילה במחנה.
חתמנו עם עורכי דין וכבר דמיינתי מה אעשה עם הכסף
אחרי המייל הזה שיתפתי חבר שלי שמבין יותר טוב ממני בענייני כספים. התעורר בי חשד, מפני שהסיפור נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אבל בו זמנית גם היה מפתה מאוד, אפילו מעצם המחשבה שאולי יש שבריר של סיכוי עבורי לאהבה חדשה, מלווה בהמון מזומנים. וכך, בעצה אחת עם החבר שגם הוא הביע עניין, החלטנו לראות לאן זה מוביל.
לוריטה ואני המשכנו את התכתובות בינינו, בהן היא סיפרה שהיא חולמת לצאת מהמקום בו היא נמצאת וכמה קשה לה. היא מסרה לי את מספר חשבון הבנק שלה עם קישור לאתר האינטרנט של הבנק. התקשרתי לשם לוודא, והתברר שיש דברים בגו, רק שהיינו זקוקים לכמה מסמכים ותעודת הפטירה של אביה.
כדי לוודא שלא מרמים אותי, עשיתי כמה בדיקות בגוגל לראות אם אביה הוא אדם אמיתי, ואכן מצאתי פרטים עליו. בחומת הספקנות שלי הופיעו בקיעים, וחבר שלי, שקצת כסף מסנוור אותו, האיץ בי. לוריטה הודיעה לי שהיא רוצה להעביר את הכסף אליי, ואני "נאלצתי" להסכים. שוחחתי גם עם הכומר שלה, שהיה מאוד אדיב.
בשלב מתקדם יותר התייעצנו עם עורכי דין מוכרים, וגם הם לא חשדו בדבר. לפי הנתונים שהצגנו להם הסיפור נראה להם אמין. חתמנו על מזכר הבנות עם עורכי הדין וסיכמנו על אחוזי רווח. היום כשאני חושב על כך אני מתמלא צחוק כשאני מבין עד כמה הוליכו אותנו שולל.
אני זוכר את התקופה המצחיקה-עצובה ההיא. אני כבר דמיינתי לעצמי מה אני הולך לעשות עם הכסף והייתי בסוג של אופוריה. המצב היה דומה גם אצל החבר שלי ואפילו אצל עורכי הדין. מתברר שכסף לא רק מעוור עיני צדיקים אלא גם את עיניהם של אנשים הגיוניים ובעלי ניסיון בתחום.
במקום הכומר,הגיע אליהם שליח עם דרישות
קצת אחר כך עלה חשד שמא נשקפת סכנה לבחורה "שלי" ושקלנו מה לעשות כדי להביא אותה כמה שיותר מהר לארץ. לשם כך כינסנו ישיבה בבניין המשרדים המפואר של עורכי הדין, במרכז תל אביב. זה היה בערב שבועות, אני לא אשכח את היום הספק טרגי ספק קומי ההוא, בו החלטנו בבהילות שלא ברורה לי היום לנסוע לדאקר ו"לשחרר" את לוריטה שלי.
אני, חבר שלי ושני עורכי הדין הצעירים החלטנו שחבר שלי ייסע יחד עם אחד מהם "לפדות" את הבחורה, כיוון שהכומר טען שכדי לטפל במסמכים שלה הם צריכים 1,200 דולר, סכום פעוט בהשוואה לסכום הכולל.
כיוון שעדיין חשדתי, הבעתי הסתייגות מהנסיעה וטענתי שאפשר להעביר את אותו הסכום דרך חשבון בנק, מקסימום נפסיד את הסכום הזה ולא את עלויות הנסיעה. אבל עורכי הדין, בלהט הרגע, שכנעו את חברי שיממן את הנסיעה, בטענה שזה הדבר הכי טוב עבורנו אם ברצוננו להשיג את ירושת המיליונים.
וכך, עוד באותו ערב הם מצאו מקום על טיסה ישירה לאיטליה ומשם לדאקר. כל הזמן הייתי בטלפונים עם החבר שלי שדיווח לי ממלון "סופיטל" במרכז דאקר. תבינו, זאת לא היתה נסיעת תיירות. בכל זאת, מי ירצה לבלות את חג שבועות בסנגל מוכת העוני?
כשהם ניסו להיפגש עם הכומר, הוא שלח שליח כדי לקחת את הכסף של "סידורי הניירת", והם לא ראו אותו פנים אל פנים. בהדרגה התחלנו להבין שמישהו טמן לנו פה עוקץ ומדובר בהונאה מתוחכמת. חבר שלי חזר אבל וחפוי ראש, אני לא יודע עם בגלל הכסף שהפסדנו, מדובר בכמה אלפים, או בגלל הטמטום בו לקינו.
בסופו של דבר הפסדתי את לוריטה, שבדיעבד איני בטוח אם היתה קיימת בכלל, את הכסף שדמיינתי שיגיע לחשבוני ואת מעט התמימות שעוד נותרה בי. עם זאת, למדתי גם לקח חשוב והרווחתי חוויה, גם אם היא לא היתה הכי נעימה.
אז בפעם הבאה שמישהי מצודדת מציעה לכם הצעות מפתות ברשת, זכרו את לוריטה ועד כמה חמקמק יכול להיות העולם הווירטואלי.
לפנייה לכתב/ת 
