בית הדין: העסקת "קשישים" בלאומי אינה חוקית

ההסכם הקיבוצי המיוחד, שבנק לאומי חתם עם עובדים שהתקבלו לעבודה אחרי גיל 55, מהווה אפליה בלתי חוקית. כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. השופט, דוד לובוצקי, קבע בפסיקתו כי "הסכם הקשישים הינו בגדר הסכם מפלה העומד בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות... הבנק נקט באפליה פסולה, שעה שערך וחתם הסכם קיבוצי שנועד מראש להעניק תנאים נחותים למגזר מסויים של עובדים - בני 55 ומעלה - ומחמת גילם".

בלב האפליה

• "חברות השמה נוקטות אפליה נגד מבוגרים"
• "אתיופים וחרדים מופלים בראיונות עבודה"
• "קרוקר פיטרו עובדים בגלל היותם ערבים"
• "לובשת חצאית? לא תוכלי להגיש באירוע"
• "האפליה בישראל היא נורמה"
  

בנק לאומי נהג בעבר לגייס עובדים מעל גיל 55 לתפקידים זוטרים ולאפשר להם להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה הרשמי, אך העסקתם נעשתה בתנאים פחות טובים מאלה של העובדים הרגילים, והוגדרה כהעסקה זמנית. בבנק טוענים כי לאחר שנחקק התיקון לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, בשנת 1995, האוסר על אפליית מבוגרים, הסכם הקשישים שונה, וכי בשנת 2008 ההסכם בוטל כליל, והעובדים המבוגרים שגוייסו לבנק במסגרת ההסכם מועסקים כעובדים זמניים באותה מסגרת שבה מועסקים עובדים זמניים אחרים.

יוסף מוצפי, גימלאי בן 69, עבד כפקיד עזר בבנק 10 שנים - משנת 1998 עד 2008 - במסגרת הסכם הקשישים. מוצפי, ששכרו עמד ב-2008 על 5,500 שקלים לחודש ברוטו, עבד במשך כל אותה תקופה בבנק בלא לקבל קביעות בבנק ולא נהנה מהתנאים הסוציאליים המצויינים שהבנק מעניק לעובדיו הקבועים.

השופט לוביצקי ציין בפסק הדין כי: "מוצפי טוען כי הסכמתו לעבוד בבנק במשך שנים ארוכות כל כך כעובד סוג ב' נסמכה על מצב מפורש של מדיניות שהבנק הציג כלפיו, אותה הבנק לא הכחיש, כי במקום גיל הפרישה החוקי, הוא ימשיך להיות מועסק עד גיל 72. לטענתו, בחשאי ומבלי ליידע איש, החליט הבנק לשנות את מדיניותו ולהתכחש להבטחתו כלפיו, וכך פיטר אותו כשהגיע לגיל 67".  מוצפי עתר לבית הדין לעבודה, באמצעות עורך הדין אלכסנדר ספינרד, וביקש מהבנק פיצוי. 

הבנק טען בבית הדין כי מוצפי יצא לפנסיה כמתוכנן וכפי שהחוק קובע בגיל 67. עוד טוען הבנק כי לא נחתם עם מוצפי הסכם נפרד כלשהו שהבטיח לו לפרוש בגיל 72. הבנק טען כי הייתה מדיניות של פרישה מאוחרת, אך היא שונתה בשנת 2008. עם זאת, טען הבנק כי תפקידו של מוצפי התייתר וכי הבנק לא מצא לו מחליף.

"דוגמא בוטה לאפלייה"

 בית הדין ביקש את חוות דעתה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת. הנציבה האזורית, שרון אברהם-ויס, כתבה חוות דעת לבית הדין ובה קבעה כי: "הסכם הקשישים קובע מפורשות כי עובדים שהתקבלו לבנק מגיל 55 ומעלה יועסקו מכוחו ויקבלו תנאים פחותים מאלה החלים על יתר עובדי הבנק, מבלי שהגבלת הגיל מתחייבת בשל מהות או אופי התפקיד".

"הבנק לא הוכיח את טענתו כי הסכם הקשישים שינה את תכליתו ושימש להעסקת עובדים נוספים שאינם מיועדים לקביעות, ללא קשר לגילם. תוכן ההסכם מהווה, איפוא, דוגמא בוטה לאפליה מחמת גיל, כאשר קיים חשש שמא מדובר באפליה חמורה של העובד המבוגר לעומת עובדי הבנק הצעירים, הכוללת גם קיפוח בתנאי השכר וגם פגיעה בזכויות הסוציאליות, ובפרט בזכות לביטחון תעסוקתי, שכל כולה משרתת מטרה אחת של הבנק והיא: חסכון בעלויות שכר של עובדים מבוגרים ופתיחת פתח לפיטורים שרירותיים".

בית הדין קיבל את טענות העובד והנציבה כי מדובר באפליה פסולה. עם זאת, בית הדין החליט שלא להחזיר את מוצפי לעבודה, בטענה שפנסיה היא זכות שנועדה לאפשר גם לעובד עצמו לנוח בכבוד, ושהחזרה כפוייה של עובד למקום עבודה אינה כדאית גם לעובד. 

בנוסף, החליט השופט גם לא לחייב את הבנק לשלם לו רטרואקטיבית את כל זכויותיו שלא שולמו כאילו היה עובד קבוע במשך 10 שנות העסקתו. זאת, בטענה שהעובד עצמו, וועד העובדים בבנק, הסכימו להעסקתו כעובד זמני. עם זאת, קבע בית הדין כי: "עצם העסקתו של התובע מכוח הסכם מפלה יש בו כדי לזכות אותו בפיצוי כספי". 

השופט חייב את הבנק לשלם למוצפי פיצוי של כ-66 אלף שקלים (שכר של שנה שלמה) בתוספת ריבית והצמדה לשנתיים, והוצאות משפט בסך 10,000 שקלים. 

בעקבות מוצפי, הגישו עובדים מבוגרים רבים תביעות דומות נגד בנק לאומי, שעודן תלויות ועומדות בבתי הדין.