צאו לי מהפייסבוק, צאו לי מהווריד

אתם יודעים מה מעצבן אותי? אנשים שלא קולטים היכן נגמר הסייברספייס ומתחיל העולם האמיתי. כולנו משתמשים בפייסבוק. גם טוויטר, פורסקוור ושירותים דומים צוברים יותר ויותר פופולריות.

אבל יש לא מעט מכם שהעתיק את החיים לפייסבוק - ומאכיל את יתר הגולשים בשטויות שלו על בסיס קבוע – ועוד יש לו החוצפה להתעצבן כשלא מאשרים אותו, או חלילה, מוחקים.

כן, גם אתה

"אני? אני לא חי בפייסבוק", מרימים חלקכם גבה. "אני שנון ומשעשע ומעניין! ויש לי לפחות איזה שלושה לייקים לכל פוסט". יש לי משהו לבשר לכם - אתם לא שנונים ולא מעניינים.

אתם סופרים את החברים שלכם בפייסבוק ואת עוקבי הטוויטר בקדחתנות, כמו חבר מרכז מפלגה זו או אחרת לפני פריימריס? האם הרשת החברתית תדע שקניתם מצרכים לארוחה שתבשלו הערב – עוד בטרם תגיעו הביתה ותגלו ששכחתם רבע מהשקיות בקופה? יצא לכם פעם להתעצבן בגלוי על מישהו שסימן לכם "Maybe" לאיזה אירוע שהעלתם, במקום "Attending"?

נמאסתם. כן, כן, תתחילו לתכנן את ציוצי הנאצה שלכם, אני מדבר אליכם.

סכנה בפייסבוק: קרציות מקוונות

הצטלמתם עם טיגריס מסטול? לא מעניין אותי

לא מעניין אותי שקושקוש קנה לך שמלה שלכדה את עינך לפני שבוע בקניון חילזון, או שהיה לכם סופשבוע קסום אי-שם בקיבוץ הציורי מעלה-גרה (שבמהלכו צייצת 63 ציוצים שונים).

נמאס לי מכל אלו שנרשמים לכל אירוע כדי להראות כמה שהם בליינים, ומזמינים אותך לכל דבר כדי להראות כמה שהם חברתיים. יש לזה מילה בעולם המחשוב. זה נקרא "ספאם". ולא אתחיל אפילו לדבר על עלוקות-יח"צ שמציפים לכם את התיבה בהמון מסיבות ממש אקסקלוסוביות שאתם פשוט חייבים להגיע אליהן.

והגיע הזמן להגיד: א. יש קטעים שיצחיקו או יעניינו רק את מי שחווה אותם אתכם, ב. אף אחד לא רוצה לדעת איך נראיתם כשהייתם בני שנה (מישהו פעם פנה אליכם ואמר "יה! קובי מגן חדווה?! די, איך השתנית!") ו-ג. לשים תמונת פרופיל עם הטיגריס המסטול ההוא מתאילנד זה לא "מגניב", אלא"התעללות בבעלי חיים".

בנוסף, לא מתחשק לי לשמוע את דברי הנאצה והחיצים הוירטואליים שיש לכם לזרוק לחלל הפייסבוק, בגלל שמישהו אמר או עשה משהו. זה שקול ללעמוד ולצרוח קללות ברחוב. "אז פשוט תמחק אותם, או שתפסיק לעקוב בטוויטר!", אומרים לי. אלא, שכאן מתחילה הבעיה.

נעים להכיר: סייבר-עלוקה

הרשת היא כלי שאמור לעזור לכם לשתף מידע, דעות, חוויות וכולי. אבל לא להחליף, הלכה למעשה, את העולם האמיתי.

מבחינתם, אדם שהפסיק לעקוב אחריהם, ולא יכול עוד להיות קהל נאמן למילות החכמה שלהם או הרהיב עוז ומחק אותם בפייסבוק, מן הראוי שיסביר מעשה בל-יתואר שכזה.

קודם כל, יש הבדל בין חברים וחברי-רשת. אם מישהי עמדה ודיברה איתי על כמה חם היום או על איך שקו 149 תמיד מאחר, ומצאנו את עצמנו חברי-פייסבוק, זה לא אומר שאנחנו חברים בעולם האמיתי. אם בוקר אחד החלטתי שנמאס לי לראות דברים שקשורים אליה אצלי בפרופיל, ב-inbox או על הקיר, אני לא חייב להסביר את עצמי. זה הפרופיל שלי. מבחינתי, אתם תוכן שאני צורך ברשת, ויכול להפסיק - בדיוק כמו שמחליפים ערוץ בשלט הטלוויזיה. מה גם שאף אחד לא אוהב לשמוע "אתה משעמם".

אבל את הסייבר-עלוקה זה לא מעניין. הוא יודע בדיוק כמה חברים יש לו, ואם תמחקו אותו צפוי לכם מייל כועס ומאוכזב מאותו זר וירטואלי. מבחינתו, מדובר בעלבון. זה אפילו יותר קיצוני כשאחד כזה מבקש להצטרף לרשימת החברים שלכם, ואתם חוטאים ב-"ignore".

זה לא אני, זה אתה

לא פעם פנה אלי מישהו שרצה שאצטרף אל קהל חברי הפייסבוק שלו, וממש התעצבן כשלא אישרתי. כמה פעמים אפילו פנו אלי בשאלה – חציה כעוסה וחציה מאוכזבת, וביקשו להבין מה הבעיה שלי. התשובה שלי לא אחרה לבוא: "אני לא מכיר אותך".

למעשה, התשובה הלקונית הזו אומרת קצת יותר מזה. אני לא מאשר אותו כי אין בינינו שום דבר משותף, לא מעניין אותי מה הוא חושב על הקליפ האחרון של ליידי געגע, או אם הוא אולי מגיע להופעה של הגבעטרון. לא מתחשק לי להתחיל לחשוב מה אני עונה ל"מהמצב" שישלח לי בפייסנג'ר כשיראה שאני אונליין בשעת לילה מאוחרת, או כשירגיש שהוא זקוק לכתף וירטואלית לבכות עליה.

אל תתביישו להתעלם ממטרידי-רשת

על פי האנתרופולוג רובין דונבר, אנשים נמצאים בקשר רציף עם 150 מחברי הפייסבוק שלהם לכל היותר (ובקשר הדוק רק עם כמה עשרות), והיתר הם סתם תמונות בספר הפרצופים. בסאות'פארק תקפו יפה את הנושא: "סטן, למה אתה לא מאשר את סבתא? שאל שם האב המצוייר את בנו (לא אהרוס לכם. פשוט צפו בפרק).

בעולם האמיתי אנחנו נמצאים הרבה פעמים בסיטואציות שנכפות עלינו. אירועים משפחתיים או חברתיים בהם אנחנו משתתפים כי "אין ברירה", או כי "לא נעים להבריז" וכדומה. בסייברספייס תמיד יש ברירה. אף אחד לא יכול להכריח אתכם לעשות כלום. לא מתחשק לאשר את דודה רוחמה, לא בא לי לספר איך היה בלימודים או להסביר למה עדיין לא התחתנתי.

ממש מרתק לקרוא בסטטוס שלכם שעוד שני חברים ואתם מגיעים ל-1000. חבר פייסבוק שלי כתב את זה פעם. באותה הדקה הוא הפך לאקס-פייסבוק. לא הסברתי לו למה.

דרוש: חתול עם פייסבוק

אז תפסיקו להציק למשתמשי הרשתות החברתיות, עלוקות רשת - ותחשבו אם מה שיש לכם להגיד באמת מעניין את העולם, ולא תצטרכו לכעוס ולהתאכזב. תחשבו כמה מעצבן היה לו מי שהעלה סרטון ליוטיוב היה פונה אליכם ושואל "היי, למה לא ראית את הסרט שלי עד הסוף?". 

עצתי - אל תקחו את הרשת החברתית כל כך ברצינות. אגב, זה שאתם משעממים ברשתות החברתיות לא עושה אתכם פשוט למשעממים. יש לי כמה חברים שהם כדורי-שינה ברשת, אבל שותפים מהנים בעולם האמיתי.

לא מסכימים איתי? רוצים הסבר על כל חבר-פייסבוק שהפך לאקס-פייסבוק? בטוחים שאתם ראויים לקשב, עניין וסובלנות בכל מחיר, גם כשאתם משעממים יותר מערוץ הכנסת בסלואו מושן? אין בעיה. סניפי צער בעלי חיים עמוסים בחברים פוטנציאליים שממתינים לכם. אבל אל תכעסו אם הם לא יעשו לייק לפוסט האחרון שלכם. אין להם אצבעות.

איזה עוד סוגי אנשים מעצבנים אתכם בפייסבוק וטוויטר? ספרו לי בטוקבקים, גם אני רוצה להתעצבן