שתף קטע נבחר

 

בר מצווה זה לא פורים

כשילדיי יגיעו לגיל מצוות, אם יהיו שומרי מצוות וירצו לעלות לתורה, אשמח בשמחת העול בו בחרו. אם לא – יהיה עלי להבהיר חד משמעית שבמשפחה שלנו לא מתחפשים לדתיים

הסמוראים היו מעניקים לבני ה – 12 תלבושות מיוחדת כדי להבדילם מסתם ילדים. בני אתונה העתיקה התכנסו באגורה כדי לברך את המתבגרים שלהם ולהופכם לאזרחים שווים. בנורבגיה, כבר כמה מאות שנים נהוג טקס (די דבילי) בו תלמידי החטיבה העליונה בתיכון עוטים על עצמם מדים מגוחכים למשך שבועיים ויותר, ומספר גדול של שבטים, תרבויות, לאומים ודתות מציינים כולם את המעבר מילדות לבגרות בטקסים שונים ומשונים, כולל קעקועים, קסדות של נוצות, צייד או מילה. וטלי פרקש רוצה שחילונים ינהגו כדתיים ויטעינו את הבר-מצוה שלהם במשמעות הנוחה לה. כיון שלא כולם עושים זאת, הם נידונים להתפרש כחוגגים בורים והוללים, שמערבים פרנץ' מניקור, שירי זימה של ליאור נרקיס, תאוות שופינג וראוותנות בזויה.

 

ראשית, צריך להציע לגברת פרקש להחליף חברים. לא כל החילונים חוגגים כך. יש ביניהם כאלה שחושבים היטב על טקס המעבר והחניכה של בן משפחתם ומטעינים אותו במשמעות שהם באמת מחויבים לה. בקיבוץ שבו גרתי פעם נהוג היה שבני המצווה ינקו את ערוץ הנחל שמטיילים – רבים מהם חרדים, שבאו להשתטח על ציוני קבר – הפכו למזבלה. כמה וכמה נערים ונערות שחגגתי איתם, נתבקשו על ידי הוריהם להצדיק את קיום המסיבה הגדולה בקבלת אחריות ועול מסוימים, המתאימים להשקפותיהם: מעשי חסד, התנדבות קבועה ואפילו התחייבות (ממומשת) לשקידה בלימודים קדמו למסיבות הללו. אלה לא מצוות במובן שבו פרקש מבינה אותן: העול הזה אינו נכון לאנשים חילונים, אינו חלק משגרת חייהם ולא מתחייב ממערכת הערכים שלהם.

 

לכן, דווקא מי שמתחפש ליהודי מאמין ליומיים – פעם בשביל התפילין ביום חול ופעם בשביל ההפטרה בשבת – פסול בעיני הרבה יותר ממי שמפזז לצלילי ליאור נרקיס ויוצא ידי חובתו בכך.

 

הצביעות

קיום מצוות אינו מסיבת פורים. העול כבד, יומיומי ומתיש. בן למשפחה חילונית למהדרין, מזן בועלי הנידות ואוכלי השפנים, שהתהדר בטלית איכותית ובתפילין מעשה חושב ולמד לדקלם קטע מתזריע-מצורע אינו חוגג, בעיני, את יהדותו. הוא פשוט אנוס לשמש סמל מהלך לפחדנותם של הוריו, אלה שאינם מסוגלים להשלים עם אורח החיים שלהם עצמם עד תום.

 

במשפחות חילוניות בהן יש בנים וגם בנות ואלה האחרונות לא עולות לתורה כמו הבנים, בגלל ש"אסור" או "לא צריך", הפחדנות חמורה עוד יותר: היא מאפשרת להורים להפלות בין ילדיהם על בסיס מגדרי בגלל עקרונות-חיים שאינם מאמינים בהם. אם זו לא צביעות איומה,

 אינני יודעת צביעות מהי.

 

הלכות בר מצווה לא ירדו משמים במעמד הר סיני וגם לא נוצרו בחלל ריק. תרבויות העולם העתיק בתוכן פעלו גם חז"ל קיימו, מן הסתם, טקסי חניכה וטקסי מעבר שונים ומשונים, והיו גם יהודים שבכלל לא ציינו את גיל-עול-מצוות, כמו קהילת יהודי תימן. מה שטלי פרקש רואה כחזות הכל וכחובה ליהודים באשר הם יהודים, מתאים לאורח חייה ואיש אינו מבקר אותה על בחירותיה באורח החיים הזה: הוא לא בהכרח טוב יותר או ערכי יותר מזה שלי ושל חילונים אחרים שעסוקים בבניית זהותם התרבותית על פי דרך החיים שבחרו בה.

 

כשילדיי יגיעו לגיל מצוות, אם יהיו שומרי מצוות וירצו לעלות לתורה, אשמח בשמחת העול בו בחרו. אם לא – יהיה עלי להבהיר חד משמעית שבמשפחה שלנו לא מתחפשים לדתיים, לסמוראים או לנורבגים, גם לא ליום אחד, גם לא כדי לרצות את טלי פרקש. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בר מצווה בכותל. ארכיון
צילום: איי פי
מומלצים