צילום: אסף אמברם
חיצול ממוקד: המדריך המלא לחצילים
מה ההבדל בין חציל רגיל וחציל בלאדי? איך בוחרים חציל ללא גרעינים? איך קולים חצילים על האש מבלי ללכלך את הכיריים? האם כדאי להמליח לפני או לא? יעל גרטי בדקה את כל השיטות לקלייה, טיגון ואידוי חצילים
קליית חצילים אפיית חצילים טיגון חצילים אידוי חצילים 

החציל הוא אחד הירקות הפופולריים ביותר בארצנו, הן בזכות זמינותו הגבוהה ומחירו הנמוך והן הודות לטעמו הייחודי ומגוון האפשרויות האין-סופי שהוא מציע. אני שמחה להגיש לכם את המדריך המלא לחצילים, בשאיפה שתתמסרו לירק מדהים זה ושתנסו שיטות קלייה, טיגון ואידוי שטרם ניסיתם.

 

לפני שמתחילים: סוגי החצילים

  • חציל רגיל: זהו החציל שרובנו רוכשים אצל הירקן או במרכול: חציל מוארך או מעט שמנמן, סגול-כהה, בעל קליפה חלקה ומבריקה. בחורף גדל חציל זה בחממות ובקיץ בגידול שטח. הודות להנדסה גנטית, מסביר השף אורן גירון ("עושים בישול"), חצילי החממה אחידים בטעמם ובצורתם ואף כמעט נטולי זרעים. לדברי עומר מילר, שף מסעדת "חדר האוכל" ומחבר הספר "מטבח ישראלי", הודות לקליפה הקלה לקילוף, מתאים חציל זה במיוחד לקלייה, אך גם לטיגון, אידוי ואפייה.
  • חציל בלאדי: חציל המזוהה עם שיטות גידול שרוע פרימיטיביות, גודלו אינו אחיד וצורתו דמויית שמלת פליסֶה או מניפה. לדברי השף רון ביאלה ממסעדת "ביאלה", חציל זה עשיר בזרעים ומאופיין בטעמים חזקים יותר ובמרקם פחות ספוגי – והוא החציל האידיאלי לקלייה על גריל פחמים או על להבה גלויה. "נוכח צורתו, קשה יותר לקלפו", מוסיף מילר, שממליץ לקלותו על אף הקושי. גם לטיגון מעדיף מילר את חציל הבלאדי, שסופח, לדבריו, פחות שמן מחציל החממה. לדברי גירון, טעמו של חציל הבלאדי דווקא מתוק יותר בהשוואה לחציל הרגיל.
  • חציל גרפיטי (או חציל זברה): חציל מפוספס סגול-לבן, חדש יחסית בארץ, מוצאו מאיטליה והוא גדל בחבל לכיש. לדברי ביאלה, חציל זה מתאים במיוחד לטיגון: הודות למרקמו הפחות-ספוגי הוא סופח פחות שמן מחציל רגיל. לדברי מילר, חציל זה דל יחסית בזרעים. לדברי גירון, טעמו מתוק יותר.
  • חצילים ננסיים: חצילים קטנטנים המשמשים לרוב לכבישה. אפשר גם לקלותם, למלאם, להכין מהם ריבות או לשלבם בתבשילי קדרה.

 

כיצד בוחרים חצילים?

השפים מציעים טיפים לבחירת חצילים:

  • גבעול: אחת המטרות המרכזיות בבחירת חציל היא למצוא חציל טרי ככל שניתן (ככל שהחציל ישן יותר - טעמו מר יותר). כאן נכנס הגבעול לתמונה: עליו להיות ירוק, רענן ומעט קוצני ודוקר.
  • משקל: על החציל להיות קל יחסית לגודלו. משקל כבד יחסית לגודל החציל יעיד לרוב על כמות זרעים גדולה יותר וחציל מריר מדי. האם חציל קל פירושו בהכרח חציל ללא זרעים? כאן הדעות חלוקות בין השפים: מילר סבור שלרוב כן, גירון סבור שלא בהכרח.
  • הצבע: צריך להיות סגול כהה, לא שחור ולא סגול בהיר. הגוון צריך להיות מבריק ולא אטום.
  • עור: החציל צריך להיות מתוח מאוד וחף מכתמים, שקעים, קרעים או פצעים. עור מקומט יעיד על חציל לא טרי, שקעים ופצעים יעידו על חציל שגדל בגידול שרוע, החשוף יותר למזיקים טבעיים ונזקי סביבה.

 

קניתי חצילים, היכן לאחסנם?

בימות החורף ניתן לאחסן חצילים בטמפרטורת החדר ללא כל בעיה. בימות הקיץ, חצילים ללא מיזוג יירקבו תוך 4-5 ימים. מנגד, אחסון חצילים במקרר פוגע באיכותם. לפיכך מומלץ לאחסן חצילים בטמפרטורת החדר למשך יומיים מקסימום במהלך הקיץ.


חצילי בלאדי (צילום: ירון ברנר) 

 

קליית חצילים

יש הטוענים כי קליית חצילים היא הדרך הטובה ביותר ליהנות מטעמו הייחודי של החציל – ואני נוטה להסכים. לכל אחד השיטה האהובה עליו לקליית חצילים - על האש, על הגריל או בתנור. מי שמעדיף את הטעם השרוף האותנטי ואת מהירות ההכנה, יקלה על גריל או על להבה גלויה. מי שאינו מעוניין להשגיח באופן צמוד על החצילים כשהם נקלים, יקלה אותם בתנור.

 

השיטות לקליית חצילים רבות הן:

 

קלייה על להבה ישירה

מניחים את החציל בשלמותו (אין לדקור אותו) ישירות על הכירה או על רשת מעל הכירה וקולים למשך שמונה דקות מכל צד. החסרון הוא שקליפת החציל נחרכת, מתפוררת ומלכלכת את הכיריים, וכן עלול החציל לטפטף נוזלים על הכיריים. הפתרון לבעיה זו הוא ריפוד הכיריים ביריעת אלומיניום גדולה לפני התחלת העבודה. כיוון שהקליפה מתפחמת בשיטה זו, כשחותכים את החציל כדי לרוקן את בשרו, פיסות קליפה שרופה חודרות לבשר החציל ויש להוציאן בסבלנות רבה. מנגד, יש מי שמחבבים דווקא פיסות קליפה שרופות במאכל. בעיניי השיטה מומלצת למחצה.

 

מתכון לפי שיטה זו: סלט חצילים ופלפלים קלויים


קלייה ישירה (צילום: אסף רונן) 

 

קלייה לא ישירה על להבה

עוטפים את החציל ב-2-3 שכבות של יריעת אלומיניום, מהדקים היטב ומניחים ישירות על להבה גדולה, לשמונה דקות מכל צד או עד שהחציל נמעך בקלות כשלוחצים עליו עם כף. בוצעים אותו ומרוקנים את תוכנו לקערה, בעזרת כף עץ. היתרון הוא קלות חילוץ בשר החציל לאחר הקלייה, ללא פיסות קליפה שחודרות פנימה, ונקיון הכיריים. החסרון הוא עלות יריעת האלומיניום והחששות הבריאותיים הכרוכים בשימוש בה: מחד ממליצים מחקרים שנערכו בארה"ב להימנע משימוש באלומיניום בבישול, מאידך קבע ה-FDA שאין כל סכנה בשימוש ביריעת אלומיניום. מבחינת נוחות השימוש והטעם - השיטה מומלצת.

 

מתכונים על בסיס שיטה זו: קיש חצילים קלויים, פטה וזרעי דלעת , לביבות חצילים קלויים , מרק חצילים ועשבי תיבול ויש גם כאן


קלייה בנייר אלומיניום (צילום: אסף רונן) 

 

קלייה במחבת או בסיר

מניחים את החציל על-גבי מחבת פסים או ווק או סיר ריק (לא משומן) מעל אש גבוהה, מדי פעם הופכים צד וקולים עד שהחציל רך. יש הטוענים שבשיטה זו צריך לחרוץ חריצים בחצילים לפני הנחתם במחבת: בשלב זה מתברר כי יש הבדל משמעותי בין דקירת חצילים ובין חריצת חריצים בחציל טרם קלייתו. "אם נדקור או נחורר את החציל, הוא יטפטף נוזלים וילכלך את המחבת", אומר אורן גירון, "אך אם נחרוץ בו חריצים נאפשר ללחות ולמים שמכיל בשר החציל להפוך לקיטור, וכך יתרכך בשר החציל ויישאר עסיסי". השיטה מומלצת, אך לא נוסתה חריצת חריצים.


קלייה במחבת פסים (צילום: אסף רונן) 

 

קלייה בתנור

כשהחציל מונח על נייר אפייה בתבנית: אופים את החצילים בחום של 190-200 מעלות במשך 40-60 דקות או עד שהחציל רך. היתרון הוא נוחות השיטה, שאיננה מלכלכת כיריים, והיעדר הצורך להשגיח באופן צמוד על הקלייה. בשר החציל נפרד בקלות מעורו של החציל והטעם טוב. השיטה מומלצת.

כשהחציל מנוקב על-ידי מזלג: אופים את החצילים בחום 190-200 מעלות במשך 45-65 דקות. חשוב להניח נייר אפייה תחת החצילים, משום שהם משחררים נוזלים. בשר החציל לא נפרד בקלות מעורו והטעם לא משהו. השיטה אינה מומלצת.

כשהחציל משומן בשמן זית: אופים את החצילים בחום 190 מעלות במשך 50 דקות. בשר החציל נפרד בקלות מעורו וטעמו טוב. השיטה מומלצת.

כשהחציל עטוף ביריעת אלומיניום: אופים את החצילים בחום 190 מעלות במשך 65 דקות. בשר החציל לא נפרד בקלות מעורו של החציל והטעם לא משהו. השיטה אינה מומלצת.

כשהחציל חצוי ומונח על-גבי נייר אפייה משומן: שוטפים את החצילים ומנגבים היטב, חוצים אותם לארכם, דוקרים בגבם בעזרת מזלג ומניחים על-גבי נייר אפייה משומן היטב בשמן זית כשהחלק החתוך כלפי מטה. אופים במשך 50 דקות ב-190 מעלות. החציל משחים והופך טעים מאוד, קל מאוד לרוקן את תוכן החציל מתוך הקליפה. התוצאה כה מוצלחת שניתן לאכול גם את הקליפה. זוהי השיטה המנצחת לטעמי.

 

מתכונים על בסיס שיטה זו: מרק חצילים ושעועית לבנה  ומרק חצילים ושומר



חצאי חצילים מנוקבים לפני ואחרי האפייה (צילום: אסף רונן)

 

קלייה על גריל

קלייה על גריל פחמים: שיטה זו מעניקה לחצילים טעם קלוי ומעושן נהדר, והלכלוך נותר הרחק מן המטבח. מומלץ, לדברי רון ביאלה, לסובב את החצילים על הגריל כמה שיותר, כדי שלא יתפוצצו נוכח חום האש, וכדי שייחרכו באופן אחיד. אחרי הקלייה מומלץ לצנן את החצילים מעט ולקלף בעודם חמימים. עוד מומלץ להגיש את החצילים מייד אחרי הקלייה ולא לאחסנם במקרר. לדברי גירון אין כל בעיה לקלות חצילים על הגריל, לרוקן את בשרם, לצנן ולהקפיא. "חימום קל לפני ההגשה מחזיר להם את הניחוח השרוף", הוא מבטיח.

קלייה על גריל גז: נוחות השימוש בגריל זה מנצחת את הקלייה בגריל פחמים, שמצריך נפנוף. מצד שני, אין את טעמם הייחודי של הפחמים.

קלייה בטאבון: במסעדות המצויידות בטאבון קולים חצילים בטמפ' לוהטת במיוחד והתוצאה משובחת. החסרון בשיטה זו הוא כמובן זמינות הטאבון לבשלנים הביתיים. "זוהי שיטה מצויינת שמפיקה תוצאות דומות לאלה של המנגל", אומר גירון, "אך פחות ישימה בקרב מרבית הבשלנים".

 

11 שיטות לקלייה, מי מהן היא הטובה ביותר? לדברי שלושת השפים, השיטה המוצלחת ביותר לקליית חצילים היא על-גבי גריל פחמים, אך אם אין גריל כזה בנמצא השיטה הטובה ביותר היא על-גבי להבה ישירה. "קלייה בתנור אמנם תרכך את החציל", אומר מילר, "אך לא תעניק לו את הטעם המעושן, הנפלא כל כך". מבחינת מהירות הקלייה, השיטה המנצחת היא על להבה גלויה או על גריל. מבחינת הניקיון, השיטות המנצחות הן כשהחציל עטוף בנייר כסף או כשהחציל חצוי ומונח על-גבי נייר אפייה משומן. מבחינת הטעם, השיטות המנצחות הן קלייה על גריל או על להבה ישרה ללא כיסוי או על מחבת.

 

קליתם חצילים - מה עכשיו?

  1. אסור לשטוף את החצילים אחרי קלייתם, פן יאבד הטעם השרוף, הכה-נחשק.
  2. את בשרו של החציל הקלוי יש להניח במסננת, להגרת נוזלים, למשך חצי שעה עד שעה, לפני שילובו במאכלים למיניהם, פן יהפכו למימיים.
  3. אחרי הסינון, יש לקצוץ את בשר החציל בסכין או בכף עץ בלבד. אין לגעת בבשר החציל הקלוי בכפות מתכת או לרסקו במעבד מזון, משום שנוצרת ריאקציה, שבה מתחמצן בשר החציל הקלוי וטעמו נפגע. המהדרין מקפידים גם על הנחת בשר החציל להגרת נוזלים במסננת מפלסטיק ולא במסננת נירוסטה.
  4. נטען כי חשוב לרוקן את בשרו של החציל בעודו חם, פן יספוג מרירות מהקליפה. "ההפך הוא הנכון", אומר גירון, "מומלץ דווקא להוסיף מעט מקליפת החציל החרוכה לבשרו הקלוי, כדי להוסיף טעם שרוף-מעושן למאכל".

 

חזור למעלה
אפיית חצילים
אפיית פרוסות חצילים משוחות בשמן זית משני הצדדים: טכניקה זו מחליפה את טיגון החצילים, עבור מי שסולד מכמויות השמן שסופח החציל בטיגון. מחממים תנור ל-200-220 מעלות, מושחים את פרוסות החצילים בשמן זית מצדן העליון, אופים במשך 15 דקות, הופכים את פרוסות החצילים לצדן השני, מושחים
בשמן זית ואופים במשך 10 דקות נוספות. אם רוצים, אפשר להמליח את פרוסות החצילים במעט מאוד מלח גס ולהשהות למשך חצי שעה עד שעה. אפשר גם לרדד את פרוסות החצילים בין שתי מגבות, בעזרת מערוך, כדי להסיר את המלח, לספוח נוזלים שזלגו ממנו ולרדד את הפרוסות כך שיהפכו דקות מאוד. לתוספת תיבול אפשר להוסיף לשמן הזית (שאיתו מושחים את הפרוסות) מעט פפריקה מתוקה, כמון או כל תבלין אחר.

 

מתכונים על בסיס שיטה זו: לזניית חצילים, גלילות חצילים וגבינה, גלילות חציל במילוי גבינת עזים על מצע יוגורט

 

אפיית קוביות חצילים: חותכים חצילים לקוביות, מערבבים עם מעט שמן זית ואופים בחום של 200 מעלות במשך חצי שעה או עד שהקוביות מתרככות ומשחימות. התוצאה מעט יבשה ואיננה מומלצת במיוחד, אלא אם אתם מקפידים על דיאטה.



הברשת פרוסות חצילים בשמן לפני ובאמצע האפייה (צילומים: אסף רונן)

 

חזור למעלה
טיגון חצילים

להמליח או לא להמליח?

סוגיית המלחת החצילים לפני טיגונם היא אחת הסוגיות החשובות בעולם החיצול. לדברי אורן גירון, המלחת החצילים נעשית במטרה לסלק את המרירות. מנגד טוען עומר מילר כי מטרת ההמלחה היא בכלל במטרה לספוח את נוזלי החציל ובכך לצמצם את כמות השמן הנספג בטיגון. "אך ממילא", מוסיף מילר, שאינו ממליח חצילים לפני טיגונם, "החצילים כיום ממועטי-זרעים והמרירות כמעט ואיננה מורגשת". ויש גם מי שאומר: אם החציל טוב, אין צורך להמליחו ואם הוא לא טוב - גם מלח לא יעזור להצלת המצב.

 

טיגון חצילים מומלחים: בוזקים מעט מאוד מלח גס על פרוסות חצילים, ממתינים כחצי שעה עד שעה ומטגנים. יש שמנגבים את המלח הגס מהחציל לאחר זמן
ההמתנה. יש שממליחים במלח דק, ממתינים, שוטפים את החציל ומייבשים/סוחטים היטב. ניסיון שערכתי עם חציל בלאדי הוכיח שההמלחה (במעט מאוד מלח גס) דווקא מוצדקת: הפרוסות המומלחות יצאו טעימות יותר, רכות יותר ומטוגנות טוב יותר.

טיגון חצילים לא מומלחים: יצאו פחות מוצלחים מהפרוסות המומלחות, מאותו חציל, באותם תנאי טיגון בדיוק.

טיגון חצילים קלופים או קלופים למחצה: זו השיטה המומלצת על-ידי עומר מילר. התוצאה נחמדה.

טיגון כשהחצילים טבולים בחלבון ביצה (או חלבון מעורבב עם שליש כוס מים או בביצה שלמה טרופה), על מנת שתיווצר מעין שכבת איטום, המקטינה את ספיחת השמן. התוצאה פריכה ומגניבה.

טיגון כשהחצילים טבולים בקמח לפני הטיגון, להפחתת ספיחת השמן: השיטה ממש לא מוצלחת. החצילים יצאו בלתי נסבלים והלכו לפח, מה גם שהקמח מעכיר את השמן.

שיטת הגזר: יש הטוענים כי פיסת גזר קטנה המונחת בשמן בעת טיגון חצילים יכולה לסייע בהפחתת כמות השמן הנספגת בחצילים. "זו שיטה שמתאימה לטיגון בשמן עמוק, לאו דווקא לטיגון חצילים", מסביר גירון, "ולא על מנת למנוע ספיגת שמן, כי אם כדי למנוע את התחמצנות השמן, באמצעות שחרור אנטי-אוקסידנטים (חומרים נוגדי-חִמצון) מהגזר (שמכיל בטא קרוטן). לצורך העניין, גם בטטה תעשה את העבודה". המבחן המעשי גילה שהחציל שתה שמן כרגיל.

ייבוש פרוסות חצילים בשמש לפני הטיגון: יש הטוענים כי שיטה זו מפחיתה שליש מכמות השמן הנספג בטיגון.

השריית פרוסות חציל בקערת מים עם הרבה חומץ ומלח לפני הטיגון: משרים למשך 20 דקות, מסננים היטב ומטגנים. המבחן המעשי גילה שהמים האפירו אך החציל שתה שמן כרגיל. טעמו של החומץ לא הורגש.

 

8 שיטות לטיגון, מי מהן היא הטובה ביותר?

לטעמי, טיגון חצילים מומלחים, טיגון חצילים קלופים או טיגון כשהחצילים טבולים בחלבון ביצה הן השיטות המומלצות ביותר. אפשר כמובן לשלב בין השיטות ולטגן חצילים קלופים, מומלחים במעט מלח גס וטבולים בחלבון.

 

טיפים לטיגון חצילים:

  1. בחיתוך החצילים לפרוסות, כדאי לקטום את חלקו התחתון של החציל (הרחוק מהעוקץ), כיוון שבו מרוכזים הזרעים.
  2. כדאי לטגן חצילים בסיר רחב ככל שניתן כדי לנצל באופן מקסימלי את משך השהייה ליד הכיריים ולטגן מקסימום פרוסות בזמן נתון.
  3. יש לוודא שהחצילים יבשים (כלומר שטופים ומנוגבים) לפני פריסתם והכנסתם לסיר הטיגון, כדי שמים לא יגרמו לנתזי שמן וכך לכוויות.
  4. מומלץ להניח את פרוסות החצילים בסיר באיטיות ובעדינות ולא להשליכן, כדי לא לקבל כוויות.
  5. מומלץ ללבוש סינר וחולצה עם שרוולים ארוכים בעת טיגון חצילים, כהגנה מפני כוויות.
  6. כשהשמן כה חם עד שהיד ההופכת את הפרוסות חשה את החום בחוזקה, כבו את האש, הניחו לשמן להצטנן מעט והתחילו מן ההתחלה.
  7. כשחסר שמן בסיר הטיגון, עצרו את הטיגון, הניחו לשמן להצטנן מעט, הוסיפו שמן וחממו את השמן מחדש. כך תשיגו טיגון אחיד בשמן בטמפ' אחידה.
  8. בין כל 2-3 פרוסות חציל הניחו פיסות נייר סופג על גבי הצלחת/הפרוסות, לספיגת השמן. זה הזמן לחסוך בקלוריות - ולא בנייר.
  9. אחרי הטיגון, אפשר להניח את החצילים במסננת, להגרת השמן.
  10. לטיגון בריאותי-יחסית ממליץ רון ביאלה לפרוס את החצילים דק מאוד, ולטגנם במחבת ברזל חמה מאוד, עם מעט מאוד שמן, מה שהוא מכנה: טיגון מהיר ורותח.
  11. אורן גירון ממליץ לבזוק גם מעט סוכר אחרי טיגון החצילים, כדי לאזן את הטעמים.

 

מתכון על בסיס שיטה זו: ספגטי חצילים מטוגנים, עגבניות שרי, שום ועגבניות מיובשות


טיגון פרוסות חצילים (צילום: אסף רונן)

 

חזור למעלה
אידוי חצילים
  • בכלי אידוי מבמבוק: כלי במבוק עגול שניתן להשיג בגדלים שונים בחנויות המתמחות, תמורת 25-30 שקלים לכלי אידוי בקוטר 30 ס"מ לערך או 75 שקלים לכלי אידוי בן 2 קומות. היתרון בכלי זה הוא נוחות השימוש: פשוט מניחים את החצילים בכלי מעל סיר ובו מים רותחים, מקפידים שיהיו מים בסיר כל העת, פן יישרף הסיר ועמו יתפחם גם כלי האידוי. עם זאת, לעתים נדבקות פיסות קטנות של חצילים לבמבוק במהלך האידוי וקשה להסירן. לדברי גירון, יתרונו של כלי זה מתבטא באפשרות לאדות בקומות (מה שמנצל היטב את הכיריים) ובטעמו העדין של הבמבוק, הנספג באדים, כמוהו לא מושג כשמאדים בשושנת אידוי מתכתית.
  • בשושנת אידוי מתכתית: כלי מעט יותר נפוץ, שניתן להשיג בשווקים ובחנויות כלי בית תמורת 39-59 שקלים. מתאים לאידוי חצילים שלמים ופחות לאידוי קוביות חצילים, משום שהקוביות יכולות ליפול ממנו למים, וכן אין זה נוח לערבב את הקוביות בתוך שושנת האידוי.
  • שושנת אידוי מסיליקון: להבדיל משושנת האידוי המתכתית, שושנה זו איננה מתלהטת בחום האדים כך שניתן להוציאה מהסיר ללא שימוש בכפפה או מגבת. עמידה ב-250 מעלות, גמישה וקלה לניקוי. מחירה 55 שקלים בחנויות כלי בית.
  • בסיר אידוי או בכל סיר כפול: השימוש והתוצאה דומים לאידוי בשושנת אידוי מתכתית, אלא שקוביות חצילים אינן נופלות כך למים.

 

4 שיטות לאידוי, מי מהן היא הטובה ביותר?

לדברי עומר מילר אין חשיבות לסוג הכלי שבו מאדים את החציל, כי אם למרינדה שבה יושרה לאחר מכן לספיגת טעמים. מרינדה מומלצת: ג'ינג'ר טרי כתוש, שום כתוש, רוטב סויה, בצל ירוק קצוץ ומעט שמן שומשום כהה.

 

אידוי משולב בטיגון: שיטת בישול חביבה לפיה מאדים רצועות או קוביות חצילים ואז מטגנים אותן טיגון מהיר. כיוון שהחציל כבר מבושל, הטיגון נעשה רק כדי לשפר את טעמו, במעט מאוד שמן. מתכונים על בסיס שיטה זו: נודלס עם ירקות, אטריות אורז עם חצילים ובצל ירוק.


אידוי חצילים בסלסלת במבוק (צילום: אסף רונן)


קוביות חצילים בשושנת אידוי (צילום: אסף רונן)

 

אסף רונן - צלם. מזון | תדמית | פרסום

 

יש לכם טיפים לקליית, טיגון או אידוי חצילים? טקבקו את זה!

 

חזור למעלה
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה חיצול ממוקד: המדריך המלא לחצילים
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לבשל עם יעל
    חצילים
    צילום: אסף רונן
    קוביות חצילים מגירות נוזלים
    צילום: אסף רונן
    צילום: שירן כרמל
    ליצירת קשר עם יעל גרטי לחצו על התמונה
    צילום: שירן כרמל
    ynet ספיישל
    לבשל עם יעל
    משהו מתוק
    תיק אוכל
    מתכון לבריאות
    הבולסת חוקרת