איזבלה ניצחה את הקוליטיס עם תזונה סינית

בשלהי קיץ 93 חתמה איזבלה שני את אחת התקופות המסעירות בחייה. היא הייתה אז רווקה תל אביבית שהתפרנסה כדיילת אוויר באל על, ובו זמנית שילבה לימודים לתואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית. כעבור חמש שנים של עבודה במרומים ועם תואר אקדמי ביד, תם חוזה עבודתה בחברת התעופה, ושני נאלצה לנחות, הפעם לצמיתות.

מרותקת לשירותים

היא אמנם מצאה תעסוקה כדיאטנית קלינית בקופת חולים כללית ואיישה משרה חלקית במשרד הבריאות כמטפלת בהפרעות אכילה, אבל בועת הזוהר שהתנפצה לא היטיבה עמה. וכך, שלושה חודשים מיום הנחיתה, בדיוק כשמלאו לה 27 שנים, החלה להתלונן על כאבי בטן עזים ובלתי מוסברים, שלוו בשלשולים דמיים תכופים.

גסטרואנטרולוג שאליו פנתה הפנה אותה לבדיקת קולונוסקופיה. ממצאי הבדיקה הצביעו על קוליטיס, מחלה כרונית המתבטאת בדלקת חריפה של המעי הגס (במסגרת). "הרגשתי כאילו נפלה על ראשי לבנה כבדה", היא מספרת. "הבנתי שאני צריכה ללמוד לחיות עם מחלה שמאופיינת בתקופות של התלקחות, המתבטאות בכאבים עזים ובשלשולים, ובתקופות של הפוגה, שבה המחלה שקטה ומאוזנת".

שני נישאה וילדה את שני בניה (15.5, 14). בזמן ההיריון הייתה הקלה במחלה, אך אחריו פרצו התסמינים ללא רחם. "במשך ימים שלמים הייתי מרותקת לשירותים", היא מספרת. "השלתי שישה ק"ג ממשקלי. נטלתי רפאסל, תרופה שנועדה להביא להפוגה בשלשולים הדמיים, אך זו לא הצליחה להפחית את עוצמת הכאבים. החלטתי לצאת לחופשת מחלה לא מוגבלת בזמן כדי למצוא מרפא למחלתי. פניתי לבוסית שלי דאז, מריאנה אורבך (כיום מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה של קבוצת שירותי בריאות כללית, מחוז דן־פ"ת) והסברתי לה את המצב. היא כיבדה את ההחלטה שלי והבטיחה שהמשרה תמתין לי כשאשוב".

לנחם את הבטן

שני יצאה למסע החיפוש שלה. מאחר שהרפואה הקונבנציונלית לא סייעה לה, היא פנתה לרפואה המשלימה. היא ניסתה שיטות טיפול שונות, החל בהומיאופתיה,

דרך נטורופתיה ועד לשיטת קינגסטון (אורח חיים וריפוי באמצעות תזונה טבעית - סכ"ט), אולם גם הן לא סיפקו מענה הולם.

באחד הימים היא קיבלה טלפון מאורבך, מעסיקתה, שהזמינה אותה להשתתף בסדנה שנושאה: "תזונה בראייה הסינית", בהנחייתו של ד"ר ניר עמיר, רופא (M.D) ומרפא סיני, מנהל המרפאה המשלימה לילדים במרכז הרפואי וולפסון ומנהל מכללת תמורות – המרכז ללימודי רפואה משלימה.

בעקבות הסדנה היא נרשמה ללימודי תזונה סינית ולמדה להכיר את המזונות ה"מנחמים" את הבטן: מזונות מבושלים, קלים לעיכול. בהתאם לכך שינתה את תזונתה: "בהתחלה חייתי על מרק עוף, מרק ירקות כתומים (דלעת, בטטה וגזר) ובשר עוף. אכלתי אורז עם ירקות כתומים, דייסת אורז ושתי ביצים. התזונה לא הייתה מגוונת, וכדי למנוע חסר תזונתי, נטלתי מדי יום אנשור (משקה המכיל את כל אבות המזון והמינרלים החיוניים לבריאות - סכ"ט). כעבור חצי שנה הוספתי לתפריט יותר סוגי מזון. המרחק שבין ההתפרצויות של המחלה הלך וגדל, עד שנעלם כליל".

המסע שארך כשנתיים בא על סיומו. שני חזרה לעבוד כדיאטנית במסגרת קופות החולים ופתחה קליניקה פרטית במודיעין, אזור מגוריה, שבה שילבה טיפול בתזונה על פי הרפואה הסינית. נוסף על כך היא מנחה מאז קבוצות בשיטה של "דיאטה ללא דיאטה".

לפני חמש שנים התגרשה. הפעם, לדבריה, גופה שרד את משבר הפרידה בלי בעיות מיוחדות. "לצומת הזה בחיי הגעתי כשברשותי ארגז כלים מפואר יותר. כיום אני לומדת לטפל בגשטלט (אסכולה בפסיכולוגיה הרואה את הגוף והנפש כמקשה אחת - סכ"ט). לפי גישה זו, אנרגיית כעס שאינה משתחררת החוצה, נכנסת פנימה ומחוללת נזקים המתבטאים במחלות פסיכוסומטיות שונות". שני מאמינה שגם הקוליטיס היא מחלה כזאת, אף שאין לכך סימוכין במחקרים.

עדות לניצחון

ב־2001, שמונה שנים אחרי פרוץ המחלה וכחמש שנים של שקט ממנה, היא

עברה בדיקת קולונוסקופיה נוספת ובה נקבע כי אין כל עדות לקוליטיס. זה עשר שנים היא אינה נוטלת את התרופה רפאסל. שני: "כיום התפריט שלי צמחוני. אני משתדלת להימנע מצריכת מוצרי חלב, ממזונות מתועשים המבוססים על קמח לבן וסוכר, ובעיקר ממזונות המכילים מרגרינה, כי היא מכילה חומצת שומן טרנס, שמעודדת היווצרות דלקות. למטופליי שסובלים ממחלות בדרכי העיכול, אני מדגישה שלהיבט הרגשי של המחלה ערך רב. חשוב לעצור ולבדוק באילו מצבים רגשיים מתפרצת המחלה, מהם הדפוסים לפני פרוץ המחלה, ומהם ה'רווחים' המשניים שבצדה. האם התפרצות המחלה לא מהווה סוג של מניפולציה לא מודעת. אצלי, למשל, המחלה הופיעה על רקע הרצון שלא לקחת אחריות. ה'קורבנוּת' מגייסת את הסביבה לעזר ונהנית מהנחה. ומי מאיתנו לא רוצה להיות במקום הזה לעתים? לכן, במקביל אני ממליצה על טיפול מקצועי אצל מי שמוסמך לכך".