הזמן טס כשצוחקים

מדי חודש בשנה האחרונה, "מועדון הסרט המופרע" הצדיע ליוצרים הקומיים הגדולים של הקולנוע באירועים שהתקיימו בסינמטקים ברחבי הארץ. ומדי חודש, ynet הזמין אתכם לקרוא כאן על אותם יוצרים. כעת הגיע הזמן לחגוג יום הולדת ראשון.

פעם ניסיתי להתקבל לבית ספר לקולנוע מכובד בארץ. כשהגעתי לשלב הראיון ישב מולי מנהל בית הספר ושאל: "ספר לי, אילו ספרים אתה אוהב?"

אמרתי לו: "את הספרים של אפרים קישון".

"יפה. ואם היית פוגש אותו ברחוב, מה היית אומר לו?"

מה עונים לשאלה כזו? לא נעים להטריד אדם שהולך ברחוב. בטח לא את קישון, יש לו הרבה על הראש. "שהספרים שלו טובים", עניתי.

"יפה" ענה המנהל וסימן משהו ביומן, אולי זו היתה גולגולת. "ואילו סרטים אתה אוהב?"

בחרתי במשהו שיחבר הומור וקלאסיקה: "האחים מרקס", השבתי.

"יפה, ומה אתה אוהב בהם?"

לא ידעתי שהתשובה הנכונה היתה: "אדוני המנהל, הלא הם מסמלים את החלל החברתי שנוצר בין שתי מלחמות העולם, ואת המעבר בין הקולנוע האילם למדבר ובחזרה". במקום זאת עניתי: "הם מצחיקים".

לא התקבלתי.

בעקבות התקרית המצערת הזו נרשמתי לבית ספר אחר. שם היתה מורה שהראתה סצנה של וודי אלן, ואחרי שהצחוק בכיתה נרגע היא החלה לשבח את בחירת התלבושות והניגוד בין שחור ללבן. אין ספק שהיתה זו התאמת צבעים מוצלחת, אם כי לדעתי יש עוד כמה דברים לומר על וודי אלן לפני שמגיעים לנושא הזה.

חלפו שנים, וקומדיה שהיה לי הכבוד להיות אחד מיוצריה הוקרנה בסינמטקים. לא פעם הייתי עולה על הבמה ומספר על יצירתה. יום אחד ניגשתי למנהל התוכניה של סינמטק תל אביב, והצגתי את בפניו את התאוריה שלי: מרצים לקולנוע אוהבים לדבר על החיים של גודאר, אבל כשזה מגיע למל ברוקס - לאנשים אין מושג.

הצעתי להיות זה שיספר להם. כך נולד המפגש הראשון של מועדון הסרט המופרע. בחרנו ביוצרי "טיסה נעימה", הלא הם האחים צוקר, והסרט שהוקרן היה "סודי ביותר".

כ-300 איש הגיעו למפגש. במפגש השני, שעסק במונטי פייתון, האולם כבר היה מלא לגמרי. לאט לאט הלך פרויקט המועדון והתרחב לחמישה סינמטקים. הקהל הלך ונעשה מגוון: ראיתי סבא מביא את הנכד כדי להראות לו מי הם האחים מרקס, ונכד שמתנצל מול סבו על ההומור של "סאות'פארק".

למה להיות שליליים?

לכבוד מפגש חגיגות השנה למועדון, הוחלט לנסות ולאתר את המשותף בין כל אותם יוצרים עליהם דיברנו מאז המועדון הראשון. האם יש משהו משותף למל ברוקס ולוודי אלן? לבאסטר קיטון וליוצרי "סאות'פארק"? תתפלאו, אבל כן. יש משהו אחד שחוזר בכל מפגש: לכל היוצרים האלה, מישהו אמר "לא" בשלב קריטי בקריירה שלהם.

"בריאן כוכב עליון". השתגעתם? מי מתעסק עם ישו?

מונטי פייתון קיבלו את ה"לא" שלהם על "בריאן כוכב עליון", אחרי שהמנהל הקתולי של חברת ההפקה שהיתה אמורה להפיק את הסרט קרא את התסריט וגילה שהוא יורד על חיי ישו. הפייתונים המתוסכלים טסו להוליווד כדי לחפש משקיעים לפרויקט, אבל גם שם אנשים לא רצו לקחת סיכון. ג'ורג' האריסון, בוגר הביטלס, שהיה מעריץ גדול של החבורה, היה זה שהחליט לממן את הסרט כולו מכיסו. הסרט הפך לאחת הקומדיות הגדולות בכל הזמנים.

האחים צוקר, לעומת זאת, קיבלו "לא" מכל אולפן הוליוודי אליו ניגשו. בסופו של דבר הם החליטו שאפשר ללכת למישהו שיש לו כסף ולא מבין כלום בקולנוע. הם פנו לקבלן עשיר שאמר להם: "כתבו תסריט, אם זה יצחיק אותי - אתן לכם כסף להפיק סרט".

"סרט מטוגן". כמעו הסתפקו בעשר דקות

הם כתבו תסריט. הקבלן קרא ולא הבין כלום כי הוא קבלן, וקבלנים על פי רוב לא לגמרי מיומנים בקריאת תסריטים. אז הוא החליט לממן להם הפקה של עשר דקות מהסרט. "אם זה יצחיק אותי, נפיק את השאר". עשר הדקות הופקו, הקבלן צפה בהן וברח. מתוך ייאוש, הם הציעו למפיץ סרטי קולנוע להקרין את עשר הדקות לפני סרטים באורך מלא. המפיץ אמר: "זה מצחיק ומעולה, למה אתם לא רוצים לעשות מזה סרט באורך מלא?". "סרט מטוגן" הופק ב-650 אלף דולר וגרף שבעה מיליון דולר בקופות.

"סאלח שבתי". רק אל תגלו לגולדה שהוא הצליח בחו"ל

אפרים קישון קיבל "לא" חד משמעי אחרי הבכורה של "סאלח שבתי". נראה היה שהפרויקט הזה נידון לכישלון אחרי שמבקרי קולנוע התכחשו לסרט וגולדה מאיר בעצמה נתנה הוראה רשמית לא להוציא את הסרט אל מחוץ לגבולות המדינה כיוון שהוא מבייש אותה. קישון לא ויתר, והוא צדק: הסרט זכה בין השאר בגלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר.

האחים מרקס זכו לתשובה שלילית אחרי סרטם החמישי, "מרק ברווז", שלא הצליח בקופות. הם החליטו להתפרק והארפו וצ'יקו החליטו להפוך לצמד מארקס. כניסיון אחרון, הם ניגשו לפגישה עם אירווינג תאלברג, שהיה מנהל אולפני MGM. הם הגיעו למשרדו המפואר, שהכיל אח בוער ורהיטים עתיקים אולם תאלברג עצמו היה עסוק בפגישה אחרת והודיע שיאחר.

"מרק ברווז". מה כישלון? תתפשטו

אחרי חמש שעות של של המתנה לתאלברג העסוק, הוא חזר סופסוף למשרדו וגילה שהדלת חסומה מבפנים. כשדחף אותה בחזקה נשמע רעש אדיר: האחים מרקס חסמו את הדלתות עם רהיטים. כשהתפזר האבק גילה את האחים מרקס יושבים ליד האח הבוער, ערומים לגמרי, וצולים תפוחי אדמה על האש. תאלברג החתים אותם מיד על סרט נוסף, ומספרים שמאז לא איחר לשום פגישה.

"הדיקטטור הגדול". סרט על היטלר? השתגעת?

צ'רלי צ'פלין נתקל בסירוב צפוי בעקבות הרעיון הקיצוני שלו להפיק פרודיה על אדולף היטלר. אולפני הוליווד לא רצו לשמוע על רעיון כל כך בוטה כיוון שהוא עסק באויב הנאצי, שהיה אז סכנה ממשית. צ'פלין המיואש כמעט ויתר אבל רוזוולט, נשיא ארצות הברית דאז, שלח נציג מטעמו שישכנע את צ'פלין להפיק את הסרט בכל זאת, לחיזוק המורל של העם האמריקני. צ'פלין החליט להפיק את הסרט לבדו ובכך להמר על הקריירה שלו. כידוע, הסרט הפך לשובר קופות עולמי.

"אוכפים לוהטים". ניצל בזכות תושיית הבמאי

כשמנהלי האולפנים החליטו לגנוז את "אוכפים לוהטים" כיוון שלא ממש הבינו אותו, החליט מל ברוקס לרוץ בין משרדי החברה ולגרור כל אדם שפגש להקרנה מאולתרת בשעה שלוש בצהריים. 300 אנשים התכנסו וראו את הסרט באותה הקרנה וצחקו עד הגג. בזכות תושייתו הוחלט להשקיע בהפצת הסרט, שנחשב היום לאבי ז'אנר הפרודיות.

אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם לא - הוא כנראה באמת רוצה לעשות לכם טובה. ובנימה אישית: אם שמעתם לא - המשיכו להילחם. כשאומרים לכם מיד כן אולי יהיה לכם סרט, אבל לא תמיד יהיה לכם סיפור מעניין לספר.

ועכשיו תורכם: את מי אתם הייתם רוצים לראות במועדון הסרט המופרע? אם יש יוצר קומי שאתם חושבים שפשוט אי אפשר בלעדיו ושברוב חוצפתנו העזנו לשכוח, אתם מוזמנים לציין את שמו בטוקבקיה שפתחנו למטה.