החסידים ישבו פעורי פה, מרותקים לכל אחת מתנועותיו של המקובל שצלל לעומק הסוגיה, וזה לא היה קל בהתחשב בכך שיש לו שמונה זרועות.
לא היתה ברירה: הסוגיה הרי סבוכה, שלא לומר בלתי פתירה. מצד אחד הספרדים: מוכנים ומזומנים להוכיח את עצמם בכל דרך, בכל זאת: פעם ראשונה במעמד הנשגב. מצד שני ההולנדים – נחמדים, ממושמעים, אך עם שמירה רופפת מאוד (רק שעה בין בשר לחלב?!). לא היתה ברירה אלא לפנות לגאון ר' אוקטופוס (הגר"א), כדי
שיבצע את טקס גורל הגר"א ויכריע לכאן או לכאן.
העובדה שיצורים תבוניים כבני אדם (נו, טוב, תבוניים בפוטנציה) נוטים לשים יהבם על מנחשים וידעונים למיניהם, אינה חדשה. היהדות מתייחסת לנטייה זו בחומרה רבה, שלא לומר מוגזמת, והתורה חוזרת, כופלת ומשלשת את האיסור להיעזר באלה העוסקים בניבוי העתיד. למעשה, פותחת היהדות בציד מכשפות של ממש, שהרי "מכשפה לא תחיה" היא אחת מתרי"ג מצוות, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.
הרשו לי לנוע בחוסר נוחות בכסאי ולתהות: זה מה שיש ליהדות להציע? ציד מכשפות? האם תמו כל עוולות העולם? אין עוד על מה להילחם?
בעצם, הבעיה אינה נעוצה באלה העוסקים בתורת הניחוש, אלא דווקא באלה השועים לעצתם. ומדוע? בעלי האוב והידעונים מציעים לנו שירות מפתה: למה לכם להחליט בעצמכם מה לעשות? מדוע להתייסר בחיבוטי נפש ובספקות? בואו אלינו, אנחנו נספר לכם מה צופן העתיד, איזה כוחות חיצוניים מושכים בחוטי חייכם, ונחלץ אתכם מהצורך להחליט בעצמכם מה נכון לעשות. אל תדאגו, לא אתם אשמים בכך שחייכם תקועים: מישהו פשוט הטיל עליכם כישוף. מתלבטים אם להתפטר מהעבודה? בואו אלינו להורוסקופ, ותגלו ש"השבוע אינו הזמן המתאים להחלטות מרחיקות לכת", ולעבור דירה? כשוונוס נמצא במסלול התנגשות עם יופיטר?! השתגעתם?
הציר המרכזי עליו סובבת היהדות הוא בחירה חופשית. בחירה שאדם עושה לגמרי בעצמו, לא מתוך לחץ חברתי, לא כי ככה מקובל, לא כי הוא מפחד מן הספק, ולא כי כך הורו לו קלפי הטארוט. היהדות יוצאת בציד מכשפות קולני כיוון שמשמעותו היא מלחמת חרמה באלה המחפשים פתרונות קלים אצל כוחות חיצוניים, במקום להתחבט, להתלבט ולהכריע בעצמם. היהדות אינה מוכנה לקבל ויתור על הבחירה החופשית בשום אופן.
רוצים דוגמא היסטורית? בואו ניזכר בשאול המלך מתחפש ובא אצל בעלת האוב ערב קרב חייו, רק כדי להתחנן אל שמואל: "ואקראה לך להודיעני מה אעשה". במילים אחרות: אני איני יכול להכריע בעצמי, אני צריך אותך, בעלת האוב, כדי שתזמני לי את שמואל – הסמכות החיצונית שתגיד לי בדיוק מה לעשות. התוצאה
ידועה: מי שאינו מסוגל להכריע בעצמו – מוכרע בשדה הקרב, וגורלו נחרץ בידי אחרים.
בדור של שפע אנו חיים. אינספור אפשרויות בחירה עוטפות אותנו תמידית, ומרגע שאנו מתעוררים ועד הרגע בו אנו נרדמים אנו נמצאים בשדה קרב של קבלת החלטות מתישה: קפה או תה? סוכר או סוכרזית? חצאית או שמלה? כביש 6 או כביש 40? אייפון או סמארטפון? להתחתן או להיפרד? הולנד או ספרד? אוף. החלטות. אין רגע של מנוחה. מה הפלא איפוא, שדווקא בימינו נוטים רבים לנהות אחר המנחשים, הקוסמים והמכשפים, ואפילו לדרוש אל התמנונים?
הבהרה: אין באמור לעיל כדי להוות המלצה כלשהי להריגת תמנון, מכשפה, בעל אוב, מתקשר או ידעונית בתורת הטארוט. כל שצריך הוא להחליט לא להרוג אצלם את הזמן.
