אירופה הטקטית השתלטה על העולם

חובבי הכדורגל הרומנטי והלטיני שבינינו, היו באופוריה לפני רבע הגמר. מתוך 8 נבחרות שהעפילו לפיינל אייט, 4 הגיעו מדרום אמריקה. בסופו של יום וברגע האמת, הגמר מזמן לנו עוד מפגש אירופי טהור, בין הולנד לספרד. בדיוק כמו במונדיאל הקודם, שם נפגשו איטליה וצרפת.

72 שנה זה הרבה זמן. זו היתה הפעם האחרונה שבגמרי המונדיאל נרשמו שתי התמודדויות רצופות בין נציגות אירופיות. ב-1934 ניצחה איטליה במגרשה הביתי בהארכה את צ'כוסלובקיה. ארבע שנים מאוחר יותר, גברו האזורי בגמר בצרפת על הונגריה (2:4).

ברט ואן מארוויק. מצ'עמם (צילום: AFP)

אז מה אפשר ללמוד מהמגמה הכל אירופית בגמרי המונדיאל, כפי שקרה בשני הטורנירים האחרונים? שתי מסקנות ברורות עולות - מחד, הכדורגל הטקטי האירופי משתלט על העולם; מאידך, הנבחרות הדרום אמריקניות לא מצליחות לייצר שחקנים אינדיבידואלים, שיכולים להוליך את הקבוצה שלהם עד לתואר הנכסף, וכישלון מנטלי מהדהד ברגע האמת.

מוריניו ניצח? כנראה שכן

אחרי שאינטר מילאנו התבנקרה בחצי גמר ליגת האלופות מול ברצלונה, ואחרי זה שיחקה כדורגל הגנתי מופתי בגמר מול באיירן, חששו המומחים מהתפשטות התופעה גם למשחקי הגביע העולמי, וכנראה שהם צדקו. ויסנטה דל בוסקה הוליך את ספרד כל הדרך אל הגמר עם כדורגל מבוקר, הגנה חזקה, קישור שמעובה בשחקנים עם אופי דפנסיבי, וחלוץ מטרה עם יכולת ניצול מצבים פנומנלית (דויד ויה בספרד, דייגו מיליטו באינטר).

ברט ואן מארוויק לקח שחקנים סופר יצירתיים כמו ווסלי סניידר, אריין רובן, רובין ואן פרסי והמחליף ואן דר וארט, והפך אותם ליחידה אחת של כדורגל מבוקר, משעמם לאורך רוב דקות המשחק, אך כזה שיודע גם הוא לנצל את מצבי ההבקעה הבודדים, אליהם מגיעה נבחרת האורנג' באופן אבסולוטי.

נבחרת גרמניה? היא היוצא מן הכלל שחידד את הכלל שנוסח ע"י הולנד וספרד, ואשר נבע מאופיים של השחקנים ומהכדורגל ההתקפי של יואכים לב. בסופו של דבר, מול ספרד המתגוננת, זה הספיק רק לחגיגות על הזכייה במקום השלישי.

רונאלדו יש רק אחד

מנגד אפשר להצביע על תופעה בולטת בשנים האחרונות - חוסר היכולת של נבחרות ברזיל וארגנטינה לייצר כוכבי על, שיכולים לקחת על הגב נבחרת שלמה עד הסוף, והתפרקות מנטלית טוטלית ברגע האמת.

מאז שרונאלדו פרש, לא הצליח הכדורגל הברזילאי לגלות לעולם כוכב על, שיסחוב אומה שלמה עד לגביע הקדוש. בהפסד להולנד בחר דונגה להוציא בפיגור את לואיס פביאנו, החלוץ האמיתי היחיד שהיה לו בסגל, ואיבד למעשה כל סיכוי לנצח במשחק.

הוצאתו של פביאנו היתה סימפטום גם ל'בגידה' של המאמן בכדורגל הברזילאי, שתמיד הטיף לכדורגל יפה והתקפי, ולכישלון ברגע האמת מול נבחרת האורנג', שמתרגלת את הסגנון המבוקר עוד ממשחקי המוקדמות.

ארגנטינה הסתמכה יתר על המידה על כתפיו הצנומות של ליאו מסי, שעדיין לא בשל בגילו הצעיר להנהיג נבחרת עד לתואר הנכסף. השער המוקדם של תומאס מולר ברבע הגמר, ריסק את השחקנים של מראדונה, שחוו לראשונה בטורניר פיגור ולא ידעו להתמודד איתו. 

אורוגוואי? בפיגור של 1:3 מול הולנד בחצי הגמר, הרים המאמן טבארס ידיים כשהוציא את דייגו פורלאן, 7 דקות לסוף. המשחק נגמר ב-2:3, ולא היה חסר הרבה כדי שאורוגוואי תשווה. הרמת הידיים המוזרה הזו מלמדת על בעיה מנטלית קשה של שחקנים ומאמנים ביבשת.

להחזיר עטרה ליושנה

המונדיאל הבא ייצא לדרך בריו בעוד 4 שנים. הסלסאו יגיעו לטורניר הזה אחרי 12 שנים בלי התואר הנכסף - מה שאומר שהטירוף והלחץ על הנבחרת המקומית יהיו חסרי תקדים בהיקפם. גם ארגנטינה תגיע לטורניר הבא בטירוף - אחרי 28 שנה ללא זכיה, ועם ליאו מסי בן 27 - בשל ומוכן לסחוב נבחרת עד הסוף.

מי שייאמן את שתי הנבחרות הללו יצטרך להבין שהוא חייב לשוב למקורות, ולזרום עם הכדורגל הבסיסי שאנחנו מכירים משתי המדינות הללו - התקפה, כישרון ואגרסיביות. כל דרך אחרת עשויה להוביל לגמר כל אירופי, טקטי ומבוקר, גם בטורניר הבא.