למה לא יהיו מטריות מעופפות?

אנחנו מאבדים דברים, שוכחים אותם והם נגנבים. זה קורה. אנחנו בני אנוש. זה יכול להיות כסף קטן, מזוודות בשדה התעופה, עטי פיילוט שמשום מה נעלמים במשרדים אל הלא נודע ומציתים שמוצאים דרכם אל מעשן אחר.

עם זאת, יעיד כל מי שזה קרה לו, מעצבן יותר מהכל לאבד מפתחות, ארנק או טלפון סלולרי. התסכול, ההתרוצצות, הסכנה שמישהו קונה משהו בשמנו, נכנס אלינו הביתה, או מחטט לנו ב-SMSים, וכמו שנאמר בסיינפלד - מחזיר בשבילנו טלפונים.

טוב שבמקרים האלה, שנגנבים טלפונים, המשטרה בכל מדינה בעולם מפעילה איכון על המכשיר, חוסמת אותו, מוציאה צוותים ומוצאת את הגנב במהרה, בשביל להסיר דאגה מליבנו. 

אלא שלא כולנו זוכים ליחס כזה מכוחות אכיפת החוק. בכל זאת, למשטרה בכל מדינה יש גם פשעים אמיתיים לפתור, ולא צריך להתעסק עם כל טמבל שלא יודע לשמור על החפצים שלו.

באמת, איך מאבדים טלפון? למה להניח אותו על השולחן או הבר ולא לשמור בכיס? בכל בדיוק בגלל זה בטח נוותר ונתייאש אם נאבד טלפון. מקסימום נחסום אותו ונקנה חדש.

אבל לא הכל אבוד. נכון, אם השם שלכם הוא נדיר. למשל, "אהוד", "ענת", "אלי" או "ג'ק" כנראה שכדאי לכם לוותר.

אבל אם יש לכם שם שכיח כמו "אפל" או "נוקיה", ובגלל רשלנות או סיבה אחרת לא הצלחתם לשמור על טלפון סלולרי, תוכלו לפנות למשטרה או לרשויות ולהלשין.

אולי תצטרכו להשמיץ את מי שאתם חושדים בו בגניבה ולקרוא לו בלוגר, על אף שהוא מחזיק בתעדות עיתונאי, ולקרוא לו גנב, גם אם הוא יטען אחרת ויגיד שהוא צילם מכשיר שהעביר לו מקור. זה קל ופשוט כשיש לכם את השם הנכון.

אבל הכי חשוב, אם יש לכם שם כמו אפל או נוקיה, ותעשו את זה, לא תצטרכו לשלם השתתפות עצמית על מכשיר חדש.

מלחמת ההמצאות

ג'ורג' לוקאס, במאי ויוצר אגדי, ששינה את פני הקולנוע כאשר מילא את האולמות בגיקים לבושים בתחפושות מוגזמות ובחליפות חלל, התעצבן. ובצדק - הפרו לו את זכויות היוצרים. לוקאס שלח בשם החברה שלו מכתב לחברה בהונג-קונג, בדרישה להפסיק ולייצר מצביעי לייזר עצמתיים שנראים כמו חרבות האור מ"מלחמת הכוכבים".

כמו כן, חברו סטיבן שפליברג, ביקש צו מניעה נגד חברות שמתכננות סקייטבורד מעופף ומכונית שיודעת לנסוע בזמן. ג'יימס קמרון החליט למנוע מחברות לייצר רובוטים רצחניים דמויי אדם שיכולים גם הם לנוע בזמן.

זאת ועוד - לא כולם יודעים - אבל דיסני במו ידיה עצרה בשנות השבעים פיתוח של מטריות מעופפות שמטרתן הייתה לנייד מטפלות בריטיות מבית לבית. זה כמעט ריסק את הכלכלה.

ואם נהיה לרגע רציניים, ישנה רק דרך אחת לפתור את המחלוקת המשפטית הזו:

בשולי החדשות

• פייסבוק צנזרה תמונה של בובה חשופת שדיים מפורצלן ואחר כך התנצלה והחזירה אותה.  אם תלחצו לייק, תוכלו גם לראות אותה בלי איפור.
• גוגל משקיעה במחקר לצמצם את הספאם בטוויטר. הדרך הזולה יותר לעשות זאת היא לא להיכנס לטוויטר.
• מתיחות טלפוניות עם "יש לך מים בברז? מה חשבת שיצא לך? קולה?", ו"נוזל לי חשמל מהשקע", הן כבר פאסה. אם יהודה ברקן ירצה לחזור אי פעם לעולם המתיחות, עליו לדעת שכעת מתקשרים לאנשים ומציעים להם אנטי וירוס מזויף
• פרינס אמר שהאינטרנט פאסה כמו MTV. הכי קל יהיה לצחוק עליו שהוא תמהוני ושהוא לא מבין מהחיים שלו במדיה, ומי בכלל עוד מוציא אלובמים על גבי CD. אבל אם יש מישהו שיכול לאבחן מה מת, מה פאסה, מה חלף מהעולם ולאף אחד כבר לא אכפת ממנו - זה פרינס.
• גוגל הוציאה את גירסה מספר 6 לדפדפן כרום תוך פחות משנתיים. המתחרה העיקרי שלו בתחום המשכונים מיותרים בזמן קצר - סדרת סרטי האימה "המסור".
• היום יש יותר מ-5 מיליארד מנויים סלולריים. המשפטים הנפוצים ביותר הם: "איפה אתה?", "לא שומעים", ו-"הבטריה שלי מתה, אני אדבר איתך מהבית". ה-SMS הנפוץ ביותר הוא לא "ערה" כמו שאולי חשבתם, אלא "תתקשר אלי".
  

טכנופובי הוא טור סאטירי