זה קורה כל תשעה באב

תשעה באב מגיע בכל שנה - ואיתו גם הצום, מגילת איכה וכפכפי הקרוקס. אבל יש עוד כמה דברים שחוזרים על עצמם בכל שנה, הנה הרשימה הכמעט מלאה, ואתם מוזמנים לטקבק כללים נוספים: 

זה לא תשעה באב אם לא מופיעות בעמוד השער של העיתון שתי תמונות, האחת ליד השנייה, תחת הכותרת "ליל תשעה באב בירושלים ובתל אביב". בתמונה אחת תראו תימני מדובלל זקן ומסולסל פאות יושב על מחצלת ומקונן ברחבת הכותל, ובתמונה השנייה בתי קפה פתוחים בשדרות רוטשילד בתל-אביב. תקנו אותי אם אני טועה, עיתון אמור לספק חדשות, לא?

זה לא תשעה באב אם הרבנים לא מתייאשים ושוב יוצאים נגד תופעת המפגשים החברתיים ברחבה העליונה של הכותל המערבי בליל תשעה באב. ובכל שנה הם גם יחזרו על אותה הבדיחה: "בכותל - תשעה באב, ברחבה העליונה - ט"ו באב". ואני אומר: אם הרבנים היו מארגנים מפגשים כאלה בט"ו באב, אולי בתשעה באב זה לא היה קורה.

זה לא תשעה באב אם הילדים לא חוגגים עם כדורי הפרי הירוקים של האיזדרכת ("בונגלוסים") שהם זורקים על המתפללים כדי "להגביר את הצער והכאב". ותמיד יהיה את זה שמתעצבן ויוצא מבית הכנסת, ואת הגבאי שיאיים גם השנה להתפטר בעקבות המהומות. אה, ואם כבר ילדים, תגידו, מה הקטע שלהם עם להציג את הלשון הלבנה כדי להוכיח שהם עדיין צמים? 

זה לא תשעה באב אם כבר בערבו של יום, אחרי שחוזרים הביתה מערבית, כבר מרגישים מאוד רעבים וצמאים, ולא מבינים איך זה אמור להימשך עוד 22 שעות. 

זה לא תשעה באב אם ערוצי הטלוויזיה לא מצטרפים לתענית וכמחווה לצמים משדרים תוכניות משעמממות בשידור חוזר מימי חורבן הערוץ הראשון. כמה שנים עוד נצפה באותו ארכיאולוג שכבר מת מזמן, המסביר על חומות ירושלים? ולאחר מכן, כנראה כחלק מהתענית, עוד ישדרו לנו את ג'קי לוי מימי הקוקו והסרפן מחדד חידונים על החורבן.

זה לא תשעה באב אם לא תתלבט האם מותר לצפות בסרט - אולי סרט שואה? סרט אימה? או חדשות שהן ממילא מדכאות? ומה עם קומדיה ממש גרועה - זה נחשב?

זה לא תשעה באב אם לא נזכרים בערב באותה הלכה שיש לישון בתענית עם אבן מתחת לראש, במקום כרית הפוך האהובה. שנים אני חולם להיפגש עם אותו צדיק שמקיים את הההלכה, לראות את פרצופו בבוקר שאחרי ולברר למה הוא נראה "מעוך".

זה לא תשעה באב אם אתה לא רואה נשים בהריון או מניקות שותות מים מפקק של בקבוק פעם בכמה שעות ויש איזה מישהו שחושב שזו הקלה עבורן. נו באמת, כבר עדיף לצום!

זה לא תשעה באב אם הילדים לא מבקשים שתפתח להם את הביסלי, ואחר כך את הבמבה, ולקינוח איזה כיפלי או חטיף מלוח מוזר אחר, ופתאום אפילו זה נראה לך כל-כך טעים.

זה לא תשעה באב אם לא תתלבט האם ללכת לעבודה, ושוב תבדוק מה אומר החוק בנושא יום הבחירה. ואם החלטת כן ללכת, תמיד תתעורר השאלה שאם בבית הכנסת בקריאת מגילת איכה ישבת על הרצפה, איך זה שבמשרד אתה יושב לך על הכורסא האורתופדית והמרופדת, שמתכווננת בגובה ובמשענת הגב? ואיך בדיוק עורכים פגישת עסקים עם כפכפי קרוקס ולשון יבשה?

זה לא תשעה באב אם לקראת סוף היום כמה מנהגים הכרוכים בפעולות פיזיות פשוטות, כמו לכרוך את רצועות התפילין סביב הזרוע בתפילת המנחה, או כמנהג ישראל לעשות עבודות ניקיון אחר הצהריים כדי להכין הסביבה שתהיה נקייה לקראת בואו של המשיח במהרה - אחרי כמעט 24 שעות של צום - נראות פתאום כמו מיני מרתון. 

זה לא תשעה באב אם לא תפגוש כמה מידידך הטובים שבימות השנה הם מגולחים וחלקלקים, ואילו בתשעה באב מגרדים למוות, ונראים כיאסר ערפאת ביום רע במיוחד, כי לא התגלחו מזה תשעה

ימים. וכמו כל בחור מזוקן, למרות התענית והאבל, אל ליבך תתגנב איזו שמחה קטנה לאיד. 

זה לא תשעה באב אם למרות שהתענית הסתיימה, מנהגי האבל ממשיכים עד שעות הצהריים של י' באב. אני מציע ללמוד מאירועי יום הזיכרון ויום העצמאות איך "להבדיל" מאבל ליום טוב. אולי נערוך מיד בצאת הצום טקס הדלקת משואות, נניף את הדגל לראש התורן ונעבור ברגע אחד מאירועי החורבן לאירועי החופש הגדול והקיץ. התאבלנו שלשה שבועות, לא מספיק?

וזה לא תשעה באב אם לא ניזכר בכל שנה באותו סיפור על הרב שראה את תלמידיו יושבים ומתלוצצים בעיצומו של צום תשעה באב, ואיך הוא פילבל עיניו כלפי שמיים ואמר "ריבונו של עולם, ראה כיצד בניך מחללים את יום זה". אז ריבונו יקר, אם לא מוצא חן בעיניך כיצד בניך מציינים את יום תשעה באב, תוכל תמיד בכיף לקחת אותו חזרה אליך. בתודה, אנחנו.