אפשר לומר בביטחון כמעט מוחלט שאופנוע מעופף לעולם לא ישמש חלופה מעשית לתחבורה, אך הדבר לא הפריע לחברת סמסון מוטור-וורקס, חברת הנדסה קטנה השוכנת לרגלי הרי סיירה נבאדה שבקליפורניה, ליטול סיכון ולהיענות לאתגר.
החברה בונה אבטיפוס שמכונה סוויצ'בלייד ("סכין קפיצית") - רכב מרובה מצבים (Switchblade Multi Mode Vehicle), ומקווה למכור אותו כערכה להרכבה עצמית כבר ב-2011.
החלום של כלי רכב מעופף בכל בית מוסיף להתקיים בזכות עיצובים סקסיים והפיתוי שבנסיעה גם על הקרקע וגם באוויר. חברת סמסון בחרה בעיצוב בעל שלושה גלגלים מכיוון שהוא מוגדר כאופנוע, כלי רכב שהתקנות החלות עליו מחמירות פחות מן התקנות של מכונית. לדוגמה, אופנועים אינם מחויבים בפגושים, שיוסיפו משקל ועלות לרכב מעופף.
סוויצ'בלייד: אופנוע מעופף שעוד יעשה היסטוריה (באדיבות Samson Motorworks)
על פי חזונה של החברה, בסוויצ'בלייד האווירודינמי ישבו הנוסעים זה לצד זה במושבי עור, בתוך תא יוקרתי וממוזג שימוקם מאחורי חרטום וכנפונים קדמיים חדי זווית. חברת סמסון עובדת בשיתוף עם יצרנית מערכות טיסה ליצירת לוח מחוונים שיעבור מתצוגה אווירית לקרקעית עם הנחיתה.
לקראת ההמראה, ייפרשו הכנפיים הקצרות של הסוויצ'בלייד בסיבוב על ציר אל מאחורי תא הטייס, ומייצב דמוי עפיפון מרובע יימתח לאחור כזנב. על הקרקע, יתקפלו הכנפיים לתוך תאים דמויי צדפה, שם יהיו מוגנות על ידי שדרית פלדה, ושתי מראות צד גדולות ייפרשו לצדדים.
כדי לשמור על עלות סבירה ולמכור ברווח בעודה צוברת נסיון בעיצוב ובייצור, הולכת סמסון בעקבות יזמי תעופה דומים ומציעה את הסוויצ'בלייד כערכת תעופה, שבה היצרן מרכיב מראש לא יותר מ-49% מכלי הטיס.
החברה מתכננת למכור את הגוף במחיר של 60,000 דולר, אך הרוכשים יצטרכו להוסיף עוד כ-25,000 דולר בשביל המנוע והמערכות האוויריות ולהרכיבם בעצמם. ה"עופנוע" יצריך מנוע של 120-150 כוחות סוס.נשיא סמסון, סם בוספילד, אומר שהוא עוקב גם אחר הפיתוח היזמי של מנועים סיבוביים קטנים, שהם ידידותיים לסביבה יותר ממנועי הבוכנה הרגילים.
בוספילד מאמין בהצלחת הסוויצ'בלייד בזכות המעבר הפשוט בין מצבי התנועה. אם ייתקל הטייס במזג אוויר לא נוח, הוא יוכל לנחות על מסלול קצר - לפחות 610 מטרים, לדברי בוספילד - לקפל את הכנפיים ולסיים את המסע על הקרקע ללא צורך לפרק או להרכיב דבר.
המציאות מורכבת קצת יותר, מכיוון שבארה"ב אסור לכלי טיס לנסוע על כבישים, ויש תקנות מחמירות הקובעות את מרחק הטיסה מבתים, ממתקנים צבאיים, מאזורים רגישים מבחינה סביבתית וכן הלאה.
לסוויצ'בלייד יש גם מתחרים, כגון Butterfly Super Sky Cycle דמוי המסוק, המכונית-מטוס Terrafugia Transition והמכונית המעופפת M400 שטרם הוכיחה את יכולותיה. עם זאת, נראה שהסוויצ'בלייד הוא רכב הכלאיים האווירי-קרקעי המעשי ביותר.
ייתכן שיש לו אפילו יתרון "ירוק": כל המנועים המתאימים לו משתמשים בדלק נטול עופרת רגיל ועומדים בתקנות הפליטה של קליפורניה, המחמירות יותר מן התקנות הכלליות של ארצות הברית.
עובדה זו כשהיא לעצמה ראויה לציון מבחינת הסביבה, מכיוון שפליטה ממנועים של מטוסים פרטיים כמעט אינה נתונה לפיקוח. שיעורם הקטן מאוד בין מנועי הבערה המזהמים א
| מטוס ללא הפסקה |
|
| טיסה היסטורית: המטוס הסולרי נחת בהצלחה / AFP |
|
ניצחון נוסף לשוחרי האנרגיה הנקייה: המטוס הסולרי שהמריא אמש בשוויץ הצליח לטוס לאורך כל הלילה כשמנועיו פועלים בכוח אנרגיית השמש שנצברה במהלך היום. היעד הבא: טיסה סולרית מסביב לעולם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
גם הגוף של האופנוע המעופף מתוכנן כך שיהיה ידידותי לסביבה יותר ממכונית: המרכב יהיה עשוי מפוליפרופילן מחוזק (מבחינה טכנית, אפשר למחזרו) המשמש גם במכלי מזון ומסומן בספרה 5, שיורכב על גבי מסגרת של צינורות פלדה.
"מנקודת מבט מדעית",אומר נ' ס' נטראג', ראש המחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת ווילנובה, " אפשר בהחלט לבנות כלי טיס שיכול לנסוע גם על כביש מהיר".
עם זאת, הוא מציין שמערכות מורכבות מותאמות למטרה אחת בלבד. ולכן, כשמדובר באופנוע מעופף, יהיה צורך בפשרות עיצוביות ותפעוליות שיאפשרו לו לבצע את שתי המשימות.
לדוגמה, מטוסים אזרחיים חייבים להיות חזקים יותר ממכוניות. "אם אתה חוטף כיפוף בדלת המכונית, אז אין לך בעיה", אומר נטראג'. "אבל אם הכנף שלך חוטפת כיפוף, אינך יכול לטוס".
הטייס ומדריך הטיס ג'פרי גייבל מבלמונט שבמסצ'וסטס אומר שכלי רכב כמו הסוויצ'בלייד יהיה חייב בתחזוקה על פי התקנים המחמירים של סוכנות התעופה הפדרלית האמריקנית.
בוספילד מודע לכל זה, ובדומה לחלוצים רבים לפניו, הוא ממשיך לדחוף קדימה ולמעלה. הצעד הבא שלו יהיה בדיקות במנהרת אוויר. בשנה הבאה אמור להופיע אבטיפוס באישור סוכנות התעופה, ולאחר מכן עשוי להגיע רגע היסטורי בתולדות התחבורה האישית.
הכתבה התפרסמה בגיליון יוני-יולי של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל"
בהוצאת אורט.
