קרפצ'יו שניצל ברוטב מיקרוגל

התהייה הראשונה שלי למראה השף ארז קומרובסקי המפרסם לפתע את קציצות הכרובית והגבינה של "טבעול", או את השף רפי כהן המתענג לפתע על חומוס תעשייתי, היא "אתם רציניים?". מכיוון שאני יודע בוודאות שהתשובה היא "לא, אנחנו מתפרנסים", נותר לי רק לתהות לאיזה דרגות של נואשות כלכלית מגיעים כיום שפים ישראלים מצליחים שהם נאלצים למכור במשקל פירורים מכבודם המקצועי.

ארז קומרובסקי צד קציצות כרובית

אתם לא צריכים היכרות אישית עם שום שף רציני על מנת לדעת כי האנשים האלה לא יגעו במקל (או, במקרה של קומרובסקי, במקל גלילי מעושן קלות בתנור עץ) בסחורה שאותה הם מפרסמים. חומוס תעשייתי הוא הרי הדבר הזה שאם החוק הישראלי היה רק טיפה יותר מתחשב קולינרית, הוא היה מחייב את כולנו לשים ולנייד בשקיות חומות אטומות. אני מבין שהחומוס הנפוץ הזה הוא מסוג הסטיות הקלות שרובנו מרשים לעצמנו, אבל בדיוק כמו פורנו באינטרנט, גם בשביל זה הומצאו דלתות, ואף אחד לא רוצה לראות בטלוויזיה שף מוערך – סלחו לי על הצרפתית – מביא ביד ניגוב תקני מתוך מיכל פלסטיק.

גם כאשר שאול בן אדרת רותם את תהילת מסעדתו לטובת המלצה על הבשרים הנמכרים ברשת קמעונאית בינונית אתם יודעים כי השף עצמו, מן הסתם, מקבל את אספקת הבשרים השוטפת שלו במקומות אקסקלוסיביים בהרבה, בדיוק כפי שקומרובסקי לא יגיש לאורחיו קציצות טבעול. האם מישהו – משרד הפירסום, הלקוח או השפים עצמם – באמת מאמין כי מישהו באמת מאמין? יותר מזה: האם כת המאמינים שטיפחו בהתמדה השפים האלה סביב מפעלותיהם ומסעדותיהם תמשיך להאמין לאחר שראתה את יושרתו המקצועית של בעל הבית מוצעת למכירה וגם נרתמת לעגלה מסחרית שאין ספק שהאיש אינו באמת נוסע בה?

אני מכיר את הקונצנזוס הברנז'אי הפנימי לפיו פרסומות הן אלוהים חיים ואתה לא אומר לא לבורא דירה חדשה – כולנו זקוקים לכסף וכמה פעמים בחיינו עוד נזכה לנס הנדיר שבו הוא פשוט נשפך עלינו בתמורה לדקה מזמננו וכל הקרדיט המקצועי שצברנו במזומן – ובכל זאת; אולי כדאי למתוח את קו הגבול שאחריו מתמוסס קרדיט הזה לחלוטין. למשל כששף עטור תהילה מנסה למכור לי קציצת סויה קפואה בשקית.

העניין הוא שאנשים זהירים יותר – אהרוני או מיקה בקמפיינים לדטרגנטים לסוגיהם – לפחות אינם ממליצים ישירות על מזון שאותו, מן הסתם, לא היו ולו מרחרחים. המוצר אינו מאתגר או תובע ישירות את סמכותם המקצועית. אם מיקה בוחרת לשתף אותי בהעדפתה לאבקת כביסה מסוימת, אני מוכן לתת לה להנות מחמת הספק. אבל את החומוס התעשייתי, בחייאת, תשאירו לג. יפית, האישה שכולנו מאמינים שניסתה, וגם מוכנה לנסות, הכל, בתוספת המלצה חמה.