"אני אחתל ואת תשטפי כלים"

זה מה קורה כשמנסים לתת רצפט פשטני לסוגיה מורכבת והיום על שולחננו סוגיה מורכבת כדבעי: איך מחלקים את התפקידים ותחומי האחריות בין אדון טסטוסטרון וגברת פרוגסטרון, להלן אמא ואבא. יש פה ושם קוראים שדוגלים עדיין בגישת "כולם עושים הכל", יעני בלי חלוקות, אבל לרוב האנושות מגדלת העוללים ברור שבית הוא ארגון לכל דבר. הוא צריך להתנהל. הוא צריך נהלי עבודה. זאת לא התובנה הכי רומנטית בעולם, אבל אם תעבדו מסודר, בזמן שיתפנה לכם אולי תוכלו לעשות רומנטיקה. ככה שהעסק יוצא משתלם רגשית וכלכלית. עקרונות של חלוקת תפקידים שפויה בתוך הבית. טייק ראשון. אקשן.

א. נוחות היא לא מילה גסה

יש את המטלות שמתלבשות באופן טבעי על בן זוג זה או אחר – כי הוא טוב בזה, כי יש לו נטיה גנטית לזה, כי ככה בא לו. הוא מרגיש בנוח לקחת אותם לפארק ולקלח אותם, היא מעדיפה להיות איתם בלילה עם סיפורים מתוקים וקסומים. כל עוד אין התנגשות בין הרצונות (ותמיד יש התנגשות, עיינו בסעיפים הבאים), אל תהיו חוכמולוגים – תזרמו עם ההעדפות הטבעיות שלכם, והתעלמו מנשמות טובות יודעות–כל שתאמרנה לכם ש"זה מקבע את הילד, זה עלול להכניס בו סטריאוטיפים" או מנטרת הקסם המיותרת ביותר של שנות האלפיים "זה עלול לעשות לו טראומה". חליק, תרגיעו. אנחנו מנסים לנהל פה חיים אפשריים ולא לפתוח מכון להתפתחות הילד.

ב. רוטינות אפשר לשנות 

למרות האמור בסעיף א', אל תתאהבו במטלה או בתפקיד. בין כה וכה החיים יחייבו אתכם לאלתר ולהחליף מטלות מדי פעם. זה בלתי נמנע, אבל אני מכוון לנקודה קצת אחרת. אחת לכמה זמן הכניסו שינוי יזום ברוטינה. אם את רגילה לעשות את שיחות הנפש עם הבת המתבגרת כי בעלך מעדיף לתנות אהבים עם תנינים ולא לנהל בדל שיחה על חזיות ומחזרים, זה בסדר, אבל אחת לחודש לא יקרה שום אסון אם הוא יקח אותה לשעתיים סרט ושיחה אחד על אחת. הצד החמוץ של המשוואה מבחינתך הוא שגם את תידרשי לעיתים לצפות באימון הכדורגל המיוזע של הפרחח הצעיר עד תומו.

ג. הקריירה הרגילה והקריירה המשוגעת חייבות להסתדר

יש אנשים שיש להם קריירה רגילה, דהיינו, עבודת שמונה עד חמש בארגון, חמישה ימים בשבוע. בד"כ מדובר בשכירים (אבל לא בהכרח). יש גם קריירות משוגעות – מנהלי פרויקטים מונחי דד-ליינים מוטרפים, חיילי היי-טק שממריאים הלוך ושוב מעל אוקיינוסים כחולים וסתם עצמאיים ועצמאיות שמנהלים עסק שדורש תדלוק מתמיד וכניסה אל תוך הוריד.

כשאיש הקריירה הרגילה ובעל הקריירה המשוגעת מתאהבים ומתחתנים, נרקם לו חוזה עבודה קצת מסוכן: מכיוון שידוע לכל נשא DNA שילדים זקוקים לבסיס יציב ובטוח, הקרייריסט המשוגע אומר לרגיל – "אתה תיקח על עצמך את הילדים, אני אביא את הכסף וככה נהיה כולנו מרוצים ועולצים". תיזהרו, נשמות שלי, תיזהרו. לא מעט זוגות קרסו כיוון שלא יכלו באמת לעמוד בחוזה הדרקוני הזה. יושב הבית גילה עם הזמן שגם הוא זקוק למזון להערכתו העצמית בצורת עיסוק מאתגר יותר והקרייריסט גילה שהנתק הכפוי מהחיתולים והשיעורים הופך לו נעים יתר על המידה או בלתי הפיך עם השנים והמרחק.

אנשים ונסיבות משתנים עם הזמן, חוזים ישנים מצריכים עריכה מחודשת, וכסף הוא ללא ספק אלמנט חשוב מאוד, אבל לא ישות קדושה שהזכרתה אמורה לסתום לאלתר כל טיעון נגד.

ד. אל תהיו מנייאקים!

תהיו נדיבים, תציעו עזרה, תבדקו, תדברו, אל תנברו בצלחת של האחר, בקיצור – חלוקת התפקידים אינה משחררת אותנו מהצורך להיות בני אדם. משפחה בשנות האלפיים היא ישות שבירה ופגיעה יותר ואחד האלמנטים שמחרבים אותה הינו מצב שבו בן זוג אחד ממנטר (מלשון מנטרה) לעצמו: "אני בסדר, אני עומד בהתחייבויותיי, ממלא את חלקי בעסקה – אז שהשני ישבור ת'ראש עם המטלות שלו ויפסיק לזבל לי בשכל".

בין כה וכה הורות בישראל המודרנית היא חוויה בודדת יותר ואין צורך להוסיף עליה מצב שבו בן זוג אחד חש שהוא ננטש ע"י האחר. המלצה פרקטית מיידית: תתעדכנו זה בעולמו של זה, דברו, שתפו. המלצה פרקטית שניה: תזרקו לפח את מחברת החשבונות המנטלית ותספרו עד 726 לפני שאתם מותחים ביקורת על בן הזוג. האמת המטרידה היא שרובנו לא ממש יודעים ידיעה אינטימית מה עובר על כל אחד מחברי הצמד. שני אנשים חיים תחת גג אחד ולא תמיד מבינים את אופי הקונפליקטים שהפרטנר שלהם חווה.

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג ומנחה סדנאות וקורסים בנושאי חשיבה יצירתית והורות.