לפני כשבע שנים, מישהו ב-HOT קיבל החלטה נבונה במיוחד: להעביר את ביפ, ערוץ הנוער של חברת הכבלים, מתיחת פנים שבסופה יוגדר כערוץ הצחוק הישראלי. ממש כמו שלאמריקאים יש את קומדי סנטרל ואת TBS, רצו גם אצלנו משהו דומה, והחזון - נראה מבטיח.
אבל משהו קרה לערוץ המופרע של המדינה, משהו ששבע שנים מאוחר יותר גרם לאותה פונקציה ב-HOT להסיר את הערוץ בסוף 2010 ולהחליפו בקומדי סנטרל. אז איך התרסק חזון הצחוק של הערוץ ההוא?
כוכבי ערוץ ביפ. מה השתבש בדרך? (צילום: רמי זרנגר)
כבר מהתוכניות הראשונות שעלו בערוץ המחודש, אי אז ב-2003, אפשר היה להבין שאף אחד בביפ לא מתכוון לדפוק חשבון.
| החלטה סופית |
|
| ערוץ ביפ יורד, יוחלף בקומדי סנטרל / ynet |
|
ערוץ הצחוק יסיים את שידוריו בסוף 2010 ויוחלף ב-Comedy Central הבינלאומי, בו ישולבו גם תכני מקור. HOT: "מודים לביפ על עשור של שיתוף פעולה" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
ככה זה, כשאתה לא בערוץ 2 (גם אם אתה נמצא בבעלות של ערוץ 2) אתה יכול לעשות מה שבא לך, ואף הרבה יותר מכך.
אלי פיניש, אז קומיקאי צעיר, הקים את "אלי נגד העולם", תוכנית בידורית-תחרותית; שי ודרור, אז כוכבי רדיו צעירים יחסית, העלו תוכנית מערכונים סאטירית שנשאה את שמותיהם, וממנה נולדה בהמשך גם "זו ארצנו"; איל קיציס וטל פרידמן, עוד לפני "ארץ נהדרת", כיכבו ב"החטא ועונשו" (מי לא זוכר את תפקידו המכונן של פרידמן בתור אלוהים?); "הרצועה" הפכה לסדרת קאלט; "מ.ק. 22" על עשרת פרקיה הקצרים היתה ל"סאות'פארק" הישראלית; ואפילו היתה תוכנית ריאליטי - "האקדמיה לצחוק", שאולי לא הצליחה בהכתרת הסטנדאפיסט הבא של ישראל עם זכייתו של צחי אירני, אבל כן הביאה לעולם כישרונות גדולים כמו אבי נוסבאום והדר לוי.
גם ההמשך היה לא פחות טוב, עם "המאסטרו" של צביקה פיק, "דאבל דייט", רנו פסקאל לחובבי הז'אנר ו"בהפרעה", השעשועון הפסיכי של עידו רוזנבלום, אחד מרשימה אדירה של טאלנטים גדולים שנולדו ב"ביפ" והפכו לכוכבי ענק.
אבל עם השנים, משהו רע קרה לביפ. אם תחפשו ותנברו ודאי תמצאו גורם אנושי מסובב שפגע בתכנים, או מחסור בקו מוגדר ובעיות בעיצוב לוח השידורים. אבל מה שנדמה שהיה למחלה הכרונית של ביפ יותר מכל הוא בעיקר עייפות החומר.
אבי ביטר. אחד מסמלי המפולת (צילום: ביפ)
העשייה מלאת החזון והאמביציה של קודקודי ביפ, כך נראה, הלכה ונעלמה משידורי הערוץ, ותוכניות קאלט כמו "המאסטרו" של פיק הוחלפו בגרסאות הדהויות שלהן, להלן "אבי ביטר חי בסרט"
ו"הבובלילים". גם "מהדורה מוגבלת" הוחלפה ב"לילה בכיף", שבתחילתה היתה נעימה לעין אבל בהמשך הפכה לאוסף טקסטים קבועים ולא מצחיקים.
שעשועונים כמו אלה של רוזנבלום וגם של קיציס ופרידמן הוחלפו ב"סיימון" המיותרת ו"היכל התהילה" המטופשת, וגם השטיקים של אפרת אברמוב, אבי אטינגר, יובל שגב וגיל קופטש התגלו בשנים האחרונות ככאלה שלא מצליחים לגרות בהצלחה את בלוטות הצחוק.
אבל מעל לכל, מה שמסמל את קריסת הרעיון של ביפ הוא העדר תפקודו כבית גידול לכוכבים הבאים. התעוזה והחוצפה של הצעירים שהיו בתחילת הדרך לא שחזרה עצמה בביפ של 2009 ו-2010, ולמרות שסביר מאוד להניח שבחוץ מסתובבים עשרות אם לא מאות טאלנטים בפוטנציה, הם כבר לא מצאו עצמם מידפקים על דלתות הערוץ כבעבר.
אברמוב ואטינגר. השטיקים כבר לא עובדים (צילום: יוסי צבקר)
כמות אדירה של יצירה מקורית היתה בביפ לאורך השנים. אולי יותר מבכל ערוץ אחר הושקעה חשיבה בתוכניות מקור מופרעות ומעולות,
רק שכאמור אלה הידרדרו לכדי מבוכה טלוויזיונית ששיאה כמובן ב"יאללה נקסט"
האווילית של אברמוב את אטינגר שעלתה לאחרונה. וכאן המקום להסתכל קדימה, אל היום שאחרי.
השאלטר יורד, ואת ביפ יחליף קומדי סנטרל האמריקני, בו לצד ג'ון סטיוארט, שרה סילברמן והילדים מ"סאות'פארק" ישולבו תכני מקור. וכאן הנקודה החשובה. אלה, כך לטעמי, צריכים לפעול על פי המודל הישן של ביפ, שסיפק בסיס איתן ליצירה ישראלית מצחיקה ומטורפת.
קחו את הערוץ של פעם, למדו את ההיסטוריה, עצבו אותו בצלמו ובדמותו של ערוץ שמתאים לשידור ב-2010, וצאו לדרך. רק תעשו טובה - אל תשדרו לופים של "חברים", "סיינפלד" וגם לא של "אלף" כמו שהורגלנו בשנים האחרונות. באמת שלא בשביל זה יש ערוץ צחוק בישראל.
