המחלוקת שפרצה לאחרונה סביב נושא הגיור, מעלה על סדר היום של החברה הישראלית שאלת יסוד מהותית - באיזו מידה מדינת ישראל חייבת להתייחס ולהתחשב באמונותיהם, דאגותיהם ודעותיהם של אותם יהודים שאינם חיים בארץ?
כל ממשלה בישראל נדרשת להתמודד באיזושהי נקודת זמן עם שאלת זו. עליה לתמרן בין האג'נדות הפוליטיות של חבריה לקואליציה, שעבור חלקם היהדות הליברלית אינה רלוונטית כלל ועבור חלק אחר היא מהווה שק אגרוף נוח שסביבו ניתן לאגד את תומכיהם בישראל ובעולם, לבין אחריותה לממש את החזון הציוני המאתגר את ישראל להוות הבית הלומי של העם היהודי כולו.
יהודי ישראל ויהודי התפוצות נמצאים היום בפרשת דרכים שבה כל אחד צריך להחליט אם ברצונו להמשיך לתפקד כחלק מעם אחד. עבור יהודי התפוצות השאלה המרכזית אינה אם הם מוכנים לבצע "קפיצה של אמונה" ולתמוך בכל מדיניות, חקיקה או פעולה של ממשלת ישראל, הכנסת, או החברה הישראלית, אלא אם הם מוכנים לבצע "קפיצה של נאמנות" ההופכת את המחויבות האיתנה לישראל לחלק מרכזי והכרחי בחיי היהדות המודרניים.
מחויבות זו אינה מובילה להסכמה שבשתיקה, אלא לעיתים דווקא מחייבת ומעודדת התנצחות וביקורת. היא דורשת התחייבות לא לישראל כפי שהיא, אלא לישראל כפי שהיא אמורה להיות, ומוכנות להשקיע ולתרום בהבנייתה של ישראל זו.
אנחנו הישראלים, על אף אמירותינו הבוטות, כמהים לאהדה ולתמיכה של יהדות העולם. הבעיה שלנו היא שלעיתים קרובות איננו מוכנים לעשות את מה שדרוש כדי לתחזק את האהדה הזו ולתמוך בה. אנחנו חושבים שכל שעלינו לעשות הוא לנופף ב"משבר הצבאי היומי" שלנו כדי לגייס את יהדות העולם ולקצור את הפירות הפוליטיים והכלכליים.
ישראל כבר אינה יכולה לטעון שהיא הכרחית להמשך הקיום היהודי או שהיא בעלת זכויות מיוחדות על יהדות העולם. המשך הקשר בין ישראל ויהדות התפוצות תלוי עתה ביציקת משמעות וחשיבות לקשר זה.
יהודי העולם, בפרט אלה המתגוררים בצפון אמריקה, יצרו לעצמם בית יהודי חיוני ושוקק חיים. אם ישראל רוצה להוות חלק חשוב בחייהם היא חייבת ל"הרוויח" זכות זו בהיותה מקום אשר בו שולטים הפלורליזם והגיוון הדתי, מקום אשר בו ל"יהדויות" שונות של היהודים יש דריסת רגל ומקום של כבוד.
היא מוכרחה להיות מקום שבו מדיניות החוץ והביטחון הינן מוסריות וניתנות להגנה הן מבחינה פוליטית והן מבחינה מוסרית. היא חייבת להיות מקום אשר בו המחשבה כיצד מדיניות זו או אחרת תשפיע על יהודי התפוצות הינה חלק אינטגראלי משיקולי מערכת קבלת ההחלטות הפוליטית שלה.
הגיעה השעה להפסיק להתלונן על התהום הנפערת תחת יסודות עמנו, ולהתחיל לבנות את היסודות מחדש. הצעדים הראשונים הינם להימנע מפעולות המעמיקות את הניכור ההולך וגדל אשר מאיים לצאת מכלל שליטה.
יהדות העולם חייבת להיות זהירה לגבי העימותים אליהם היא נכנסת ולהיזהר לא לתת לפוליטיקה זרמית לגרור אותה לעימותים שוליים ולא מהותיים. ישראל מצידה חייבת להימנע משימוש בשפה ובמדיניות שיש בה לפגוע ביחסים בינינו. עליה להיזהר לא רק מלגרום פגיעות חדשות ביחסים עם יהדות העולם, אלא להתחיל לאחות את מכאובי העבר ולמסד מדיניות של החלמה. הגיעה השעה להשיב את הנאמנות ההדדית והמחויבות המשותפת ולחבור יחדיו לבניית מדינת ישראל שתשמש אבן פינה לברית חדשה ומשותפת בין כל מרכיבי עמנו.
הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן בירושלים
