הרצח בנתניה מזעזע, אך הייחוס שלו לאוכלוסיית חולי הנפש מטעה ומסוכנת. ההגדרה חולה נפש היא קלינית-רפואית ואינה קשורה לאלימות בחברה שאת חלקה אנו מזהים במקרים חריגים כגון אלו. דווקא מבחינה מחקרית חולי הנפש מעורבים במקרי אלימות באחוז נמוך באופן ניכר ביחס לאוכלוסיה המכונה בפי רוב "נורמטיבית".
הכותרות הגדולות והמפחידות שמילאו את אמצעי התקשורת ממלאות תפקיד של חיזוק הפחדים שיש לאנשים רבים מאלה השונים מהם. אמירות ש"חולי הנפש אלימים" או "מסוכנים לחברה" מוטעות ורחוקות מהמציאות. הן מחזקות את הסטיגמה שנובעת ברובה מבורות ומובילה לפחד וריחוק לא מוצדק.
בשנתיים האחרונות הקמתי פרויקט לתעסוקה שיקומית של חולי נפש. בפרויקט המשתקמים
| מתמודדים עם הסטיגמה |
|
| הצצה: כיצד נראים הקולות בראשם של נפגעי נפש / שלומית שרביט |
|
שתי קבוצות של מתמודדים עם פגיעת נפש, עולים באומץ לב על במה ומציגים את סיפוריהם האישיים. הם מספרים על הקולות שנשמעו רק בראשם, החלומות והשאיפות, הקושי להתקבל ללימודים ועבודה, למצוא זוגיות או להתמודד עם תופעות הלוואי של התרופות. תופעת הלוואי הקשה במיוחד, לדבריהם, היא הסטיגמה החברתית על פיה אנו מתייגים אותם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
עובדים בבתי קפה ומסתובבים דווקא ובאופן מכוון במקומות ציבוריים. בדרך זו הצלחנו לצמצם את הסטיגמה העצמית של העובדים בפרויקט ויותר מכך את הסטיגמה החברתית של האוכלוסיות הנפגשות איתם.
כעשרים אחוז מהאוכלוסיה מתמודדים עם פגיעה נפשית מסוג כלשהו. מעבר לקשיים בהתמודדות עם המחלה עצמה, נאלצים המתמודדים עם מחלת הנפש, להתמודד גם עם סטיגמה חברתית קשה הדבקה בהם ומצרה את צעדיהם גם בניסיון להשתלב בקבוצות חברתיות, בקבלה לעבודה, יצירת זוגיות וכו'.
חבל שדעת הקהל חוזרת לאותם דימויים המוכרים מסרטים הוליוודיים ולא נצמדת לעובדות ולמציאות. כותרות גדולות ומפחידות על "חולי הנפש" משקפת יותר מכל את חוסר הביטחון של החברה להתמודד עם האלימות שבה ועם ההתנהגויות החריגות בתוכה. פוקו כבר הצביע על הניסיון של החברה ליצר הבניה חברתית המדירה מן הכלל את חולי הנפש כדי להאדיר את עצמה.
התנהגות כלי התקשורת ודעת הקהל בקשר לרצח בנתניה מצביעה יותר מכל על חולשתה של כלל החברה בהתמודדות עם מקרי אלימות קשים בקרבה, ואין בו קשר לאוכלוסיית חולי הנפש.
- הכותב מנהל פרויקט תעסוקה שיקומית חברתית סביבתית, "סיפור חוזר".
