זוכרים את הפעם האחרונה שניפחתם בלון לילד, ניפחתם קצת יותר מדי והוא התפוצץ ברעש גדול ומפחיד? בדיוק כמו אותו בלון שיתפוצץ בנקודת זמן שלא ניתן לחזות, נראה מצבם של אבות גרושים שצוברים עוד ועוד כעס ותסכול. בשלב מסוים שלא ניתן לצפות מראש, פשוט מתפוצצים. הקיצוניים שבהם אפילו מתאבדים או רוצחים את ילדיהם.
מי יכול לחזות את נקודת השבר? בחברה תרבותית אנו למדים מגיל צעיר שרצח הוא אקט לא מקובל, ואין לו שום הצדקה. אז מה קרה לאותם אבות גרושים שהגיעו למצב בו רצחו את ילדם? אין תשובה אחת, ברורה ומובהקת.
אבל חשוב להבין את מצבם של האבות הגרושים: מרגע הגירושים, המדינה כבר לא מכירה בהם כהורים לילדם.
• אבות גרושים מוגדרים בחוקי מדינת ישראל כהורים סוג ב'. החוק מספק לאם הגדרה הורית מועדפת (משמורן) למעט מקרים חריגים ביותר, והאב בעצם צריך להילחם על הורותו. מלחמה לא נעימה כלל וכלל שרבים פשוט לא עומדים בה. כל אחד מגיב למצב בהתאם לאופיו ולסף השבר שלו. חלק נוטשים את הילדים, חלק נאבקים על הורותם. לצערינו, חלק אף מתאבדים או רוצחים את ילדם.
• הנורמות המקובלות היום בבתי המשפט הן שברירת המחדל היא שהילד ישן אצל האם. לינה אצל האם נחשבת לאקסיומה משפטית. לעומת זאת, על האב להוכיח שהוא ראוי לכך שילדו יישן אצלו, שהוא כשיר להלין את ילדו בביתו.
• סכום המזונות שנדרשים אבות גרושים לשלם בישראל הוא גבוה ביותר. בהערכה גסה ניתן לומר שאבות שמשכורתם קרובה לשכר הממוצע במשק, ולהם שני ילדים ויותר - נידונו ביום חתימת הסכם הגירושים לחיי עוני.
• כל הערים והרשויות בארץ שולחות דברי דואר (למשל מסמכי רישום ושיבוץ למוסדות החינוך) רשמיים רק לכתובתה של האם. האב לא מקבל מסמכים אלו ובכך בעצם מנותק מקבלת כל החלטה בכל הקשור לרישום ילדיו למוסדות החינוך. ישנם מקרים רבים בהם האם פשוט רושמת את הילד לבית ספר, ולאב נודע על כך מפי הילד עצמו. האם בכלל ניתן להסביר במילים את הרגשתו של האב במקרים כאלו?
לפיכך לצערנו, הגופים השונים ובעיקר המערכת החוקית בישראל מקדמים מצב של ניתוק האב והחלשת כוחו בגידול הילדים בעת גירושים. המערכת כיום לא בנויה למצוא פתרון מהיר לטובת הילד, ובעוונותיה מעודדת ריב וזדון בין ההורים המתגרשים.
אבל החוק חייב לאפשר באופן אוטומטי גם לאב, בדיוק כמו לאם, תפקיד רחב מספיק בגידול ילדיו. כך הקונפליקט בין ההורים בתחום זה יצטצמם למינימום האפשרי ושניהם יישאו בפועל באחריות ההורית.
האם לא ראוי לעצור לרגע ולחשוב מה ניתן לשנות על מנת להפחית את רמת הקושי והשפלתם של אותם אבות גרושים? לא בטוח שאם האב הגרוש יקבל יחס יותר הוגן והגון ממוסדות המדינה, יימנע הרצח הבא. כאמור, לא ניתן להבין מה הטריגר שמביא את אותם אבות לחצות את אותו קו מוסרי וערכי ולרצוח את ילדם. אבל אולי שווה לפחות לפעול במישורים הניתנים לשינוי?
גיא רוה
, אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה.
