לא עושה שלישיה, לא במיטה ולא בכלל
כמה בחורים צריך כדי להחליף נורה בדייט עם גולדי? נראה שיש כאלה שחושבים שהתשובה היא יותר מאחד. למה, בעצם?
הזן הראשון פשוט יתחיל באיזה הצגת רצון לצאת איתי, ולמרות שהצגת הרצון תהיה כמו מצגת פאואר-פוינט מושקעת עם פעלולים ברקע, סביר להניח שהוא יתאדה אם יש לו משהו יותר טוב לעשות באותו ערב, כמו משחק כדורגל או תור לכריתת אונה.
הזן השני הוא הזן המחזר, ששם לו למטרה לצאת איתי, ולא מסתפק בהפרחת דיבורים לחלל האוויר, אלא מגבה אותם במעשים ובקביעת מקום ושעה לפגישה תלת ממד.
עד כאן הכל טוב ויפה. אבל מה קורה שבמקום להגיד לי "יש מקום נורא נחמד, מה דעתך להיפגש בו?", אני שומעת "אני וחבר יוצאים היום למקום נורא נחמד, את מצטרפת?".
פאוזה.
לא שיש לי בעיה לצאת עם עוד שני אנשים. רבאק, אין לי בעיה להיות במרכז של 50 אלף אנשים, וכן, אני מבטיחה שבעיות המגלומניה נמצאות בטיפול מקצועי. העניין הוא שאם בחור שחיזר אחריי זמן מה מוצא לנכון לצרף חבר לפגישה, מה זה אומר על הרצון שלו ב-א-מ-ת להכיר אותי?
אז למה הוא עושה את זה?
אולי הוא לא רוצה לבזבז את זמנו לריק? כן, אנשים שמחפשים זוגיות הם אנשים שיש להם עוד "מטלה" בחיים בנוסף לשאר מטלות היום והלילה. ברור שזמן זה משאב מאוד יקר, ובטח בקצב החיים המטורף בעיר הגדולה. האם דייט משולב ביציאה עם חבר הוא בעצם ניצול מקסימלי של המשאב הזה, הזמן? במקרה הכי גרוע, אם אני לא מהווה אטרקציה עבורו, לפחות הוא יידע שבילה את הערב עם חבר ולא שרף אותו לשווא.
ייתכן שהוא מפחד משעמום? כולנו יודעים שדייט זה אירוע שעלול להיות משעמם כמו שלב ספירת הנקודות באירוויזיון. אולי אותו בחור, גם אחרי שיחת הטלפון המקדימה לדייט, חושש שמא הכימיה שעבדה בטלפון לא תעבוד במציאות, ולכן חושב שיש להביא שחקן חיזוק שישעשע אותו בסיפורים אם הבחורה שתגיע תהיה משעממת (בינינו, התיאוריה הזו קצת נופלת בשל היכרותי עם המין הגברי. נכון, טרם פיצחתי את האטום, אבל הספקתי לדעת שכל זמן שהבחורה יפה בעיניו, לא יהיה אכפת לו אם היא משעממת).
ואולי בכלל זה עניין של הפעלת שיקול דעת. יכול להיות שהוא נכווה בעבר, הגיע למסקנה שאיננו יכול לסמוך על שיקול דעתו בבחירת בחורות, ולכן מצרף עוד דעה של חבר, כאילו הייתי במיונים של "דייט נולד" ששופט אחד לא מספיק כדי לקבוע מי תעבור לנבחרת.
השילוש הקדוש – הבחורה, הבחור וחבר הקודש
בעצם, יכול להיות שזו בכלל מחמאה? הרי אם יש משהו שיכול להביך בחור, שלא לומר לפגוע לו במוניטין, זו העובדה שיצא עם מכוערת. נו, אגו גברי. האם העובדה שהוא מצרף אותי ליציאה משותפת עם חברים בעצם אומר שהוא החליט שהשווי שלי גבוה, כזה שלא יעשה לו בושות מול החברים, שלא לומר ממש גבוה, כדי לנופף כאילו הייתי איזה פרס שניתן לו ע"י האקדמיה בקטגוריה "מי הצליח לצאת עם כוסית על"?
ואולי זה כלל לא קשור בבחור. אולי זו אני. כן כן, אני והאישיות הצבעונית, המתפרצת והמאוד לא חד-ממדית שלי. כן, ייתכן שאישיותי הדציבלית, הצחוק המתגלגל (בחיי שמישהו שיצאתי איתו פעם הציע לי לעשות ממנו רינגטון) או האופי הלא רגוע שלי הם שגרמו לבחור להביא תגבורת.
בפראפראזה על הבדיחה - "כמה בחורים צריך כדי להחליף נורה בדייט עם גולדי?". נראה שיש כאלה שחושבים שהתשובה היא יותר מאחד.
ואולי אני לא צריכה לחשוב על דייט-שלישיה כעל משהו גרוע? אולי יש פה (עוד) חצי כוס מלאה? אולי זו בכלל אפשרות להכיר מישהו נוסף? אולי אני צריכה לחשוב על זה בהזדמנות בשבילי ולא לפסול מיד, שמרנית שכמוני?
לא, הכוונה לא להזדמנות לשלישיה, אלא הזדמנות שאם הבחור שאיתו אני יוצאת לדייט לא מוצא חן בעיניי, אכיר את החבר שלו ואחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה, וזה שבא אחריו.
ואז נשאלת השאלה אם הבחור המחזר אינו מפחד מתחרות עם החבר על ליבי ועל שאר חלקי גופי? האמת שזה קורה בסרטים אמריקנים עטורי קיטש ומוזיקת רקע דביקה להחריד. מצד שני, למה שזה לא יקרה בתל אביב? הרי הלחות דביקה ומחרידה פה באותה מידה.
נראה שהתנהגות כזו נופלת תחת הקטיגוריה של המועמדות לאוסקר בקטגוריית "התנהגויות של בחורים שלא נבין לעולם". במקרה הזה רוב הבחורים לא ייקחו פסלון זהב הביתה, אלא יקבלו תשובה שלילית מהבחורה ויילכו לבר השכונתי רק עם החבר.
למרות טענתי שאי אפשר לשים את כל המין הנשי תחת אותה קטיגוריה וכל אשה שונה מרעותה, יש דבר אחד שאני יכולה לומר (כמעט) בפה מלא על אחיותיי למגדר: הן אוהבות להרגיש שמשקיעים בהן. לא השקעה של מתנות יקרות ערך, אלא של תשומת לב ויחס הולם. ובחור שמוכן לתת לי תשומת לב בלעדית, בלי להזדקק לחבר טלפוני או לחבר אמיתי, אולי לא יזכה באוסקר מזהב - אבל יזכה בזהב. בחורה זהב.
לפנייה לכתב/ת 
