סימן שאלה ושמו צבא לבנון

מדוע קרתה תקרית הירי בגבול לבנון? אם להודות על האמת - את השאלה הזו שואלים לא רק בישראל. רבים שואלים אותה הערב גם בלבנון - החל מהנשיא מישל סולימאן, דרך ראש הממשלה סעד אל-חרירי, הנופש בכלל בסרדיניה, וכלה אפילו במזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה.

כל אלה, ולא רק הם, הופתעו מהתקרית. ככל שנוקפות השעות, נראה כי אש הצלפים המדויקת שנורתה לעבד כוח צה"ל הייתה יוזמה מקומית מאורגנת, ולא פרי טירוף של חייל אחד מוכה שיגעון. כנראה שעמדו מאחוריה דרגי השטח שבין מפקד פלוגה למפקד חטיבה.

אש בלבנון - עדכונים אחרונים ב-ynet:

• יוניפי"ל לצה"ל: לא היתה סיבה לירות עליכם
• המג"ד שנהרג הבטיח לילדיו: "מגיע מחר לחופש"
• לפצוע כבר יש צל"ש: "אוהב לתרום למדינה"
• ארה"ב: מודאגים מהאלימות, שמרו על איפוק
  

בביירות, הנשיא ומפקד הצבא עד לא מכבר, מישל סולימאן, ומפקד הצבא הנוכחי, ז'אן קהווג'י, שידעו על כוונת צה"ל לגזום עצים במובלעת הישראלית - מיהרו בכל זאת לפרסם הודעות תמיכה ראוותניות - אף שכלל לא ידעו על התוכנית לפתוח באש. ולא רק הם לא ידעו. נראה שההפתעה הייתה גם מנת חלקו של חסן נסראללה עצמו - שאם חלילה היו האירועים יוצאים מכלל שליטה, היה חוטף את המכה הקשה ביותר מישראל.

נסראללה ניסה לטשטש זאת בדברים שנשא אמש בביירות, כשאמר שארגונו "יגדע את היד הישראלית", אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח: ארגונו לא פתח באש, ולפי הודאתו, זו הייתה הכוונה: לשמור את ארגונו מחוץ למשחק. חיזבאללה ממש לא מעוניין במלחמה, לפחות לא בעיתוי הזה.

הבינו מה קרה - ומיתנו את הטונים

אבל "מדוע" אינה השאלה היחידה הנזרקת כעת לחלל האוויר, עבור כל מי שעוקב אחר ההתפתחויות בלבנון. השאלה הנוספת החשובה היא, האם לאירוע זה יש קשר ללחץ האדיר המתהווה בלבנון לקראת הגשת כתבי האישום בבית הדין הבינלאומי שהוקם כדי לשפוט את רוצחי ראש הממשלה המנוח, רפיק אל-חרירי.

התשובה מורכבת. מצד אחד - ככל הנראה שלא. הרי נסראללה, המצוי תחת לחץ, לא יזם את האירוע, וגם לא אנשיו. הוא אינו מעוניין להצטייר עתה כגורם מתסיס בלבנון, אלא דווקא כגורם מכובד שמבקש להגן על האינטרס של כל הלבנונים. הרי מה יאמר מחר, אם הוא או אנשיו יואשמו בהתנקשות באל-חרירי?

עשן מעל לבנון‏ (צילום: אוהד יום טוב)

1

2

3

4

5

6

7

אולם מצד שני, דווקא הלחץ בו מצוי חיזבאללה, שאותו הוא מגלגל ללבנון כולה, מאיים להתפרץ - בין אם לתוך לבנון פנימה ובין אם לעבר ישראל. לבנון של היום משולה לחבית מים הסגורה בלחץ גדול. הראשון שיעשה בה נקב, ייאלץ להתמודד עם סילון המים. הלחץ מגיע מבית הדין - וכל דבר עלול להוציאו החוצה. זאת ידעו נשיא סוריה, בשאר אסד, ועבדאללה מלך סעודיה, שהגיעו במיוחד לביירות ביום שישי האחרון כדי למנוע מצב כזה.

חוגגים עם נסראללה בביירות (צילום: AP)

מעבר לכל השאלות האלה, יש סימן שאלה אחד שצריך להדאיג את כולם - צבא לבנון. אותו צבא, שלקול הצהלות בישראל נפרס באזור הדרום אחרי מלחמת לבנון השנייה, ושקיוו כי יחליף או לכל הפחות ירסן את פעילות חיזבאללה באזור - התגלה כגורם בעייתי ובאופן מפתיע.

הוא התגלה כצבא שלא ברור עד כמה הוא נשמע להוראות מביירות, כצבא שדרגי השטח שלו נוטלים יוזמה שעלולה הייתה להיות הרת הסון, וכצבא שממילא יש החושדים כי הוא חדיר מאוד לאנשי חיזבאללה - ולו בשל העובדה שכמחצית מחייליו משתייכים לעדה השיעית.

האם צבא זה, שלרוב מצטיין בטקסים, אך בעימותים ממהר להסתלק - יתייצב לימין חיזבאללה בעימות? או חמור מכך - האם ייתכן שקצינים וחיילים משורותיו, שכבר כמה שנים שומעים כמה ישראל מסוכנת וכמה העמידה בכוח מולה היא הפתרון, יהיו אלו שייזמו בעצמם את הצעד שיוביל לעימות הבא? זו השורה התחתונה בעקבת יום הקרב: לזירה הלבנונית המבעבעת הצטרף עוד גורם, שלא נלקח על היום בחשבון - ושגם הוא עלול בבוא היום לנקב חור בחבית הלבנונית המאיימת להתפקע.