"לא יכולה לראות אותו בוכה"

"אני רוצה את המשחק הזה. תקני לי", צעק שי בן ה-4. "אני מסבירה לך בפעם ה-1,000. אי אפשר. זה נורא יקר", ענתה לו אמו. שי פרץ בבכי. אמו אובדת העצות, החליטה לקנות לו בכל זאת את המשחק. "קח, מתוק שלי, אל תבכה. אמא אוהבת אותך כל כך", ניחמה אותו.

כשהגיעו הביתה, הסתכל בעלה על החשבונית בזעזוע ופליאה. הוא לא הבין איך שוב אשתו נכנעת לבכיו של שי וקונה לו פריט שהם פשוט לא מסוגלים לממן. בערב דיבר איתה על כך. כרגיל היא דיברה על האושר הרב שכרוך בהפיכתה לאם, אחרי שנים של מאמצים וניסיונות. לפני שנים אחדות, כאשר הבינו ההורים שהם אינם יכולים להרות, פנו לתהליך אימוץ ממושך ויקר ובסופו אימצו את שי, אז בן שנה.

"אני פשוט לא יכולה לראות אותו בוכה", היא מסבירה. "לך תדע מה עבר עליו בשנה לפני שלקחנו אותו. הלב שלי כואב עליו. אני רוצה שהוא ידע שאנחנו ההורים שלו ושלעולם לא נאכזב אותו". האב, אשר הבין לליבה של אשתו, ניסה להסביר לה שעל אף הקשיים ששי אולי חווה בתחילת חייו, עכשיו הוא ילד ככל הילדים וחשוב להתייחס אליו ככזה. "הוא לעולם לא יהיה כמו כל הילדים", התעקשה האם. "הוא תמיד יהיה ילד מאומץ".

סיבה 1: "עד שזכיתי בילד זה"

הורות יעילה מחייבת את ההורה אין ספור פעמים במהלך השנים לעמוד בלחצי הילדים ולסרב לבקשתם/דרישתם במצבים רבים ומגוונים. הילד באופן טבעי רוצה כאן ועכשיו, אינו מוכן לחכות בסבלנות להגשמת מאוויו ומתנגד נמרצות לסירוב ההורה למלא את מבוקשו. החינוך לדחיית סיפוקים, לקבלת סירוב הורי "לא, אין לנו", "לא, זה לא מתאים לגילך", הקושי להיפרד מההורה במצבים שונים (שינה, כניסה לגן או לבית הספר), להיפרד מצעצוע או מצפייה בתכנית האהובה בטלוויזיה והקושי להתמודד עם הפסד וכישלון, מביאים בעקבותיהם תגובות טבעיות של בכי, כעס, היעלבות, שימוש במילים לא יפות, הצהרות כפירה באהבתם של ההורים ולעיתים אף תוקפנות ואגרסיביות המופנים כלפי ההורים, הנאלצים / חייבים לעמוד בפניהם בקור רוח, רגישות ונחישות.

העמידה בפני לחצי הילדים אינה פשוטה לכל הורה, אך קשה שבעתיים להורה המגדל את ילדו לבד, הנפגש איתו לסירוגין כתוצאה מסידורי המשמורת, הורה שעמל קשות לעיתים במשך שנים עד שזכה לקבל את הילד ולהורה שעד שזכה לקבל /ללדת את ילדו היה לבדו תקופה ארוכה. כל המצבים האלה מקשים כאמור על ההורה לעמוד בלחציו של ילדו וכתוצאה מכך הוא מקבל החלטות חינוכיות לא ראויות.

סיבה 2: הילד הוא גם חבר

במשפחות בהן הורה אחד מגדל את ילדיו ובמיוחד באלו שהבחירה בחד הוריות נעשתה ברצון ובמודע ולא כתוצאה מפירוק הנישואים, יש לעיתים נטייה לראות בילד חבר ופרטנר לכל דבר. ישנם ילדים אשר מגיל צעיר מתלווים אל ההורה כמעט לכל מקום ואירוע, ילדים אשר ההורה משתף אותם בכל התלבטות, קושי ודילמה או ילדים אשר ההורה אינו כופה ומתעקש על סדרי חיים הכרחיים, אלא מסתפק בניסיונות להסביר ומקבל באהבה את סירובו של הילד לקבל את ההצעה שניתנה לו. בסוג יחסים כזה בין הורה לילדו, הסיכוי של ההורה להשפיע על מצבי התנהגות בלתי ראויים של הילד ולסייע לו להתגבר על קשיי התנהגות, קלושים ביותר.

סיבה 3: אמפתיה למצבו הייחודי של הילד

במשפחות בהן הילד אומץ על ידי הוריו ואפיוניו הביולוגים שונים מאלה של הוריו המאמצים, במשפחות חד מיניות ובמשפחות חד הוריות זוכים לעיתים הילדים ליחס בלתי אוהד ואף מתנכר, פוגע ומעליב מסביבת חבריהם בגן ובבית הספר. הספרות המחקרית והטיפולית מתעדת תופעות של הצקה, לעג, אי קבלה ודחייה חברתית מצד סביבת הילדים לכיתה ולפעילות אחר הלימודים.

ההורים העדים לסבלם של ילדיהם, עושים (בצדק) כל שביכולתם כדי להגן עליהם מפני אכזריות חבריהם וכתוצאה מכך קשה להם ולעיתים הם אף אינם רוצים להתמודד עם קשיי התנהגות אחרים, כגון סירוב ללכת לישון בזמן, קימה והתארגנות עצמאית בבוקר, ביטויי חוצפה כלפיהם ועוד. במשפחות שאימצו את ילדיהם לאחר שהתחנכו עד לאימוצם בסביבות לא מכבדות, לא רגישות ולא אוהבות ולעיתים אף בסביבות פוגעות שהתאכזרו לילד, יש לעיתים נטייה להבין ולקבל את קשיי ההתנהגות העכשוויים. זאת מתוך הנחה מוטעית כי עברו הקשה של הילד אינו מאפשר להתעקש על ביצוע הליך חינוכי נכון, הכרוך לפעמים בקושי עבורו, מתוך אמונה שהילד סבל דיו ולכן יש לפצותו על כך.

הכינו את הילד לתגובות צפויות

בשלב מסוים, בגיל מסוים, הילד עלול להישאל ולקבל הערות הקשורות ישירות לעובדה שהוא ילד למשפחה בעלת מבנה אחר. למשל, "איפה אבא שלך?", "למה יש לך שני אבות?", "למה צבע העור שלך שונה מזה של אבא ואמא שלך?" חשוב שנכין את הילדים לקראת השאלות. הכנה מוקדמת, הסבר תואם גיל, הסבר אמיתי ולא מעורפל, הסבר לא מתנצל, הסבר רגוע הכולל את הפרטים הנכונים אודות הדרך בה הגיע הילד למשפחה ולעיתים אף תרגול עם הילד כיצד להשיב, תוך שמירה על שלווה ורוגע, יסייעו במידה רבה לילד לא לאבד את בטחונו העצמי ומקומו בחברת הילדים.

התייצבותם של ההורים לצידו של הילד במצבים אלה, ביטחונם העצמי וחוסר הגמגום של ההורים בכל הקשור לעובדה הנכונה שכיום יש סוגים שונים של משפחות וכי החשוב ביותר הוא כי אהבתם ותמיכתם נתונה לו בכל רגע, יבטיחו כי הערות כאלה ואחרות מצד הסביבה לא ישפיעו לרעה על ביטחונו העצמי.

זכרו - אתם לא חברים של הילד

העובדה כי הגעתו של הילד גאלה את ההורה מבדידותו וכמיהתו רבת השנים לילד משלו, אסור לה שתבלבל את ההורה ותגרום לו לחשוב כי ילדו הוא גם חבר קרוב שלו. חשיבה כזו אינה נכונה ואף מזיקה מאוד. חשיבה כזו מסכלת את יכולתו של ההורה לעמוד בלחציו של ילדו ומקשה עד מאוד בקבלת החלטות לטובת הילד אשר יתכן והוא לא יאהב ואף יתנגד להן.

רק חינוך נכון, הכולל סדר יום ושבוע קבוע ומותאם גיל, הגדרת ציפיות התנהגות ברורה, תמיכה וחיזוק עקביים כאשר הילד מתנהג בהתאם לציפיות (או קרוב להן) ועמידה איתנה בלחצים אותם מפעיל הילד - תבטיח כי בעתיד היחסים בין ההורה לילדו יהיו טובים. הורות כזו תביא לכך שבעתיד גם ההורה יוכל להתייעץ עם בנו ולקבל את תמיכתו במצבים קשים, כפי שעושים חברים. אגב, האמירה "כבד את אביך ואימך" צריכה להיות שרירה וקיימת, בכל גיל ובכל מבנה משפחתי.

הורות זו הורות זו הורות

חשוב לזכור שהילדים שלנו - ללא קשר לדרך בה הגיעו אלינו - מתנהגים ומתפקדים בהתאם לאותם עקרונות. התנהגותם של כל הילדים בהווה היא תוצאה של המבנה הגנטי / תורשתי שלהם, השפעתן של סה"כ האינטראקציות שהיו להם עם הסביבה בה גדלו והתחנכו עד להווה והחשוב מכל - ההשפעה החינוכית העכשווית של הסביבה החינוכית והתרבותית לה הילד נחשף מדי יום ביומו.

את המבנה הגנטי של הילד ואת ההיסטוריה שלו לא ניתן לשנות, אולם לכל הורה יש את היכולת להשפיע על ההווה והעתיד של ילדו. ההשפעה הזו קשורה אך ורק לטיב ההורות ולא למבנה הייחודי של המשפחה.

• פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המרכז להורות אחרת והמכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך".